בתקופה האחרונה מגויסים רבים שבים סוף-סוף הביתה. חלקם כדי להישאר וחלק מהם כבר יודעים שיגויסו מחדש בקרוב. בניגוד לציפייה שהייתה לרבות מאיתנו על חזרה מרגשת והשתלבות מחודשת במארג המשפחתי, נשים וזוגות מדווחים על קושי של גברים רבים לחזור לתפקוד הורי, זוגי ותעסוקתי. ובמילים אחרות, נשים רבות מספרות על בן זוג ששוכב שעות במיטה או על הספה, לרוב עם הנייד, מתקשר מעט, במצב רוח ירוד ובחוויית קושי להיות חלק מהמשימות ההוריות כמו ההסעה לחוג או הכנת ארוחת הערב, וכן להיות חלק מהמערכת הזוגית הרגילה. רבים מהם מדווחים על חווית חוסר משמעות לעומת זו שהייתה להם בשירות הצבאי, על אנרגיה נמוכה מאוד ועל תחושת ניתוק. מציאות זו יוצרת קושי עבור שני בני הזוג – היא שהתמודדה במאמץ ובקושי עם התפקיד הגדול שנכפה עליה במשך חודשים בהחזקת המשפחה כולה וחיכתה כל-כך לחלוק מחדש בנטל עם בן הזוג, והוא שחיכה ושמח לחזור הביתה ומגלה שהוא לא מצליח להיות הבן הזוג, האבא ואיש העבודה שהוא רגיל להיות.
בעקבות מצב מורכב זה, אחת השאלות הלא פשוטות שקופצת לרבות מאיתנו בראש היא: האם בן הזוג שלי חווה פוסט טראומה? שאלה זו טבעית ומתבקשת לאור האסון הנורא שכולם חווינו באופן כזה או אחר, ולכן חשוב לעשות בה סדר. "טראומה מתארת את האירוע הטראומתי עצמו בו אדם מרגיש איום על חיו או על חיי קרוביו. פוסט טראומה ניתנת לזיהוי רק לאורך תקופה ממושכת יותר לאחר שהטראומה כבר הסתיימה. יש מאפיינים שונים לפוסט טראומה, חלקם מתבטאים במחשבות חודרניות, פלשבקים, עוררות מוגברת ועוד, ומצב זה יכול להיות מאובחן רק על-ידי פסיכיאטר מומחה. חשוב להדגיש את זה משום שהסיכון שהטראומה תתקבע לפוסט טראומה הוא לא גבוה במיוחד ורוב האנשים שחווה טראומה, לא יפתחו פוסט-טראומה בהמשך", מסבירה תהילה שטראוס, עובדת סוציאלית קלינית ומתמחה בטראומה דרך החוויה הסומאטית SE. כלומר, למרות הנטייה הטבעית לשייך את חוויית הפוסט טראומה לבן הזוג השוכב על הספה בחוסר תפקוד, רובם של החוזרים מהמלחמה לא יחוו פוסט טראומה.
אז מה כן קורה לבן הזוג שלי?
אם את מזהה את בן הזוג שלך בתיאור פה, מה שככל הנראה קורה לו ולכם זו חוויית לחץ מתמשכת וקושי להסתגל מחדש לחיים הרגילים. בשירות הצבאי קיים אקלים רגשי וטכני שונה לחלוטין מזה המשפחתי ויש בו חוויות שונות מהותית מאלו שהבית מייצר. כמו כן, הוא עורר אצל גברים רבים חוויית משמעות אישית ולאומית, שהבית על משימותיו "הקטנות" כמו החלפת חיתולים או הסעות לחוג, מתקשה להתחרות בה. מכאן שהמעבר לשגרת הבית, לאחר חודשים ארוכים חוויה צבאית כזו או אחרת, קשה לרבים ובוודאי לאלו אשר כבר יודעים שהצו הבא מחכה מעבר לפינה.
אז מה עושים?
