משדה הקרב לריקוד ותנועה: החיילים שמחלימים מהטראומה בחוות החוסן "ורטיגו"

בלב קיבוץ נתיב הל"ה שבעמק האלה, במרחבים הירוקים והפסטורליים של הקיבוץ ובמקום בו שכנו פעם הלולים הישנים, הוקם לפני יותר מעשור כפר האמנות האקולוגי של להקת המחול המוכרת "ורטיגו". הלולים הישנים נבנו מחדש בשיטות בנייה אקולוגיות מאדמה והוסבו לחללי סטודיו למחול ותנועה שמתכתבים עם מרחבי הטבע בחוץ. מסביב למבנים מעטפת של גינת ירק מלאה בצמחי תבלין ופרחים, בריכות טבעיות עם פרחי לוטוס ורודים – לבנים וקרקורי צפרדעים, חדרי אירוח מונגשים, שירותי קומפוסט ומקלחות עם מחזור של המים.

אחרי שפרצה מלחמת חרבות ברזל, מתוך רצון לתרום מהידע והניסיון רב השנים בעבודה עם הגוף, הפך הכפר גם לחוות חוסן שיקומית המעניקה טיפול לחיילים שהוכרו כנפגעי טראומה על ידי משרד הביטחון. מי שביקר בכפר האקולוגי בחודשים האחרונים מצא גברים צעירים שחזרו מעזה ולבנון, נעים במרחבים, חלקם בהתנסות ראשונית עם עולם התנועה והמחול, עולם שונה בתכלית מהדריכות שחוו במשך חודשי מלחמה ארוכים.

רינה ורטהיים קורן: "אלה לוחמים שעברו יותר מ-300 ימי מילואים, חוו דברים לא קלים, נתנו את הנשמה ולא חזרו אותו הדבר, התפוקה שלהם בעבודה כבר לא אותו דבר. הם מקבלים מקום שעוזר להם לזכור מי הם ומה החוזקות שלהם. בימים אלה התחלנו כבר סבב שלישי של התוכנית".

תוך כדי הלחימה פתח משרד הביטחון עשר חוות שיקומיות ברחבי הארץ, במודל דומה לחוות החוסן שהוקמו באופן ספונטני על ידי אזרחים לשורדי הנובה מיד אחרי השבעה באוקטובר. החוות, שהן ניסיון ראשון מסוגו, מציעות מרחבים טיפוליים שונים: סדנאות גוף נפש, טיפול פרטני ועבודה קבוצתית, עבודה חקלאית, טיפול בסוסים, מלאכות קדומות, אומנויות לחימה ועוד. כל חווה והאופי הייחודי שלה. כל מתמודד יכול לבחור את החווה המתאימה לו לפי העדפותיו. מי שזכאי להגיע לחוות הוא כל מי שקיבל מעמד עקרוני של מתמודד עם תגובה נפשית או פוסט-טראומה בעקבות המלחמה, מאגף השיקום של משרד הביטחון.

הגוף מכיל כוחות של ריפוי

את להקת המחול "ורטיגו" הקימו בני הזוג נעה ורטהיים ועדי שעל, ולימים הצטרפו אליה כרקדניות ואמניות גם שלוש אחיותיה של ורטהיים, שיחד איתה הקימו את הכפר האקולוגי. "בתוך הגדילה שלנו כלהקת מחול וכמי שמכירות את הכוח של האמנות להעניק חיבוק, חמלה ותקווה, תמיד עניין אותנו המשולש של אמנות-סביבה-חברה ואיך אנחנו תומכים בסביבה שלנו ולא מכלים אותה", מספרת רינה ורטהיים-קורן, רקדנית ושותפה לניהול האמנותי ב"ורטיגו".

"מעולם לא דמיינו שנהיה קשורים למשרד הביטחון, אבל חודש לאחר ה-7/10, פנו אלינו אנשים מדהימים שהבינו את רוע הגזירה – שצפויים להיות הרבה אנשים פוסט-טראומתיים, וחיפשו מקום מבריא לטיפול בהם. כך הגיעו אלינו אנשי משרד הביטחון, ולאחר שהכירו אותנו ואת המקום, הציעו לנו להיות חוות חוסן. הם ביקשו מאיתנו לבנות לו"ז מדויק של טיפולים בתנועה שהם המומחיות שלנו: החיבור בין תנועת הגוף לנפש. הוספנו ליווי של עובד סוציאלי, טיפולי דיקור וליצנית רפואית. הוספנו גם שעות של פיסול באדמה עם דני שבנה את הכפר, ומכאן יצאנו לדרך". רינה מספרת כי במקום מוצעים סוגים שונים של טיפול בתנועה וכן טיפולים משלימים. טלי, אחותה, מובילה בכפר ענף שניקרא 'כוח האיזון', שבו היא עובדת עם אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות מגוונות ובחוות החוסן היא מלמדת קונטקט – אימפרוביזציה. אחותה מירב מלמדת תודעה וחיבור ללב דרך דמיון מודרך וכלים אנרגטיים נוספים שנועדו לחבר אותנו חזרה פנימה לאני האותנטי שלנו.

הפעילות בכפר לטובת החיילים והמילואימניקים מתנהלת לדברי רינה בשלושה מסלולים עיקריים:

חוות חוסן בשיתוף משרד הביטחון. "כאן מדובר בחיילים שמוכרים על ידי משרד הביטחון כסובלים מטראומה, והם מגיעים ליום שלם, שלושה ימים בשבוע, שבו נבנה להם לו"ז מסודר", מסבירה רינה. "זה פעמים רבות המפלט שלהם מכיוון שאחרת הם לא היו יוצאים מהבית, ולעיתים קשה מאוד בבית, הרוב הם מילואימניקים, ויש ילדים וזה מסובך".

