מהרגע הראשון, המלחמה הציפה סוגיות הלכתיות מורכבות. בהתחלה היו אלו הלכות השבת שהונחו על שולחן הדיונים, שבועות המלחמה הארוכים הולידו אתגרים הלכתיים נוספים. אחד המורכבים יותר, ואולי הכי פחות מדובר, נוגע לתחום שבינו לבינה.
המלחמה הרחיקה זוגות רבים אחד מהשנייה, כאשר ברוב המקרים הבעל הוא זה שנסע לשירות מילואים והאישה נותרה לשמור על הבית. ההמתנה לחופשה, "אפטר", או אפילו ביקור חפוז בבית הינה ארוכה ולא קלה, כאשר גם כשהחופשה המיוחלת הגיעה סוף סוף, לא מעט זוגות דתיים מצאו את עצמם במצב בו מול הכמיהה למגע אוהב בזמן הפגישה, עומד האיסור ההלכתי למגע בתקופת הנידה.
הבעיה שצפה באופן פרטי אצל לא מעט זוגות, קיבלה פומביות כאשר ד"ר מיכל פרינס, מנהלת מרכז יה"ל (ייעוץ והדרכה לחיי אישות), החליטה ליזום שיחה משותפת עם הרב אילעאי עופרן על הסוגייה הרגישה הזו. את השיחה הם הקליטו ופרסמו כסרטון בערוץ היוטיוב של מרכז יה"ל.
"שבועיים לאחר פרוץ המלחמה הרגשתי שמשהו מתחיל לבעור מתחת לפני הקרקע בכל מה שקשור למגע בין בני זוג בזמן המלחמה", מספרת פרינס, "אני והרב עופרן תכננו לקיים שיחה רחבה על כל מה שקשור לזה, והגענו לנושא של טהרת המשפחה. בשוטף אנשים מקיימים הלכות טהרה, ריחוק וטבילה במקווה, אבל הגענו למצב שלא הכרנו, מצב בו הגבר חוזר הביתה משבועות ארוכים של לחימה ואין יכולת אפילו להתחבק. לא רצינו לקבוע פסק הלכה, אלא להציף את השיח. ובאמת היה לזה המון הדהוד".
"זוגות רבים תופסים את האיסור כרצון ה׳ ואת התשוקה לקרבה כדבר חיצוני וירוד. אבל גם הרצון של בני זוג להתקרב ולגעת אחד בשני הוא מאת ה׳. אלו שני צדדים של התגלות אלוקית בעולם"
בעקבות התגובות לאותה שיחה הם הבינו כי מדובר בפצע מדמם בו חיטטו בלי כוונה. נשים רבות סיפרו שהן לא מסוגלות לשאת את העובדה שכשיראו שוב את אהוביהן הן לא יוכלו לגעת בהם, עד שאפילו שקלו לוותר על המפגש. "הבנתי שזה פיקוח נפש מסוג חדש. המלחמה היא קריטריון כמו מחלה ולידה. במצבים האלה ההלכה מפרידה בין כמה סוגים של מגע, וזה מצב דומה מאוד".
לא חששתם שהמסר שלכם יבלבל או יוביל למתירנות אצל אנשים?
"אני מאוד מאמינה באחריות של אנשים", היא משיבה, "זו לא שיחה שהתירה או החמירה, אלא נתנה כיווני מחשבה. היו כאלה שכבר ויתרו על איסור הנגיעה והדיון הזה הרגיע אותם, או כאלה שכלל לא חשבו על אופציה אחרת ופתאום שאלו שאלות. אבל השיח צריך להתקיים. באופן אישי קיבלתי תגובות מאנשים שאמרו שהצלנו להם את הזוגיות. אישה אחת שקלה להגיד לבעלה לא לצאת לאפטר כי היא הייתה בנידה ולא רצתה לחוות את הקושי הזה, אבל הבינה שיש על מה לדבר אחרי שראתה את הסרטון. זוגות הבינו פתאום שהם לא לבד".
ובכל זאת, את לא חוששת שברגע שהפתח הזה נפתח, אי אפשר יהיה לחזור אחורה אחרי המלחמה?
"אני לא חוששת מזה שאנשים לא יחזרו לשמור על טהרת המשפחה. מתוקף תפקידי בצבא אני נוסעת בשבת, וברור לי שאחרי המלחמה אני לא אחזור לזה. אז מה ההבדל? למה אנחנו סומכים על עצמנו שלא נמשיך להשתמש בטלפונים בשבת, אבל לא סומכים על עצמנו שנחזור לשמור על הלכות הטהרה?"
שאלות הנוגעות למרחבים אינטימיים
שותפה של פרינס לאותו סרטון, הרב עופרן, מדגיש שלא מדובר בכלל בדיון שאמור להתקיים בפומבי. עם זאת, הוא מעניק מספר עקרונות עבור מי שמתמודדים עם הסוגיה המורכבת.
