עוד לפני ה-7 לאוקטובר היו קווי הסיוע הטלפוני של עמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) עמוסים, אך אף אחד לא חזה את העומס שיוטל עליהם והזינוק במספר שיחות הנכנסות מאז מתקפת הטרור האכזרית של חמאס ופרוץ המלחמה. "עוד לפני שהבנו את גודל האירוע תגברנו את הקווים ומהר מאוד פרסמנו את מספר הטלפון שלנו. באותו יום קיבלנו 13 אלף שיחות טלפון מאנשים שהיו נצורים בממ"ד בחוסר אונים ודיברו איתנו בלחש, מהורים שהילדים שלהם היו בנובה ונעדרים, מאינספור אנשים שהיו זקוקים לעזרה, אלה היו שיחות קשות מאוד", מספרת אפרת שפרוט, מנכ"לית עמותת נט"ל. "ומאז הרכבת הזו לא עצרה. גדלנו פי 5 במספר המטפלים ביחידה הקלינית לעומת טרום המלחמה, קלטנו כוח אדם חדש, גייסנו תקציבים חדשים, הדרישות גדלו וגם החומרה של המקרים שהגיעו אלינו. בחלק מהדברים לא היו לנו ניסיון קודם והיו כאן אירועים קיצוניים מאוד: שורדי המסיבות שהיו בטבח המוני, משפחות חטופים, ילדים שחוזרים מהשבי, מילואימניקים שנדרשים לשרת שנה שלמה – הצרכים הם מורכבים מאוד ושונים מכל מה שהכרנו".
עמותת נט"ל היא מהעמותות גדולות בישראל המתמחות בטראומה לאומית וטיפול בטראומה, ומסייעת לאלפי אזרחים מידי יום. בתחום הטיפולי היא עוסקת בשלושה היבטים: סיוע לנפגעי טראומה באמצעות קווי סיוע טלפוניים, טיפול קליני בקליניקות שלה הפרושות ברחבי הארץ עם מאות מטפלים מקצועיים המתמחים בטראומה, ופיתוח תעסוקתי אישי לקריירה לנפגעי טראומה. "אנחנו מאמינים בצמיחה מטראומה", מסבירה אפרת. "באירוע כה גדול עובדים בצד הטיפולי ומעבדים את האירועים ואת הטראומה, אבל חשוב לזכור שלאנשים יש חוסן ואנחנו גם רוצים לסייע להם לצמוח מתוך הטראומה. לאחר עיבוד האירוע, אפשר לצמוח – לעשות למען עצמך ולמען האחרים. כך האדם הוא לא רק מטופל אלא גם שותף אקטיבי ועושה למען הקהילה ולמען עצמו. אדם שצומח מטראומה מסוגל לייצור מנהיגות והובלה ולתת לאנשים סביבו כלים לעזור לעצמם ולסביבתם".
תחום עיסוק נוסף של העמותה הוא חוסן – נט"ל מעבירה סדנאות חוסן לגופים המשמעותיים והגדולים בישראל כמו משטרת ישראל, עובדים סוציאליים, רופאים, קציני נפגעים וקציני שבויים ונעדרים. "אנחנו מחזקים את אנשי המקצוע ואת כל מי ששייך לאוכלוסיית המגיבים הראשונים לאירועי טרור ומלחמה, מתוך הבנה שאם נחזק אותם, נחזק את החברה הישראלית", מסבירה אפרת.
בנוסף לכל אלו, נט"ל נהפכה עם השנים למגדלור של ידע עם מחלקת מחקר ובית ספר ללימודי טראומה, כך שהיא מכשירה ארגונים אחרים המגיעים ללמוד את מקצועות הטראומה הכוללים שיטות טיפול עדכניות ומגוונות. התקציב שלה בנוי על הן על פילנתרופיה והן על שיתופי פעולה עם משרד הביטחון, משרד הבריאות והביטוח הלאומי.
אם בימי שגרה טרום המלחמה טיפול בקליניקות אצל מטפלי נט"ל כלל השתתפות עצמית סמלית של 60 שקלים, כיום הטיפולים הללו ניתנים ללא עלות. "טרום המלחמה טיפלנו בכ-300 מטופלים בקליניקות שלנו מדי שבוע, וכיום מדובר בכ-2,300 מטופלים מדי שבוע", מספרת אפרת. "אנחנו מקפידים מאוד על זמינות ואיכות של המטפלים, שאלה יהיו אנשי מקצוע מומחים בטראומה. מאות אנשים כבר קיבלו מאיתנו שירותי סיוע של שיקום תעסוקתי" אומרת שפרוט.
