רגע אחרי השבעה באוקטובר, מהפך התחולל בכל מה שקשור ליחס המתיישבים ביהודה ושומרון. מ"מתנחלים קיצוניים", הפכו תושבי האזור, שמתפרש על פני שטח מעפולה ועד באר שבע, ל"עוטף ישראל" וקו ההגנה על יישובי המרכז מפני האוכלוסייה הפלסטינית העוינת.
למרות זאת, תושבי האזור, ובעיקר הנשים שנותרו בו כעת כמעט לבדן, מרגישים מופקרים לגמרי. מתוך תחושת חוסר הביטחון קם ארגון נשים בשם פורום "הצופות", המבקשות לעורר את מערכת הביטחון, שלדבריהן עוצמת את עיניה אפילו בפתחו של חודש הרמדאן, כשהגרוע מכל עוד בפתח:
"זה לא הזמן לניסיונות בבני אדם", הן קוראות במכתבן שנשלח ביממה האחרונה לקבינט המלחמה, "השאירו את הסד"כ הלוחם ביו"ש. אנו דורשות גם לאתר ולחסום לאלתר את כל ערוצי ההסתה הפעילים בגזרה, החל מהרשתות החברתיות וכלה בדרשות יום השישי במסגדים. לא ייתכן שאנו נמשיך לשלם בדם בנינו ובנותינו את מחיר ההסתה המתמשכת. כמו כן, עומסי התנועה הידועים שהולכים להתגבר בחודש הרמאדן צריכים גם לקבל הגנה מלאה מפני פעולות טרור אפשריות ולאפשר זרימת תנועה ככל האפשר. מעל לאלף הפיגועים שהתרחשו באזור מאז ה-07.10 ממחישים מציאות מדממת בעוד אנו קוברות את מתינו. לא נוכל לעמוד מנגד – לא עוד!"
"אני אם לחמישה ילדים ומתגוררת ביישוב מגדלים, שנמצא על הגבול עם בקעת הירדן", מספרת הדס מדמון, יושבת ראש הארגון, "בחודש הראשון למלחמה, העולם התהפך עלינו, אבל לנו היה ברור מי הטוב ומי הרע. בישוב שלנו יש אחוזי גיוס גבוהים מאוד. אבל המשמעות היא שנותרו לבד, לא מוגנות כלל. באופן כללי החזית שלנו מופקרת. הצבא נוכח, אבל משהו בתפיסה עדיין לא השתנה. חודש בלבד אחרי השבעה באוקטובר, פתאום התירו לפלסטינים שלידנו לערוך מסיק קרוב לגדר. זה מרחק שממנו אפשר לראות את מה שקורה אצלנו בסלון. וזה היה קו אדום. קמנו כל נשות היישוב וערכנו שיירה עם רכבים ודגלים. לאחר מכן קמה קבוצה של נשים שהבינה שפיקוד מרכז עוד בתפיסה מלפני הטבח ומעלים עין מהחזית ביהודה ושומרון. יש פה אוכלוסייה עוינת מאוד, עם נשקים שאנחנו נתנו להם. הכרזנו שאנחנו לא מוכנות להיות הפקר, ואנחנו קמות לשמור על הבית והילדים שלנו. אם אנחנו לא נעשה את זה, לא יעשו את זה בשבילנו".
הפורום, שעם הזמן התרחב עוד ועוד עד שהצטרפו אליו אלפי נשים מכל רחבי יו"ש, חרט על דגלו לשנות את תפיסת הביטחון בתקווה לחסוך מילדיהן את הפחד הקיומי שהן, יחד עם שאר החברה, נאלצות להתמודד איתו מהשבעה באוקטובר:
"אבא שלי ז"ל הוא ניצול שואה, ותמיד הרגשתי שהוא ספג בשבילי את כל הרוע. היום אני עומדת באותו מבחן. עלינו לבנות לילדים שלנו עולם טוב יותר וזה מה שמניע אותנו לעשות את מה שאנחנו עושות. גילינו שהשטח בוער, נשים מבנימין, גוש עציון והשומרון חברו זו לזו. אנחנו שמונה נשים בצוות המוביל, ומאחורינו 7,000 שחתומות על עצומה ונמצאות בעשייה. חוגי הבית הולכים ומתמלאים. הקול הנשי דורש שינוי. אנחנו לא אנשי ביטחון, אבל אנחנו יודעות איך מרגיש ביטחון ודורשות שכך יהיה. זו זכות שמגיעה לכל אזרח במדינת ישראל, בלי קשר לימין או שמאל".
