כשהיא רקדה במסיבת הנובה לצלילי מוסיקת הטראנס בבוקר 7 באוקטובר, יחד עם 4,400 צעירים נוספים, שירה כהן (28) לא יכלה לדמיין באותם הרגעים איך המסיבה תיגמר. 364 מאלו שרקדו לידה נרצחו, 44 נחטפו ומאות נפצעו, חלקם באופן קשה. הטבח הנורא בפסטיבל הנובה שליד קיבוץ רעים מוגדר כפיגוע הטרור הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. "סיפור ההצלה שלי רצוף ניסים", אמרה כהן, בכאב ובהודיה.
הזוועות שחוותה במסיבת הטבע מטרידות אותה ללא הרף. "זו הייתה הפעם הראשונה שלי במסיבת טבע, אני לא אוהבת מסיבות כאלה ולא אוהבת מוסיקת טראנס. לבנת לוי, שהייתה החברה הכי טובה שלי, ניסתה להוציא אותי מהאבל בעקבות תאונת הדרכים הקשה בה אחי הצעיר אריה נהרג כשנהג על אופנוע. הוא היה בסך הכל בן 22 כשנהג שיכור דרס אותו. הייתי מאד קשורה אליו וקיבלתי מאד קשה את מותו.
"לבנת חשבה שהמסיבה תוציא אותי קצת ממצב הרוח הקשה ובסופו של דבר השתכנעתי. קניתי כרטיס ב-340 שקל ויצאנו לדרך, חמש בנות במכונית שלבנת נהגה בה. בחצות ליל שמחת תורה הגענו למסיבת הטבע ברעים והופתעתי לראות שם אלפי צעירים רוקדים ונהנים. לבנת הבטיחה לי: 'עוד מעט גם את תהני כמו כולם'.
"בשש וחצי בבוקר בעוד כולם רוקדים ונהנים, הדי-ג'יי צעק: 'צבע אדום, תיכנסו למקום מוגן'. אנחנו בטבע, חשבתי, איפה יש מקום מוגן בטבע? מסביב התחילו צרחות אימים, אנשים ברחו לכל כיוון. רבים נכנסו להתקף חרדה. אני משום מה לא פחדתי. בהתחלה כשראינו טילים בשמים חשבתי שמדובר בזיקוקים שהם חלק מהאירוע החגיגי, אבל מהר מאד הבנתי, וגם אז ניסיתי להרגיע ואמרתי שאין סיבה לפחד, עוד מעט יגיע הצבא שלנו והרי יש לנו כיפת ברזל. ראינו שוטרת נחמדה שידעה מה קורה ואמרה לנו: 'אם יש לכם רכב תברחו מפה מהר'. שמענו בקולה וברחנו. לימים נודע לנו שהשוטרת החמודה הזאת נרצחה".
כהן וחברותיה הגיעו ליציאת החירום ושם התפצלו. לבנת רצה להביא את הרכב ואחרי זמן קצר הודיעה להן שיש פקק והדרך אליהן חסומה. "היא אמרה לנו לפגוש אותה במיגונית, עצרנו טרמפ ונסענו עד למיגונית. נכנסנו והבנו שלבנת לא שם. היה צפוף מאוד במיגונית שמיועדת לעשרה ואנחנו היינו כ-40 איש. אנשים צרחו והקיאו זה על זה מרוב פחד וחרדה. פתאום מישהו אמר שהודיעו לו בנייד שהמחבלים בדרך למיגונית שלנו.
"יצאתי מהמיגונית והבנתי שהדרך חסומה. באחת המכוניות ראיתי איש עם נייד, שעל המסך שלו הייתה תמונה של ילד, אמרתי לו: 'הדרך חסומה, לאן אתה נוסע?'. הוא ענה: 'אני נוסע. מה שיהיה יהיה'. אמרתי לעצמי שזה אדם שיעשה הכול כדי לשרוד. ביקשתי ממנו את מספר הטלפון שלו וביקשתי שיודיע מתי הכביש נפתח. כעבור חמש דקות צלצלתי אליו והוא אמר: 'הכביש פתוח, תברחי עכשיו'. אמרתי לאיש שלקח אותנו למיגונית שצריך לצאת. יצאנו לכיוון צפון. שתי דקות אחרי שיצאנו לכביש, המחבלים שהגיעו מכיוון השדות זרקו לתוך המיגונית בה התחבאנו רימונים. המיגונית עלתה באש ורוב האנשים בתוכה נהרגו".
"בחרתי בחיים"
כהן ניצלה אך את לבנת היא לא הצליחה לאתר ורק עשרה ימים אחרי המסיבה נודע לה שהיא נרצחה. את הכאב היא סוחבת גם עכשיו. "כואב לי שלא הצלחתי להציל אותה. בדרך ראינו המון מחבלים והמון גופות. זה היה נורא. את הגופה של לבנת מצאו עשרה ימים אחרי שנרצחה, בדיוק ביום הולדתה ה-28".
אחרי הסיוט הנורא שחוותה ב-7 באוקטובר, כהן חזרה לבית הוריה בבני ברק. "ההורים שמחו, המשפחה והחברים בירכו ואני בכיתי בלי סוף. חודשיים הסתגרתי בבית ובכיתי. הכי קשה היה בלילות. התעוררתי כל פעם מסיוטים כשאני מכוסה זיעה. כל הזמן שאלתי: 'למה זה קרה לי? מה עשיתי רע?'. הבנתי בשלב מסוים שהשאלות הקשות האלה רק מדרדרות אותי יותר לדיכאון. החלטתי שמתחילים לחיות כי אין ברירה, ואם הקדוש ברוך הוא השאיר אותי בחיים – הייתה לו מטרה".
