את השאלה "איך אדע אם הגבר שלי דובר אמת?", שאלה אליסון אמסטרונג שחקרה במשך 30 שנה דפוסי התנהגות של גברים ונשים. בעקבות המחקר ארמסטרונג כתבה את רב המכר "The Queen Code" (קוד המלכה) בו ניסתה להבין איך כל מגדר חושב, מה מניע אותו ואיך אפשר לקיים יחד מערכת יחסים זוגית טובה ומקדמת עבור שני הצדדים. הספר של ארמסטרונג מלא בעקרונות ותובנות, והפעם אתייחס לשאלת האמון והתקשורת – כיצד אדע שהגבר שלי דובר אמת? מדוע אני מרגישה שהוא לא משתף איתי בהכול ולא כנה לגמרי?
אמסטרונג מעניקה לנו פרספקטיבה מעניינת לשאלות אלו, שיכולה לעורר אותנו למחשבה על אופי השיח שאנחנו מנהלות עם הגברים שלנו. למעשה במקום להתעסק בשאלת ה"איך" היא שולחת אותנו להתבוננות פנימה על התגובות שלנו לבן הזוג כשהוא כן משתף.
בואו נראה איך זה עובד. בן זוגך חוזר הביתה אחרי יום ארוך, פגישה חשובה או ביקור אצל אמא שלו. את רוצה שהוא יספר לך מה עבר עליו, מה הוא מרגיש, מה קרה, מה אמרו לו ומה הוא ענה. רצון זה הוא טבעי לחלוטין ואלמנט השיתוף שבו יכול להוביל לקרבה זוגית. רק שהמון פעמים זה לא מה שקורה.
אמסטרונג מסבירה שפעמים רבות הגבר מתאר לבת הזוג את חוויותיו, רגשותיו או מחשבותיו ובמקום לקבל אהדה, הבנה והכלה הוא מקבל את ההיפך: ביקורת, הסתגרות או שתיקה. לפעמים התגובה לא מופנית החוצה, אבל הוא מרגיש את ההתנגדות מצידה גם כשהיא מוסוות, וחש שהוא "נענש" על אמירת האמת. לדוגמא: אם חזר מאמא שלו, ולבקשת בת-זוגו תיאר את השיחה שלהם וזרק שהיא אמרה משהו על הילדים. במצב כזה, האינסטינקט האימהי של הרבה מאיתנו יקפוץ מיד. התגובה תהיה כעס, עלבון או אכזבה. דוגמא אחרת: בן הזוג מספר על השיחה שהייתה לו עם הבוס שלו ומתאר טעות שעשה ושקיבלה ביקורת קשה מצד הבוס. לא מעט מאיתנו עשויות לחוות, אפילו בלי ידיעתן, כעס על בן הזוג שבבסיסו יש ביקורת על ההתנהלות שלו או חשש מפיטורים אפשריים וחוסר יציבות שיכול להיווצר בעקבותיהם. ועוד אחת אחרונה: אם הוא מספר לאשתו על "איזה קטעים היה עם החבר'ה ואיזו פדיחה הוא עשה מול כולם", בת הזוג עלולה להרגיש שהוא מייצג אותה ופדיחה שלו היא הפדיחה שלה. דוגמאות מעין אלו ודינמיקה מסוג זה נפוצה מאוד. הרבה מאיתנו נגיד לעצמנו שאנחנו לא ביקורתיות או שיפוטיות אבל מתחת לפני השטח הקולות הללו קיימים ובן הזוג מרגיש אותם.
במילים אחרות, מנגנון הפרשנות הפנימי גורם לנשים רבות לחשוב בטעות שבשיתוף של בן הזוג יש ביקורת מרומזת עליה, רצון שהיא תשתנה במשהו או סיפור שמבטא פגם או חיסרון בו עצמו, דבר שעשוי לערער את התפיסה שלה לגביו ואפילו את עצם הבחירה בו. כך לאט-לאט נוצר דפוס בו הגבר מרגיש שהשיתוף עם בת הזוג גורר מעגל תגובות שליליות, ולכן הוא ימנע מכניסה אליו.
חשוב להבין, ברמה ההישרדותית האדם מכוון לחזור על התנהגויות שמביאות תחושה טובה ולהתרחק מכאלו שמביאות כאב. כך שאם בין בני הזוג נוצר דפוס לפיו שיתוף בחוויות או תחושות גורר אחריו ביקורת וכעס, הוא יתרגל שלא לספר. הוא לא ישקר במובן הפשוט של המילה, אלא ירגיל את עצמו שלא לפרט. במקום לתאר לך מה היה אצל אמא שלו, הוא פשוט יגיד לך ש"היה בסדר", במקום לספר לך מה היה עם החבר'ה שלו, הוא יגיד לך "היה סבבה" וימשיך הלאה.
חשוב שנבין שרעיון זה לא נכון בהכרח רק לגבי גברים. אופן התגובה שלנו לשיתוף משפיע על המשתף, והדבר עשוי להיות נכון גם לגבי שיחות עם הילדים או המתבגרים שלנו. דפוס של תגובה שלילית לשיתוף מצד המתבגר שלי, עלול להרגיל אותו למחשבה שהשיתוף "לא משתלם".
אז מה כן?
- חשוב להבין שכאשר בן הזוג משתף במה שהרגיש וחווה – הוא מספר על עצמו, הוא מתאר את את רצונותיו, פחדיו, שאיפותיו וכן – גם את חסרונותיו. היכולת לקבל אדם אחר כפי שהוא היא לא פשוטה, בוודאי כאשר מדובר באדם שהקשר עימו כל כך אינטימי ושמעשיו משפיעים עלינו, אך חשוב מאוד לתרגל את שריר ההפרדה ואת יכולת הקבלה בשיחות כאלו. קשר הנישואין הוא הקשר האינטימי ביותר בחיינו הבוגרים ומתחתיו מסתתרת שאיפה לחיבור עמוק וסימביוטי, בדומה למה שחווינו עם אמא ואבא בתקופת הינקות. חיבור עמוק כזה יכול להתאפשר רק כאשר נרגיש שאנחנו במקום בטוח ומאפשר בו אנחנו לא נשפטים על מעשינו, אלא חווים ביטחון גם ברגעים הפחות מוצלחים שלנו.
- כדאי לאמן את עצמנו להבין ולהפנים שבשיתוף שלו הוא לא מספר משהו עלינו, אלא על עצמו. לכן כדאי שלא "לחתוך" את הסיפור שלו או להיבהל ממנו, אלא לנסות ולהיות קשובה למה שהוא מתאר לך על עצמו ועל חייו. גם אם הוא מדבר עלייך נסי לשמוע את החוסר שלו מתוכו הוא מדבר. אם בדבריו יש משהו שקשה לך איתו, תני לזה מקום בתוכך, נסי להבין מה קרה לך שם ובהזדמנות אחרת כדאי להציף את הדברים באופן מקרב ומחבר. אך קודם כל חשוב לתרגל הקשבה מלאה, ויש בזה סוד גדול. הבחירה להיות שם איתו כשהוא משתף יוצרת מרחב מכיל עבורו והענקת התחושה שהשיתוף היה "שווה את זה".