"אני חייב לומר שיש בי משהו שמרגיש לא בנוח עם עצם הדיון", הוא מודה, "מדובר בשאלות שנוגעות למרחבים אינטימיים ושם הן צריכות להישאר. אני לא רואה את עצמי נותן בפורום הזה שיעור הלכה בדיני הרחקות או נידה. לכן העצה העיקרית שלי לכל אחד היא לשוחח עם עצמו ועם בן הזוג, וכמובן להתייעץ אם יש צורך. לצד זה אני כן אניח מספר עקרונות וכלים: הדבר הראשון הוא להבחין בין עיקר הדין לחומרה. בהלכות נידה יש הרבה חומרות שבשעת הצורך או הדחק ניתן להקל. חשוב להבין שגם במרחבי האיסור, זה לא הכול או כלום, אלא 'יותר' עדיף מ'פחות'. אם הגבולות נפרצים, עדיף שייפרצו במרחבים הפחות חמורים. גם אם אדם לא מקיים את כל החבילה ההלכתית, חשוב להקפיד על מה שאפשר.
"העיקרון הבא הוא לא להעמיס על הסוגיה ההלכתית הזו עוד מתחים. השאלה איך בני הזוג ינהגו, לא תקבע אם החיילים ינצחו או אם הבעל יחזור הביתה בשלום. אפשר להוריד את גורמי הלחץ האלה.
"הגענו למצב שלא הכרנו, מצב בו הגבר חוזר הביתה משבועות ארוכים של לחימה ואין יכולת אפילו להתחבק. לא רצינו לקבוע פסק הלכה, אלא להציף את השיח"
"עוד שני עקרונות שחשוב לדבר עליהם, הם שחלק מהותי מקיום חיים שומרי הלכה הוא ההבנה שאי אפשר להתיר את כל הקשיים. לפעמים אדם צריך להכריע בין הרצון לקיים את ההלכה כפשוטה מול רצונות אחרים. אני מחזק את כל מי שמצליח להכריע נכון, אבל הקושי ברור לגמרי. דבר אחרון שחשוב להגיד הוא שזוגות רבים תופסים את האיסור כרצון ה׳ ואת התשוקה לקרבה כדבר חיצוני וירוד. אבל גם הרצון של בני זוג להתקרב ולגעת אחד בשני הוא מאת ה׳. אלו שני צדדים של התגלות אלוקית בעולם ולעיתים צריך להכריע בניהם. חשוב לזכור שהתורה היא חיינו, אבל אסור ליראת שמיים לדחוק את המוסר הטבעי. על פי העוגנים הללו להתנהל".
חיבוק נצרך בזמן מלחמה
מי שחוותה על בשרה ובתוך הזוגיות שלה את הדילמה המורכבת סביב סוגית טהרת המשפחה בזמן מלחמה היא נעמה (שם בדוי), אישה בת 40 ואם לשישה ילדים, אשר נחרדה לגלות שכשבעלה ישוב לראשונה אחרי מספר שבועות של לחימה בצפון, היא לא תוכל לגעת בו. התובנה הזאת הכניסה אותה לייאוש מוחלט עד שמצאה את הסרטון של ד"ר פרינס והרב עופרן, ששינה עבורה את התמונה ועזר לה ולבעלה לקבל החלטה קשה ומורכבת יחד.
"בעלי גויס מאותו בוקר נורא של שמחת תורה", מספרת נעמה, "הוא משרת בסיירת גולני בצפון. אני מאוד דואגת לשלומו כל הזמן ובמיוחד בימים הראשונים של הלחימה. זו חוויה מאוד קשה, סיוט שלא נגמר. אני ישנה עם כל ששת הילדים במיטה, מנסה לתפקד בשבילם ולא תמיד מצליחה. אחרי תקופה של חודש הוא קיבל אפשרות לצאת, ואז קיבלתי מחזור. היה לי ברור שאנחנו לא נוכל לגעת אחד בשנייה כלל. מעולם לא נפלנו בסיטואציה של נידה או שבעה נקיים, אז זה היה מאוד ברור לנו. אבל הפעם נשברתי. הייתי בחרדה מזה שלא אזכה לחבק אותו לעוד הרבה מאוד זמן.
