בפסח שעבר, כמעט לפני שנה, החליטו רחלי אנקרי (הידועה כדי ג'יי Daja) ובעלה ידידיה לעזוב את מושב צפריה במרכז הארץ בו התגוררו במשך שנים ולהצפין לפרדס חנה-כרכור. אנקרי, אישה אנרגטית המשמחת אלפי נשים באמצעות המוסיקה והמסיבות הידועות שלה, לא ידעה אז שחצי שנה בלבד לאחר מכן, למעבר בית תהיה משמעות רבה עבורה. אחייניתה, תפארת לפידות ז"ל, נרצחה במסיבה בנובה בטבח של השבעה באוקטובר. בתקופה הראשונה היא נחשבה לנעדרת והמשפחה הייתה בטוחה שהיא נחטפה לעזה, אלא שאז הגיעו הבשורות המרות. המגורים בפרדס חנה אפשרו לאנקרי להיות קרובה ונגישה יותר לאחותה שרית לפידות, אמה של תפארת ז"ל, שגרה עם משפחתה בחריש.
"בדיעבד, אנחנו מבינים שהקב"ה הקדים תרופה למכה בכך שעברנו לאזור", אומרת רחלי בעצב. "והיה דבר נוסף: תפארת חזרה לישראל יומיים אחרי ראש השנה אחרי טיול ארוך בחו"ל. אמא שלנו, סבתא של תפארת, יהודית זגורי, המתגוררת בדיור מוגן בירושלים, שברה את היד בראש השנה, תפארת ואני עוד רבנו מי תלך איתה ותלווה אותה באמבולנס. בעקבות מצבה הרפואי, אמא שלי הסכימה לקבל עובדת זרה, אחרי הרבה זמן שסירבה. זה הקל עלינו מאוד, ובהמשך זה גם פינה אותנו לאבל, לחזית החדשה שנכפתה עלינו. גם שם לא ידענו שזו הכנה לעתיד לבוא".
"תפארת חזרה לארץ לתקופת החגים לביקור והייתה אמורה לחזור לחו"ל יום לפני הקבורה שלה. למסיבה ברעים היא הגיעה רק בחמש וחצי בבוקר, זה היה ממש להגיע לשם כדי להיפרד ולמות, וזה רצון השם"
מי שנתקל בתמונת פניה של תפארת לפידות ז"ל בימים הארורים אחרי הטבח כשמשפחות רבות חיפשו את יקיריהם – לא יישכח אותן. חיוך ענק מאוזן לאוזן, עיניים שזורחות חיים ואהבה. ילדה בת 23 עם סקרנות גדולה לגלות את העולם, להכיר תרבויות ואנשים. פרפר של חופש. "היא הייתה בושם שהתפוצץ בעולם, נשמה גבוהה מאוד, הגוף ממש כלא אותה. עד היום אנחנו מקבלים עליה הודעות מאנשים, חלקם לא הכירו אותה בכלל… תפארת חזרה לארץ לתקופת החגים לאחר שטיילה שנה ושבעה חודשים בחו"ל. היא באה לביקור והייתה אמורה לחזור לחו"ל יום לפני הקבורה שלה. היה לה כרטיס חזור. למסיבה היא הגיעה רק בחמש וחצי בבוקר, זה היה ממש להגיע לשם כדי להיפרד ולמות, וזה רצון השם".
שכול זו נכות
בשביל אנקרי (38) גבול עזה הוא אולי פתחת גיהינום, המקום שנטל ממנה באכזריות לא רק את תפארת, אלא גם את אחיה, אשר זגורי, שנהרג סמוך לנצרים לפני בדיוק 22 שנה. אנקרי הייתה רק בת 17, תלמידת תיכון, כשהטנק של אחיה עלה על מטען רב עוצמה שהכיל כמאה קילוגרם חומר נפץ, סמוך לצומת נצרים. אשר נהרג במקום. "אשר אחי ותפארת נהרגו במרחק של קילומטרים ספורים האחד מהשנייה, בדקנו זאת במפות. לא האמנו שזה יקרה לנו שוב", אומרת אנקרי.
עברתם שכול פעם אחת, איך עוברים את זה בפעם השנייה?