לנט"ל יחידה מיוחדת המעניקה ליווי תעסוקתי לנפגעי טראומה ביניהם לאנשי המילואים שחוזרים לשוק התעסוקה או לאקדמיה.
אדם שרוצה לקבל מכם סיוע או טיפול, זקוק לאישור או הכרה מגופים רשמיים שהוא נפגע טראומה?
אפרת: "לא, אין צורך בשום אישור רשמי או הכרות כדי לקבל טיפול בנט"ל אלא רק לשמוע את תיאור המקרה. אדם לא צריך להיות מוגדר כנפגע טראומה, כל מי שהיה נוכח באזור בו היה אירוע טראומתי לאומי, למשל מפונים, אנשי העוטף, משפחות החטופים, מילואימניקים, נפגעי אירועי איבה ועוד. עבורנו מספיק לשמוע את תיאור המקרה כדי להבין שהאדם זקוק לעזרה מאיתנו".
איך אפשר לעבד טראומה אם היא עדיין לא הסתיימה?
"אנחנו נמצאים במציאות משותפת – כולם נמצאים בקושי, גם המטפלים והמתנדבים שלנו. יש לנו עובדים במילואים, הורים לילדים בצבא – זהו אתגר גדול מאוד לארגון שלנו. אנחנו לא הגענו בכלל לשלב הפוסט־טראומה, אנחנו בטראומה מתמשכת של מלחמה שבה כל יום האירועים נמשכים. החטופים עדיין לא חזרו, המילואימניקים ממתינים לצו הבא, המפונים רוצים לקבל טיפול רק לאחר שיחזרו לביתם וכך גם משפחות החטופים שמחכות ליקיריהן, ויש גם אירועים פוליטיים. קשה לעבד כך אירועים, ובכל זאת אנחנו ממליצים לאנשים לא להישאר לבד עם הקושי הזה, אלא להרים טלפון, ולעשות עיבוד קרוב לאירועים הטראומתיים שהם כבר עברו. הסיכון לפוסט־טראומה קטן ככל שמתמודדים ופונים לעזרה בקרבה לאירוע הטראומטי".
שחיקה מתמשכת מאז הקורונה
גם אפרת עצמה, בת ה-52, נמצאת בדאגות ובהתמודדויות חדשות בעקבות המלחמה. שניים מתוך שלושת ילדיה משרתים בשירות סדיר בתפקידי לוחמה ולוקחים חלק פעיל במלחמה, כך גם בעלה ששירת במילואים עד לאחרונה. היא עורכת דין בעלת תואר שני במשפטים, ומתגוררת בקרית אונו. מהר מאוד בתחילת הקריירה הבינה שעבודה במשרד עורכי דין אינה מספקת אותה, והחליטה לפתח קריירה בעולם החברתי. במשך 15 שנה עבדה בתפקידים שונים בעמותת על"ם העוסקת בנוער בסיכון, מתוכם שש שנים כמנכ"לית העמותה. לאחר מכן שימשה כמנכ"לית בקרן פילנתרופית המקדמת שירות לאומי אזרחי והרחיבה את השירות הלאומי גם לאוכלוסיות של צעירים עם מוגבלויות, צעירים בסיכון וצעירים מהחברה הערבית. מאז 2020 היא מנכ"לית של עמותת נט"ל. מאז שנכנסה לתפקיד היא שילשה את תקציב העמותה, החליפה הנהלה ונתנה מענה של 24/7 מצד הארגון לפונים אליו.
נט"ל הוקמה בשנת 1998 על ידי ד"ר יוסי הדר שהיה פסיכיאטר שעבד רבות עם נפגעי טראומה. הוא היה רופא גדודי במלחמת יום הכיפורים וראה את הטראומה בעיניו. שבועות ספורים לאחר שהקים את העמותה עם יודי יובל רקנאטי, הוא נפטר מסרטן, ואז יודי גייסה לעמותה אנשי מקצוע מובילים.