- זמן – חווית ההסתגלות עשויה לקחת זמן, וחשוב לנסות עד כמה שניתן לאפשר אותו לבן הזוג ולעצמך. השבועות הראשונים לא מעידים על מה שיקרה בהמשך וחשוב להתייחס אליה כתקופת מעבר, כמו שממליצה לנו תהילה: "זכרי לא כל חלום בלהות ושינה עד שעות הבוקר המאוחרות אומר שהוא חווה פוסט טראומה. חוסר תפקוד יחסי בתקופה של השבועות הראשונים הוא גם בסדר. כדאי לאפשר לו את הזמן הנחוץ ללא רגשות אשמה, אשר לא מועילות לאף אחד".
- צבירת כוחות אישית – קשה מאוד לחלקנו להעניק את הזמן לאחר התקופה שאנחנו עצמנו עברנו בחודשים האחרונים. לא מעטות מאיתנו עייפות, מותשות וכואבות. לכן עכשיו חשוב יותר מבעבר, לעזור לעצמנו לקבל כוחות אשר יסייעו לנו בתקופת הסתגלות זו שיכולה לארוך כמה שבועות ולעיתים יותר: "הזיני את עצמך בכל משאב אפשרי שייתן לך תחושה טובה בלב ובגוף ומתאפשר לך בקלות . זה קריטי שתהיי את מוזנת ומלאה ראשית כל, על מנת שתוכלי להכיל אותו ואת בני הבית. כדאי מאוד ללכת לטיפול שייטיב עמך ותרגישי שמאפשר לך לפרוק את אשר על ליבך", מסבירה שטראוס. תחביבים, חברות, ספורט, קניות, שיפור נראות הבית יכולים לסייע לך באגירת כוחות שיתנו אוויר לך ולבן זוגך.
- צבירת כוחות משותפת – הזוגיות שלכם כפי שהכרתם אותה עד לפני המלחמה עברה שינויים, לעיתים לא פשוטים. לכן, כחלק מתהליך ההסתגלות חשוב מאוד להזכיר לעצמנו מי אנחנו כזוג, דבר שיחזק את יכולת ההתמודדות האישית והזוגית עם המצב הנוכחי. בילויים משותפים, סדנאות נגרות, בישול או מגע, חופשה זוגית וטיול בטבע – יכולים להחזיר לכם את חוויית היחד הזוגי ולחזק את החוסן המשותף שיסייע לכם עכשיו בחודשי ההתמודדות, שככל הנראה עוד צפויים לנו.
- טיפול – "מומלץ מאוד שבן זוגך ילך לטפל לטיפול רגשי ממוקד טראומה על מנת לשחרר את האנרגיה הכלואה בגוף, כדי שלא תתקבע טראומה לאורך זמן. אם תשימו לב שהסימפטומים לא עוברים ואף מתגברים אחרי מספר שבועות או חודשים, מומלץ לפגוש פסיכיאטר", מסבירה תהילה. כמובן שהדבר נכון גם לגבייך, במידה ואת חשה צורך לקבל עזרה מקצועית.
- עשייה – בחודשים הקשים שעברו עלינו נדרשו אנשי העולם הטיפולי להתמודד תוך כדי תנועה עם המאורעות הקשים ועם ההשלכות שלהם, וכולנו עדיין בלמידה של המצב ובפיתוח שיטות התמודדות איתו. אבל על דבר אחד כולם מסכימים: חזרה לעשייה ולפעילות היא מנוע ריפוי חשוב ביותר להבראת הנפש ולהקטנת הסיכוי לפוסט-טראומה. לכן חשוב שבקצב ובאופן הנכון לך ולבן זוגך, הוא יחזור לעשייה אפילו בצעדים קטנים: להכין ארוחת ערב, לקום לעשות הליכה בחוץ ועוד. צעד ועוד צעד, עד שניזכר מחדש מי אנחנו וכמה חזקים אנחנו יכולים להיות יחד.