"זה לא עבר, אי אפשר לעבור שום דבר, צריך לחיות לצד הדברים, זו נכות. קיבלנו מכה רצינית. אם עד עכשיו הדברים לא היו מובנים מאליהם, עכשיו עוד יותר מתחזקת התחושה שצריך לבחור בחיים. בחודשיים הראשונים לאחר האסון, התלמידות בבית הספר לתקלוט שהקמתי, יצאו לשמח חיילים עם מוסיקה בשטח, ואני ישבתי הלומה לגמרי בבית. אני והטישו היינו החברים הכי טובים. בשלב מסוים היה אמור להיפתח לי מחזור חדש של תלמידות והחלטתי למרות הכאב והקושי – לפתוח. הבנתי שאם לא אעשה זאת עכשיו, אצנח לתהומות של הנפש. אנשים לא מבינים שזה מה שמציל אותי כדי לא ליפול. אם לא אהיה בעשייה, אשתגע מכאב. אנחנו כמובן עסוקים גם בהנצחות ומנסים לקבל תשובות להתמודדות הזו שקיבלנו. שרית ובעלה אוהד הבינו שזה הייעוד שלהם, לדבר את הדיבור של הרחבת הרחם שלנו כחברה דתית".
"אשר אחי ותפארת נהרגו במרחק של קילומטרים ספורים האחד מהשנייה, בדקנו זאת במפות. לא האמנו שזה יקרה לנו שוב".
תפארת גדלה במשפחה תורנית, ובכל זאת בילתה במסיבה הזו בערב שבת שהוא גם ערב חג, איך באמת אתם מתייחסים לזה כיום?
"מאז הרצח אחותי מאוד דחפה להעלות את כל הנושא של מבקשי השם – הדתל"שים, שדווקא הם בסוף מתו על קידוש השם והמשמעות היא שהקב"ה מעיד על הנשמות האלה שהן רעים אהובים. אנחנו לא מבינים כאן כלום. היו המון דתל"שים במסיבה הזו, וזה מעורר שאלות. אחותי רואה בכך קריאה להתרחבות. הרי מה כל הדתל"שים עשו שם? הם היו אמורים להיות עם המשפחות שלהם ביום כזה קדוש. איך המסיבה הזו שייכת? שרית אומרת שהנשמה שלהם רצתה לחגוג את זה ולא היה להם מקום במיקום הקלאסי של הדת, ולכן אנחנו כחברה דתית צריכים להתרחב, שגם להם יהיה מקום, שנחבק אותם. אם הם מתו על קידוש השם, זו חותמת של הקב"ה. השם שם לב ללב, לנשמה, לא רק לכל מה שמסביב. הם בחרו ללכת לאן שמקבלים אותם. אנחנו כחברה דתית צריכים להבין שאם אנחנו לא מקבלים אותם, יש לזה מחיר".
אתם יודעים היום מה קרה לתפארת בנובה?
"קודם כל חיפשנו אותה במשך עשרה ימים, בהם היא נחשבה נעדרת ואולי אפילו חטופה. מצד שני, הקב"ה הראה לנו שיש חסד שבדין: יש גופה, היא נרצחה מבלי שפגעו בה מעבר לזה. היא מתה לבושה. יש בכך נחמה, התחזקנו מכך מאוד. במהלך החיפושים עשינו לה הפרשות חלה, חגגנו לה יום הולדת, נסענו לקברי צדיקים, קיבלנו שיעור בביטחון, אנחנו בידיים של השם וצריך לשחרר את התוצאה. תפארת נסעה למסיבה עם מישהו שהייתה אמורה לחזור איתו. היא פתחה את הדלת כדי לעלות על הרכב שלו לחזור כשהחל הבלגן, ופתאום ראתה מאחור חברה שלה ברכב לבד, אמרה לו: עזוב, סע, אני כבר אסע איתה. הוא נסע עם עוד עשרה אנשים שלקח איתו, והם ניצלו. היא והחברה עמדו בפקק, אפילו עשו פק"ל קפה, דיברו וצחקו עם אנשים אחרים. היא אפילו עמדה והסתכלה על היירוטים. במהלך הפקק כשהחלו היריות הן ברחו מהרכב והתחבאו בשיחים. בסביבות תשע בבוקר היא גם התקשרה לאמא שלה, וניסתה להיות מאוד רגועה ושקולה מתוך התחשבות בכך שאמא שלה היא אחות שכולה. אנחנו לא ממש יודעים מה קרה מאז, אבל היא כנראה חזרה לבר של המסיבה, כי מצאו את גופתה שם והיא נרצחה די מוקדם, בסביבות עשר וחצי בבוקר. את כל זה אנחנו יודעים בדיעבד, במשך עשרה ימים היא חיכתה במחנה שורה, לזיהוי".