"מהיום הראשון להקמת העמותה המטרה הייתה לתת מענה וסיוע נפשי לנפגעי טראומה מטרור ומלחמה, להעלות מודעות ולהביא אנשים לטיפול. בעבר הבושה הייתה גדולה מאוד, הייתה חוסר הבנה בדחיפות של הטיפול וחוסר הכרה בכך שאנשים מתמודדים עם נטל גדול. נט"ל חרתה על דגלה לתת מענים, פתחה קווי סיוע, קליניקות ומענים קבוצתיים וכך כיום זו אחת העמותות הגדולות בארץ לחיזוק חוסן וטיפול טראומה", מספרת אפרת.
אפרת גאה בהנהגה הנשית של העמותה: יודי יובל רקנאטי היא הנשיאה, היו"ר היא אמי פלמור מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר, ופרופ' רבקה תובל משיח, שהיא גם סגנית נשיא אוניברסיטת בר אילן, מכהנת כפסיכולוגית הראשית של נט"ל.
במה שונה ההתמודדות במלחמה זו ממלחמות קודמות?
"אורכה של המלחמה – יותר משנה – הוא משהו שלא היה קיים בישראל קודם לכן, ריבוי הזירות: עזה, לבנון, וכטב"מים בכל הארץ, יש פגיעה אקוטית ורחבה באזרחים. בכל מלחמות ישראל המלחמה הורגשה בעיקר באזורי הלחימה ומי שנפגעו או נלקחו בשבי היו הלוחמים, הפעם יש פגיעה משמעותית באזרחים ובילדים. פינוי התושבים הוא רחב היקף ולא נראה כזה מעולם בהיסטוריה של ישראל – שחבלי ארץ שלמים מפונים מתושביהם לאורך זמן, לא הייתה בעבר מסה כזו של אזרחים חטופים. ובנוסף לכל אלה, חשוב לזכור שהמלחמה הזו מגיעה לאחר תקופת הקורונה ומשבר פוליטי עמוק בחברה הישראלית. אנשים נמצאים כבר כמה שנים ברצף התמודדות של הנפש על רקע הקורונה והפילוג החברתי והרצף הזה הוא מאתגר. יש כאן תהליך של שחיקה מתמשכת והידרדרות בבריאות הנפש כשלגילאים הצעירים יש כבר הצטברות של התמודדויות. אלה שהתגייסו לצבא לאחרונה הם אלה שהיו תלמידי תיכון בתקופת הקורונה".
אילו סוגי התמודדויות אתם פוגשים בעקבות המלחמה?
"אנחנו פוגשים ושומעים מילואימניקים רבים שבאים והולכים עם כאב גדול. חלקם מרגישים שקופים, שאף אחד לא מבין מה הם עוברים. יש קושי גדול בחזרה הביתה עם הרבה בעיות בהורות ובזוגיות. ההתמקמות חזרה היא בעייתית לשני הצדדים. אנשים שעברו טראומה מתוסכלים מאוד לחזור לעולם העבודה – יש אובדן של משמעות ודרך והם מחפשים את עצמם. אנחנו פוגשים את שורדי המסיבות שחוו טראומה קיצונית ולגמרי נפלטו מתפקוד בעקבותיה. הם לא לומדים ולא עובדים, ומשתמשים בחומרים משני תודעה כמו סמים ואלכוהול, יש קושי משמעותי לחזור לתפקוד. אנחנו פוגשים הורים ללוחמים שחיים בחרדה קשה ונוטלים כדורי הרגעה ונוגדי דיכאון, התפקוד שלהם נפגע מאוד, ויש גם בנות זוג כאלה של לוחמים. אנחנו פוגשים אנשים שעשו דברים קיצוניים במלחמה שגרמו להם לטראומה קשה – קברנים, מזהי גופות, קציני נפגעים, מבשרים – אלו אירועים קיצוניים שבן אנוש לא יכול להכיל מבחינת מראות ועומסים, זה מחלחל לכל רבדי התפקוד. הם ישנים פחות טוב, סובלים מתוקפנות, דיכאון או חוסר סבלנות, וזה מגיע לקווי הסיוע ולחדרי הטיפול. הגיעו אלינו גם אנשים שהיו נוכחים בפיגועים האחרונים, כמו זה שקרה ברכבת הקלה ביפו, ולקו בחרדה קשה. בנוסף לכל אלה, צריכים לזכור שיש כאן דור שלם שנפגע מטראומה של פצועים והרוגים, הרבה צעירים חווים שכול ואובדן סביבם כשהם איבדו חברים במסיבה, בקיבוצים או בצבא".
