המהדורה ה-26 של פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים, מושקת השבוע. מדובר בפסטיבל ייחודי משום שהנושאים שהוא מאגד תחתיו, מציפים שאלות של זהות ומעוררים מחשבה. זה פסטיבל שיש לי פינה חמה אליו כי הוא גם מאתגר אותי במחשבות רבות ופעם אחת אף זכיתי לשפוט בו עם פרופ׳ אילן אבישר ויואל קמינצקי ז״ל.
בפסטיבל השנה יוקרנו מעל 40 סרטים מ-15 מדינות, מכל מגוון קשת היצירה הקולנועית: קולנוע תיעודי העוסק בסיפורן של משפחות יהודיות מכל רחבי תבל, קולנוע בינלאומי, קולנוע ישראלי הדן בנושאים חברתיים עדכניים, סרטי ארכיון נדירים, סרטים שבמרכזם עומדים גדולי ההוגים ואנשי תרבות ואמנים משפיעים מהעולם היהודי, סרטים ישראלים קצרים, קלאסיקות משוחזרות, קולנוע אקספרימנטלי ועוד.
זאת לצד אירועים מיוחדים, מפגשים עם יוצרים ושחקנים מהארץ ומהעולם, הרצאות מאת אנשי אקדמיה וחוקרי היסטוריה, תרבות יהודית ואמנות, שיהוו הקדמה קצרה לסרטים וישתתפו בדיונים ובמפגשים בהשתתפות הקהל לאחר ההקרנות, וכן ייערכו פאנלים בנושאים מגוונים כדוגמת פורטרטים יהודים, תעמולה בתקופת השואה, אנטישמיות מודרנית ועוד.
בחרתי להתמקד הפעם בסרטו של הרב והקולנוען פורץ הדרך מרדכי ורדי ובתו רעיה ורדי טבול, ״צנועים״, שיוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל ב-2.1 וישודר בהמשך ב-8HOT זאת על אף שגם הסרט ״שיר למעלות״ על הראפר היהודי מתיסיהו, שחזר בתשובה בגיל צעיר, הפך לחסיד חב״ד ובהמשך לחסיד קרלין ולפני כעשור החליט להפסיק להתלבש כחסיד (על אף היותו שומר מצוות והולך בדרך החסידות), עורר את סקרנותי.
״צנועים״ הוא סרט אמיץ. כמי שמכירה את הפילמוגרפיה של ורדי הכוללת סרטי דוקו וסרטים עלילתיים, אני מוצאת את הסרט החדש שביים עם בתו כסרט הכנה, כסרט הנוקב והחושפני ביותר שלו. הסרט שעוסק במיניות בחברה הדתית מודרנית אליה משתייכים האב ובתו, אל מול המחויבות להלכה ולצניעות, נוגע בנושא שהוא מעין טאבו וחושף את היוצרים בדיאלוג המורכב מווידויים אישיים – האב, כגבר ששמר נגיעה עד לנישואיו, והבת, כאישה שויתרה על שמירת נגיעה לפני נישואיה. מעבר לכך חושפים השניים את החווויות החברתיות ואת השיח על מיניות, תוך שהם מביאים היבטים שונים של חוקרי מיניות וצניעות בחברה הדתית, חלקם ליברלים מאוד בהשקפתם וחלקם שמרנים. זהו סרט שהקונטקסט שלו חברתי ודתי אבל הוא לא מצונזר. וכך עולים בו נושאים כמו אוננות, יחסי מין, התייחסות לגוף ולהנאה מינית על פי ההלכה וכשאלו צפים מתוך סוגיות שמעלים אב ובת בדיאלוג פתוח, הם הופכים למסמך מרתק, שמעורר דילמות במהלך הצפייה בו. המסע הקולנועי בסרט דן במיניות גם בפרספקטיבה של הפער בין ציוויי ההלכה לבין המפגש עם החיים עצמם והצרכים המגדריים.
מבחינה וויזואלית הסרט ערוך באופן שמשלב קטעי ארכיון מהחתונות של האב ובתו ובכך מכניס אותנו לחוויות האינטימיות והכמוסות שלהם. השיח הפתוח מאפשר מרחב של קשב סוחף, כאשר הוא פורם את העבר אל תוך ההווה, כאשר הם מצלמים אבל גם מצולמים, וכאשר המצלמה מאפשרת להעביר דרכה ביטויים שבחברה הדתית הס מלהזכיר בקול.
ביהדות קיימת חשיבות רבה למיניות בהקשרים של נישואין ומשפחה. קיימות מצוות ואיסורים הקשורים למיניות, כמו שמירה על טהרה מינית, איסור על יחסי מין מחוץ לנישואין, והדגשה על הקשר שבין בני הזוג. ישנן פרשנויות שונות למיניות בהקשרים דתיים, כאשר חלקן מדגישות את הממד הרוחני והקדוש של הקשר המיני, ואחרות מתמקדות בצורך לשמור על גבולות מוסריים ואלו נידונים במהלך הצפייה. לצד אלו מתקיים דיון על גוף האישה או כיצד הופכת האישה בעל כורחה למעין משגיחת הצניעות של הגברים סביבה. בסרט עולים נושאים כמו דיכוי גוף האישה בחברה הדתית והפיכתה לגורם מחלל הנוטל מהגבר אשמה.מכיוון שבקרב קבוצות מסוימות, קיימת תחושת חוסר נוחות סביב השיח על מיניות, מה שעלול להוביל לאי-הבנה או חוסר בורות בנושא, הסרט מקיים שליחות חשובה בהצפת השיח בגלוי ובהענקת ידע מאנשי מקצוע וכלים לאפשרות לחיים מיניים בריאים ומוסריים כאחד.
ציון שלי: 5 כוכבים