"מאז הרצח אחותי מאוד דחפה להעלות את כל הנושא של מבקשי השם – הדתל"שים, שדווקא הם בסוף מתו על קידוש השם והמשמעות היא שהקב"ה מעיד על הנשמות האלה שהן רעים אהובים"
מריחים את הכאב באוויר
בעלה של אנקרי, ידידיה, גויס למילואים, אך חזר בערב לאור המצב המשפחתי. הוא גויס בחזרה לאחר השבעה והיה במילואים כארבעה חודשים. כרגע מחכה לו צו גיוס חדש לחודש מאי. "אנחנו מריחים את הכאב באוויר, זה חלק ממהלך גדול מאוד שהקב"ה מעביר את עם ישראל, אנחנו לא לבד. זה מהלך אלוקי. לא נכנסים לחשבונות שמיים", אנקרי נאנחת. "יש ימים של נפילות אבל הקב"ה נותן לנו חסד, להצליח להזיז דברים בעולם. אם פעם תודעת משיח הייתה משהו ערטילאי עבורי, היום זה בפילטר המרכזי שלי, ביומיום שלי".
אחרי שאחיך נהרג, פנית לאפיקי היצירה והמוסיקה כדי להתנחם, ומה עכשיו?
"נכון, אז המוסיקה הייתה עבורי מורפיום מיידי. היום זה לא מספיק לי, אני צריכה משמעות גדולה יותר למוסיקה. חודשיים לאחר שתפארת נרצחה, חזרו לפנות אליי לתקלט במסיבות ואירועים ובהתחלה לא הייתי מסוגלת. אבל אז יצרתי מסיבה שנקראת 'מסיבת תדר' – מוסיקה שתקלוט את התדר שלי ושל הקהל ותעביר את מה שאני מרגישה ומה שהקהל מבקש. אפילו לחתונה שלי לא בחרתי שירים בכזו תשומת לב כמו שאני בוחרת לאירועי התדר. זה מסע מוסיקלי אמוני, רוחני, ישראלי ונשי – הטיפול הטוב ביותר שנשות המגויסים יכלו לקבל. העבודה דרך הגוף היא כל כך חזקה, התנועה היא דרך לפרוק דברים".
מדי שנה נהגת להרים עם כמה קולגות את מסיבת פורים המפורסמת "חצר המלכות" בבנייני האומה. מה יקרה השנה?
"לא הרגשנו שהשנה זה רלוונטי לעשות מסיבה בסדר גודל של הנובה. ל'חצר המלכות' הגיעו מדי שנה 2,100 נשים. לפני שנתיים תפארת עבדה במסיבה הזו יחד עם החברות שלה, ממש יום לפני שטסה לחו"ל. אני זוכרת שכשסיימתי לתקלט באתי לבר לחבק אותה ותהיתי לעצמי אם אזכה לראות אותה שוב. לא יודעת למה, הייתה לי הרגשה קשה. חיבקתי אותה ובכיתי, היה לי פחד שיקרה לה משהו בטיול. מי חלם שזה יקרה דווקא פה, מתחת לאף שלנו", אומרת אנקרי בכאב. "הרגשנו שהפקה גדולה כזו בזמן מלחמה ומתיחות זה לא מתאים. פנו אליי מפרדס חנה. יש לי כאן קהילה תומכת מאוד, וביקשו שאעשה מסיבה, ואכן תהיה כאן מסיבה צנועה יותר בשם "פרדס המלכות". מסיבה שיכולה להכיל 400 נשים. העובדה שהמסיבה תתקיים כאן תאפשר לי להיות קרובה לשרית ואוהד ולבלות איתם את החג, וגם להוקיר תודה לכל הנשים הנפלאות שתמכו בי כשבעלי היה במילואים ובתקופה המשפחתית המאתגרת שעברנו".
"חשוב לי להתייחס לפורים כי שמחה מושכת ישועה, ואם זה התפקיד שניתן לי בעולם הזה – להפוך מספדי למחולי – אז אהיה בו ואעשה את הטוב ביותר שאני יכולה לטובת כולנו"
קשה לחגוג בפורים במצב הזה?