לא רק טיפול בקליניקה
בנוגע למילואימניקים, אפרת מספרת על ההתמודדות של מחלקות משאבי האנוש בארגונים: "כל המשק הישראלי נמצא בהתמודדות עם הליכתם וחזרתם של אנשי המילואים, יש קושי בניהול האירוע, בקליטה שלהם חזרה, בהתמודדות עם העובדה שהם יוצאים שוב ושוב לסבבים חדשים, ואיך לתת להם מענה. לכן פיתחנו יום הכשרה מיוחד למנהלות משאבי אנוש כדי לסייע להן להתמודד טוב יותר עם הסוגיה הזו".
ומהי ההתמודדות האישית שלך בתוך כל מה שקרה?
"החוויה האישית שלי היא מורכבת. מהיום הראשון לפרוץ המלחמה התחלנו לעבוד סביב השעון וזה נתן לי המון משמעות. בחודשים הראשונים רק עבדתי. היה לי אז בן חייל אחד. העבודה הייתה מאוד תובענית ומתישה אך מצד שני נתנה לי חוסן ומשמעות לעבור את השבועות הראשונים. הייתה לי תחושת שליחות ומנהיגות להרחיב את נט"ל ולסייע לאנשים. זה חיזק אותי מאוד. הבן השני שלי היה במכינה, ובאפריל השנה צה"ל הפסיק את פעילות המכינות וגייס את כולם לשירות קרבי, זה היה תהליך פרידה פתאומי, ומצאתי את עצמי אמא לשני חיילים לוחמים שלא יוצאים באותו זמן. קשה מאוד להתכנס כך למשפחה וזה מאתגר מאוד, וזאת בנוסף כמובן לחוויה שלי כאזרחית שרצה לממ"ד בזמן אזעקות".
עד כמה נט"ל יכולה לסייע ולהקל על אותם אלה המתמודדים עם טראומה מהמלחמה הזו?
"אנחנו יכולים להקל – ולא להשאיר אנשים לבד עם התחושות שלהם. יש מישהו שמקשיב, שעושה איתך עיבוד של האירוע, שמחזיר אותך לפעולות בסיסיות כמו נשימה, להנכיח את העובדה שמדובר בתגובות נורמליות למצב לא נורמלי. אם אדם סובל מחרדה או מקשיי שינה – אלה תגובות נורמליות ואנחנו נותנים לכך גושפנקא. לאחר מכן אנחנו מסייעים במתן מידע, מה מגיע לאותו אדם כסיוע וזה נותן כוח וביטחון. בנוסף, כדאי להגיע לקליניקה הקרובה ולקבל מטפל מתאים איתו נפגשים מדי שבוע, טיפול קליני הוא מוצר יקר, ואנחנו מעניקים את הסיוע הזה. המטופל יכול לקבל מאמנת תעסוקתית שתעזור לו להתפתח ולחזור למקום העבודה, אנחנו מסייעים גם במגוון כלים של גוף ונפש, הטיפול הוא לא רק ורבלי. יש קבוצות ריצה שאנו מארגנים, טיפול באומנות ובמגע, יוגה מודעת טראומה ועוד – מגוון כלים המאפשרים לאנשים שעברו טראומה לעשות עיבוד למה שעברו".
ומה הלאה לעתיד לבוא?
"המשך פיתוח העמותה והגדלת המענים לציבור. אנחנו גם מכניסים טכנולוגיות חדשות כמו אפליקציות של עזרה עצמית ונוירו פידבק כדי לעזור לנו בעתיד להתמודד עם מסות של צרכים, לתת לאנשים כלים לעזור לעצמם ולסביבתם. אנחנו ממשיכים לעבוד עם משרדי הממשלה לטובת הוספת שיטות טיפול ודרישה להרחבת תקציבים בהמשך ההתפתחות שלנו".
אל תישארו עם זה לבד, לטיפול נפשי ולקבלת מידע על מגוון המענים של נט"ל לנפגעי טראומה ממלחמה וטרור חייגו 24/7 – 3362*