כדי להתגבר על הרגשות הקשים והסיוטים בלילות, היא נסעה להתאוששות אצל דוד שלה בארצות הברית. "נסעתי לארה"ב לנקות את הראש, ושם אנשים ביקשו לשמוע ממני, ממקור ראשון, מה קורה בישראל. כך התחלתי לעסוק בהסברה. סיפרתי להם על כל הזוועות של היום השחור ההוא, בו אלפי ישראלים נטבחו, ילדים נשחטו ונשים נאנסו. היהודים שם נחרדו לשמוע וחיפשו דרכים לעזור ולתמוך.
"סיפרתי להם שלאורך מסע ההצלה שלי, הרגשתי שהיה לי מלאך ששמר עליי. פתאום הרגשתי שהכול משמיים. שנשארתי בחיים כדי לספר. אנשים באו לשמוע ושאלו שאלות. היום אני מבינה שכל מה שקרה זה חלק מפאזל גדול וההרצאות שלי בחו"ל היו השליחות שלי".
נתקלת גם בתגובות שליליות?
"כן, בלוס אנג'לס היו פרו-פלסטינים שיצאו נגד ההרצאות שלי. הם השמיצו אותי. כתבו עליי דברים מזעזעים בתקשורת המקומית. היו כאלה שאמרו שרצחתי ילדים קטנים. היה שלב שהתחלתי לפחד. זמן קצר אחר כך עזבתי את אל.איי והמשכתי למיאמי ואחר כך לניו יורק. שם קיבלו אותי בהמון אהדה ובאו לשמוע את ההרצאות שלי".
לעשות טוב בעולם
כהן היא בת למשפחה חרדית בבני ברק, השביעית מבין אחד עשר ילדים. בגיל 20 היא חזרה בשאלה ובעקבות מה שקרה לה, האמונה שלה התחזקה והיא חזרה לשמור שבת. כהן מספרת שהיא מקווה מתוך המקום שלה להצליח גם לתמוך בניצולי נובה אחרים. "הרבה מניצולי הנובה לא מתפקדים. יש אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה, ממש כמו הלומי קרב. יש אנשים שכמוני, לא מסוגלים לחזור לעבודה. עד השבעה באוקטובר, העבודה שלי כמנכ"לית חברת תיירות הייתה כל חיי. פתאום אחרי הזוועות שחווינו, אני לא מסוגלת לחזור לעבודה. מסתבר שכולם כך. כשבן אדם פוגש פתאום את המוות בצורה כל כך עוצמתית, משמעות החיים שלו משתנה – או נכון יותר – נעלמת. פתאום אין משמעות לחיים".
ועדיין את מדברת על אמונה שהתחזקה אצלך.
"כן. מתוך האין-משמעות הבנתי שזה לא סתם שהקדוש ברוך הוא השאיר אותי בחיים. לאורך כל המנוסה שלי מרעים ליוותה אותי המחשבה שאולי לא אשרוד. ואני מבינה היום שלא במקרה הייתי שם ולא במקרה ניצלתי. הבנתי שיש לי תפקיד".
מתוך התובנה הזאת, יחד עם חברתה עדן שמואל – עורכת דין במקצועה, שהייתה עם כהן במסיבה ושרדה גם היא – הקימו עמותה בשם "מתחילים לחיות מחדש". במסגרת העמותה הן מפעילות פרויקט של הגשמת חלומות לטובת ניצולי הנובה, שרובם מחפשים משמעות חדשה לחיים. "אנחנו ננסה לאפשר לאנשים להגשים חלומות. למשל מישהו שחלם לעבוד עם כלבים או מישהו שחלם להיות שחקן או צייר ונאלץ לעבוד בעבודה אחרת, ינסה עכשיו באמצעות העמותה שלנו להגשים את החלום".
מה היה החלום שלך?
"החלום שלי מאז ומתמיד היה לטפל באנשים. עכשיו, אחרי חוויות הזוועה ביום הנורא ההוא, יש לי חלום לעשות טוב בעולם. יחד עם עדן, אנחנו מפתחות את הרעיון של העמותה. בימים אלה, עדן נמצאת בחוץ לארץ וגם היא עוסקת שם בהסברה לטובת ישראל ומספרת על הפרויקט שהקמנו".
איך יעבוד הפרויקט?
"נערוך מפגשים עם אנשי מקצוע שיעזרו לכל שורד למצוא את התחום שהכי מתאים לו ושיעניק לו חוויה של מימוש עצמי. אנחנו כרגע מגייסות מנטורים".
שירה, בשעות הקשות שחווית, הרגשת שגם אחיך אריה ז"ל נמצא שם איתך?
"לאורך כל הדרך המפחידה מהנובה לחיים, נישקתי את השרשרת של אריה שהייתה על צווארי וחזרתי כמו מנטרה על התפילה לקדוש ברוך הוא: 'הצילני נא'. הרגשתי שאסור שאמא שלי, שקיבלה נורא קשה את המוות של אחי שנהרג חודש לפני 7 באוקטובר, תאבד גם אותי. התפללתי – אנא אלוהיי, תציל אותי בבקשה למען אמא שלי. הוא נעתר לתפילותיי ועכשיו אני מרגישה שאני חייבת לעשות טוב בעולם".