מה אתן בעצם דורשות?
"הכוחות הצבאיים, שכוללים גם את הבעלים שלנו, עושים עבודה נהדרת ואנחנו מצדיעות להם. אבל צריך לשנות את התפיסה. זה לא יכול להסתכם בתפיסת מחבל פה, או מחבל שם. יש כאן עוד חזית, שהיא במקרה עמוד השדרה של מדינת ישראל. מעפולה לבאר שבע. אחרי שצה"ל יסיים בעזה ובצפון, הוא חייב לעשות עבודה יסודית גם ביהודה ושומרון. תנו לי להרגיש בטוחה. ביבי לא מוכן שאבו מאזן ישלוט בעזה אחרי המלחמה, נכון? אז שלא יפקיר אותנו בידיים שלו. אנחנו דורשות משילות, להרים את הדגל, לייצר הרתעה. ראינו שזה עובד. אחרי שהרסו את הפיצרייה בחווארה למשל, היה אפשר לשמוע את הדופק שלהם מואץ. הם התנהלו בפחד".
ואז מה קרה?
"שבועיים אחרי זה אישרו להם את המסיק, והם הבינו שמדינת ישראל שוב נחלשה. יש להם המון נשקים, הם הרבה יותר מאיתנו והכוונות שלהם ברורות. צריך להראות להם שבעלי הבית השתגעו".
מה עם כיתות הכוננות? הן לא מסייעות בתחושת הביטחון?
"ביישוב שלנו יש חיילים של פלוגה ששומרת על מגדלים ועל כל ציר", מסבירה הדס, "אבל יש ישובים עם כיתת כוננות די 'דרדל'ה'. אני לא מצפה שיוסיפו עוד כוחות, אלא על שינוי תפיסה, וההתנהגות של הכוחות שכבר נמצאים כאן. צריך לטפל בחומרה בכל דבר, גם בהסתות בטלגרם. אם מישהו מעיז לשלוח הודעת הסתה, יום אחרי זה השב"כ צריך להופיע לו בסלון. הצבא יודע מה לעשות, הם לא צריכים את העצות שלי. אבל כשהפלסטינים מרגישים שהם חזקים, הם מסוכנים יותר מכל. פעם, חברה שלי נסעה באיזו צומת, ובדרך ילדה בת 6 זרקה עליה אבנים, כשלידה מסייר כוח צבאי. זה הזוי! היא לא פחדה, כי היא יודעת שכפר שלם מאחוריה. נתנו להם תחושה שהם יכולים לעשות הכל ואנחנו משלמים על זה מחיר".
אתן מדמיינות תרחיש כזה, שבו תהיה התפרעות ותצטרכו להגן על עצמכן לבד, בלי עזרת הצבא?
"לצערנו הרב כן. חברה מהפורום סיפרה שהיא הראתה לילדים שלה איפה מתחבאים בבית ואיך אומרים ווידוי ו'שמע ישראל'. זה עובר לכולם בראש. חשוב להבהיר שמה שיקרה אצלנו, יקרה גם בצד השני של הגדר. גם כפר סבא תהפוך לכפר עזה. תראו מה קרה אחרי שיישובי גוש קטיף יצאו. המקום הפך למפלצת של טרור. גם בצפון השומרון זה ככה. בג'נין, אגב, כבר מכינים טילים לזרוק לעפולה".
אתן מצפות לתמיכה גם ממי שלאו דווקא מזדהה עם הדעות הפוליטיות שלכן?
"את היישוב שלי הקים יצחק רבין ז"ל, ואף אחד לא חושד בו שהוא היה איש ימין. פשוט הוא הבין שהשמירה על הגבול של מדינת ישראל מצריכה הקמת יישובים יהודים. אני יודעת שיש לחצים בינלאומיים מאוד חזקים, והם כל הזמן מנסים לדחוק אותנו לכיוון פתרון של מדינה פלסטינית. אבל עלינו להיות מספיק חזקים ולומר "עד כאן". זה הביטחון שלנו. מגיעה לי שמירה בזכות עצמי, אבל אם אתם רוצים לשמור על עצמכם שם במרכז, זה מתחיל ונגמר ביהודה ושומרון".