"אחרי תקופה של חודש הוא קיבל אפשרות לצאת, ואז קיבלתי מחזור. היה לי ברור שאנחנו לא נוכל לגעת אחד בשנייה כלל. מעולם לא נפלנו בסיטואציה של נידה או שבעה נקיים. זה מאוד ברור לנו. אבל הפעם נשברתי"
"ואז נתקלתי בסרטון של מיכל פרינס והרב אילעאי עופרן. שם הרב דיבר על זה שאפשר בסיטואציות מסוימות להפריד בין מגע מיני ומגע חברי, וכך לאפשר נגיעה חברית בזמן שבעל ואישה אסורים. הוא התכוון כמובן למצב קיצוני כמו זה שאנחנו מצויים בו עכשיו. הוא הדגיש שיש זוגות שזה לא מחולק אצלם בצורה הרמטית, ולכן זה לא היתר שמתאים לכל אחד. התקשרתי לבעלי ושאלתי לדעתו. הוא היסס בהתחלה ואחרי שדיברנו הוא הודיע לי שנעשה מה שאני צריכה ומה שאני מחליטה, ממש כמו בלידה.
"ובאמת כשהוא חזר, התחבקנו המון. לא קרה שום דבר מעבר לזה אבל בשבילי זה היה מאוד משמעותי. אחר כך כתבתי למיכל שזה הציל אותי. הייתי קרובה מאוד להתמוטטות, בקושי הצלחתי להרים את הראש, ופתאום הבן אדם הכי קרוב אליי בעולם חוזר ואני לא יכולה לגעת בו? בשבילי החיבוק ממנו היה ללא ספק גלגל הצלה".
היו לכם רגשות אשמה?
"ממש לא", היא משיבה בנחרצות, "הייתי שלמה עם הצורך שלי ושלו. כמובן שזו הייתה סיטואציה מוזרה. אנחנו נשואים והפעם היחידה שהחזקתי לו את היד בזמן שדיממתי הייתה בלידה. היו לי חברות שכתבו שמבחינתם זו מסירות נפש והן ממשיכות להקפיד. אז מי שמסוגלת זה מבורך, אבל עבורי זו תרופה.
"אני מרגישה שאני צריכה לפרוק את זה כי הצלתי את עצמי. שלחתי את הסרטון הזה בקבוצת ווטסאפ כדי שמי שנמצאת במצב דומה לזה שאני הייתי בו תדע מה האפשרויות העומדות בפניה. אני משתדלת לפרסם במלוא הזהירות כדי לא לגרום למישהו לקיים יחסים בנידה. אני לא יכולה לקחת את זה על מצפוני, אבל לי ולבעלי יש גדר ברורה שמפרידה בין מגע חברי למגע מיני ולנו זה יותר מתאים".
פתרונות רפואיים לסוגיות הלכתיות
אחד מהפתרונות שמשמש נשים בצורה קבועה הוא הפתרון הרפואי, כלומר גלולות שדוחות את המחזור ובכך מונעות מהאישה להיות בנידה בזמנים מסוימים. ד"ר חנה קטן, מרצה ורופאת נשים, מסבירה כיצד אפשר לפתור את הסוגיה בדרך רפואית: "זו סוגיה מאוד מורכבת, המלחמה הזו מזמנת לנו קשיים מאוד גדולים, זו טראומה לאומית. מבחינה רפואית, ניתן לתת כדורים לנשים על מנת לדחות את המחזורים ולהביא למצב שכשהבעל חוזר הביתה ברוך ה', האישה טהורה. מי שמעוניינת יכולה לגשת לרופאה באופן אישי ואותה רופאה תתאים לה כדור במינון ובתזמון נכון. זה אומר שאם היא תיקח כדור באופן ממושך, היא תוכל לעשות הפסקות בשבועיים שבהם היא יודעת שהוא איננו אמור לשוב הביתה ולקבל את המחזור אז. אני ממליצה תמיד לשאול ולהתייעץ כמו שעושות בדרך כלל נשות קבע. אפשר לתמרן, ובכך להימנע מהקושי העצום הזה".
לצד הפתרונות הרפואיים, ד"ר קטן מדגישה את החשיבות של השמירה על המסורת וההלכה: "חשוב לי לציין שאנחנו גם במלחמה על הרוח. הנושא של טהרת המשפחה החזיק אותנו במשך כל כך הרבה שנים. עם ישראל לא ויתר עליו, גם בתקופות בהן שלא היה מקווה והיה צריך לטבול באגם קפוא – נשים עשו זאת. תמיד יש סיבות להקל, אבל ההלכות אינן משתנות ודווקא בזכות השמירה על טהרה אנחנו משיגים בית יותר מתוקן ומבורך".
ד"ר פרינס מאמינה גם היא בחשיבות ההלכה, אך במצב הנוכחי היא רואה את הדברים אחרת. "אני פחות מתחברת לשיח שאומר אל תוותרו ותהיו גיבורות, או שיח שמדבר על מי שהקפידה בכל מצב. קודם כל, אנחנו לא יודעים מה היה באמת בתוך הבתים. ובנוסף, הזוגיות של ימינו היא אחרת. אז כל הכבוד למי שמקפידה אבל יש מקום גם למי שזקוקה לזה".