"חשוב לי להתייחס ליום הזה, כי שמחה מושכת ישועה, ואם זה התפקיד שניתן לי בעולם הזה – להפוך מספדי למחולי – אז אהיה בו ואעשה את הטוב ביותר שאני יכולה לטובת כולנו".
ליצור תדר מקרב בתוך הזוגיות
במקביל לתקלוט, אנקרי מרגישה שיש לה שליחות נוספת בעולם. מתוך השנים הארוכות בהן הייתה רווקה וחיפשה את האיש שלה, היא למדה אימון לזוגיות, ובהמשך למדה הנחיית זוגות. "מתוך התסכול הבנתי שיש כלים שיש להם אחיזה במציאות, דרכם האור יכול להיכנס לזוגיות. לפני כשבע שנים הקמתי קבוצות וואטסאפ של עבודה זוגית נשית. אני עובדת רק עם נשים, כי אני מאמינה שהאישה היא זו שמחזיקה את הצד הרגשי בקשר. אלה קבוצות שהן ממש חדר מיון לזוגיות. נשים מעלות סוגיות מורכבות ואנחנו עונות לה, מאפשרות לה לעצור סיטואציה קשה ולחשוב. המטרה היא להתקדם בזוגיות וליצור תדר מקרב. בברכות החתונה אומרים: אהבה, אחווה, שלום ורעות. במילה רעות יש את המילה רע – מתוך הקושי של הרע להיבנות וליצור רעות. הקבוצה האחרונה שפתחתי נקראת: 'תפארת אהבתנו' קבוצה שפתחתי לעילוי נשמתה של תפארת, כי היא לא זכתה להקים בית".
לפני שלוש שנים פנתה אליה הזמרת רוחמה בן יוסף, שהכירה אז קבוצה של נשים שעמדו להתגרש. "היא הכירה את הקבוצות שלי, ואמרה שחייבים להוציא אל הכלים מהקבוצות לעולם", מספרת אנקרי. "יצרנו מופע שנקרא 'מעוררות אהבה' – האהבה קיימת רק צריך לעורר אותה. זהו מופע לימודי חווייתי שנועד לפתוח את הלב ולתת כלים לזוגיות בריאה וקרובה. קיימנו 12 מופעים, כאשר המופע ה-13 היה אמור להתקיים ב-10.10 וכמובן בוטל. אחרי כל מופע קיבלנו המון תגובות. אנחנו מדברות שם על הרבה דברים שלא לימדו אותנו בבית הספר – מה זה גבר? מה זו אישה? מה המקום שלהם כזכר ונקבה? מהן הדינמיקות שיש בזוגיות?. אחרי שראינו שיש נשים שמגיעות שלוש ארבע פעמים למופע כדי ללמוד, יצרנו סדרה של מיני מופעים, תוכנית שנתית שנקראת 'מעוררות' לייב בזום, בה בכל מפגש אנחנו עולות לשעה באולפן, ממש כמו במופע. בתוכנית יש 24 מפגשים, כשכל אחד נוגע בנושא אחר וכמובן יש ליווי מוסיקלי בהתאם. התוכנית מלווה בקבוצת עבודה בוואטסאפ ושיעורי בית שאנחנו קוראות להם 'שיעורי שלום בית'.
"אנחנו רוצות לשנות את התפיסה שזוגיות זו עבודה קשה ולהתחבר לזה ממקום של עונג. כשיודעים את החוקים, אפשר לעבוד לפיהם ואין סיבה שלא יהיה עונג. יש מורכבויות אבל זו מעבדה להתפתחות. היום אני מבינה שהשכינה בין הגבר לאישה היא זו שתביא את המשיח. כשזוג עושה עבודה הילדים שלו מתחילים מנקודת פתיחה גבוהה הרבה יותר.
"אנחנו למעשה פותרות את בעיית הנדל"ן בישראל", היא צוחקת, "כי כשזוג מתגרש הבית מתפצל לשניים. אנשים לא באמת מבינים את שלל המחירים הנפשיים שלהם ושל הילדים, והמחירים הכלכליים של פירוק בית. אם אנשים היו משקיעים בזוגיות 10% ממה שהם משקיעים בגירושים – הכל היה נראה אחרת".