מעבר לשמירה על הגבולות, פורום "צופות" מעלה סוגייה נוספת שמצריכה את התעוררות כוחות הביטחון. זו סוגיה שלמרבה הצער נחשפה היטב בטבח הנורא ביישובי העוטף, כמו גם באותו מקרה שטלטל את המדינה אי אז, כאשר נרצחה אורי אנסבכר ז"ל ביער בירושלים, וגופה חולל.
"לפני כחודש, התקיימה וועדה של חברות כנסת יקרות, שחברו מימין משמאל כדי לדון בטרור מיני", מספרת הדס, "ב-7 לעשירי נחשפנו לפגיעות מיניות נוראיות שעשו המחבלים בנשים היהודית. מבחינתם להשפיל את כבוד האישה היהודית זה כלי נשק כחלק מהפגיעה בנו. שמענו דברים מאוד קשים שקרו בעוטף עזה והצפנו את העובדה שיש טרור שהוא ספציפית נגד נשים. אנחנו חוששות מזה כבר שנים, זה לא זר לנו".
איך אתן חוות את זה?
"כשפועלים ערבים עולים על אוטובוסים מהמרכז לשומרון, ההתנהגות שלהם בלשון המעטה מאוד לא נעימה. אני לא מרשה לבת שלי לנסוע בהם. בכבישים זה אותו דבר. מבטים, חיוכים. נצמדים אלייך. את כאישה נאלצת להוריד את המבט כל הדרך כדי להימנע מקשר עין. זה לא נעים בכלל. גם בכביש, הם שולחים תנועות מגונות.
"טרור מיני הוא דבר קדום שנחשפנו אליו גם בתנ"ך, וכמו שהבנו בשבעה באוקטובר, אנחנו אלו שכרגע עומדות בחזית. אין אישה שלא מפחדת שזה יקרה לה. הפגיעות המיניות בטבח לא נעשו 'על הדרך'. הכל היה מתוכנן. וכן, בתרחיש בו הגברים שוב מגויסים, אנחנו נשארות לבד. אם יתייחסו לטרור המיני כטרור לכל דבר, זה ייצור הרתעה אחרת לגמרי. דין נשות יו"ש כדין נשות העוטף ואנחנו מבקשת שישמרו עלינו".
דיברתם גם על המקרה של אורי אנסבכר?
"את הוועדה פתחנו בציון חמש שנים להירצחה של אורי אנסבכר, השם ייקום דמה, שנאנסה ונרצחה על ידי מחבל ביער ירושלים", היא מספרת, "זה היה אחד האירועים המוכרים לצערנו בחברה הישראלית והנה ראינו אותו חוזר. דיברנו שם גם על התגובה הבינלאומית, שהייתה צבועה ומאכזבת מאוד, והעלינו את הצורך לעורר את המודעות בארץ ובעולם למה שעלול לבוא. בוועדה הזו נשים התאחדו מכל גווני הקשת הפוליטית, כי זה משהו שמחבר בין כולנו. בכלל, יש כח נשי מאוד משמעותי במלחמה הזו. החל מרחל מאופקים, איריס חיים אמו של יותם ז"ל, נשות הלוחמים ועוד כאלו שמתגלות במלוא עוצמתן. זה מתחבר מאוד למשהו שאורי ז"ל אמרה, על להיות אישה מחוללת ופועלת. אנו לוקחות מדבריה השראה גדולה".
הקטע "להיות אישה מחוללת ופועלת", אורי אנסבכר ז"ל:
"להיות אישה מחוללת, זה להתחיל כל יום לחולל מחדש את הקסם שאת ולהפסיד לפחד מלחלל מקדשים של שקר שבנו סביבך אנשים אחרים. זה לחלל מנגינה שהלחינו חייך ולכתוב לה מילים שהן חלומותייך ולרקוד את הניגון הזה, מתוך הפעם ובתוך העכשיו וקדימה אל תוך השדות שהם שלך שרק מחכים שתחוללי בהם".