רחלי שטרן: "פציעה יוצרת שבר כלשהו בנפש, והמטרה היא לאחות את השבר הזה, לתת חוסן וכוחות, ומתוך השבר ותהליך האיחוי והחיבור להוביל לצמיחה מחדש, ללמוד לחיות טוב לצד הפציעה והכאב"

מסלול "שבים הביתה" – שנתמך על ידי קרן אבירם וארגון נכי צה"ל. "כל איש מילואים שמרגיש שיש לו צורך לפרוק, ורוצה להתחיל תהליך הבראה מניעתי יכול להגיע למסלול הזה, כאן אין צורך בהכרה של משרד הביטחון", מסבירה רינה. "הם מגיעים אחת לשבוע ליום שלם, במשך שמונה שבועות. אלה לוחמים שעברו יותר מ-300 ימי מילואים, חוו דברים לא קלים, נתנו את הנשמה ולא חזרו אותו הדבר, התפוקה שלהם בעבודה כבר לא אותו דבר. הם מקבלים מקום שעוזר להם לזכור מי הם ומה החוזקות שלהם. בימים אלה התחלנו כבר סבב שלישי של התוכנית".

ובנוסף, הקימו בורטיגו פרויקט זוגות – "מתוך שני המסלולים הראשונים גילינו שלמילואימניקים קשה מאוד בזוגיות ובבית, לכן גייסנו כספים מקרנות שונות ויצרנו תוכנית של 11 מפגשים לזוגות שמגיעים לעבור תהליך של כמה שעות בשעות אחר הצהריים. זה פרויקט מדהים ומרגש".

כיצד התאמתם את התכנים לבעיות איתן מתמודדים אנשי המילואים?

"התייעצנו עם פסיכולוג צבאי וגורמים מקצועיים נוספים וגם דייקנו דברים עם הזמן והניסיון. בעולם התנועה ידוע שהגוף הוא גם המרפא, וגם בעולם הרפואה כבר יודעים את זה. כשמדובר בטראומה, הדיבור משחרר אותה רק בצורה חלקית. צריך להעביר את הגוף תהליך כי הטראומה לרוב לכודה בתוך הגוף. התהליך הגופני מעביר את זה לחלק המרגיש במוח. היכולת להתחבר להרגשה דרך הגוף מסוגלת לשחרר טראומה וחוויות קשות בדרך הרבה יותר טובה ויעילה".

איך התנועה מסייעת לריפוי הנפשי?

"הטיפול בתנועה הוא חלק אינטגרלי וחשוב, זה בדי.אן.איי שלנו. הגישה שלנו בחווה מבוססת על גישת Somatic Experience – הגוף המורגש הוא המרפא. אנחנו מאמינות שכאשר יש טראומה בתוך המערכת, יש לנו כוחות לטפל בה. הטראומה נתקעת ורק הגוף יודע לשחרר אותה באמצעות מה שמכונה 'פריקה'. זה תהליך מקרקע מאוד, שמכניס חדוות חיים לגוף, כי הניתוק בטראומה הוא חזק מאוד. הגוף שלנו הוא משאב גדול שיכול לסייע לנו להתקרקע ולחזור להווה, להתחבר לכוחות שלנו. אני כבר שנים עוסקת במחקר גוף-נפש תנועתי. נעה, אחותי, מעבירה אצלנו טאי צ'י וצ'י קונג בסיסי. יש גם סדנאות קונטקט ואימפרוביזציה. הכל עובד על פתיחת הגוף, המרידיאניים, הנשימה, מתיחות ושחרור. כל אחת מאיתנו מלמדת את גוון התנועה שלה".

ומה עוד הם עוברים בסדר היום בין לבין שיעורי התנועה?

"הם מקבלים טיפולי דיקור שעוזרים מאוד לטראומה. הם עוברים שיעורי דמיון מודרך ומדיטציה, תודעה ומודעות כחלק מטיפול קבוצתי. היום שלהם נפתח ומסתיים בשיחות עם העובדת הסוציאלית, יש ליצנים שיקומיים שמגיעים לחווה כחלק מתהליך ריפוי דרך הומור ומשחקים שמאוד מרענן את הנפש, ויש את תהליך הפיסול באדמה שהם עושים יחד כיצירה משותפת. זה תהליך תומך מאוד כי הם לא נמצאים בו לבד, יש שם מגוון גילאים והם הופכים להיות מעין משפחה. גם אלה שהשתקמו והמשיכו הלאה חוזרים להודות לנו – מבחינתם הצלנו להם את החיים".

איך את רואה את השינוי בגישת משרד הביטחון – להעניק לחיילים טיפולים שונים מהרגיל כדי להתמודד עם טראומות הנפש שגרמה המלחמה?

"במשרד הביטחון גילו פתיחות מדהימה לנושא, הם מבינים את צו השעה ואת גודל המצוקה. יש גם הרבה ידע שהצטבר בעקבות אסונות בעולם, ואנשי המקצוע הבינו שלא תמיד טיפולים רגילים של שיחות מסייעים להוציא אדם מחרדות, וגם התרופות הן לא פתרון מושלם. הבינו שמעבר לדיבורים ולתרופות צריך גישה אחרת, שתעזור להם לבנות חוסן ולחזור לחיים מתפקדים. חייבים לטפל בחיילים הללו, וטוב שיש הבנה במערכת שיש מערכות ריפוי אלטרנטיביות שהן מעולות לא פחות".

משרד הביטחון בחן את הנושא עוד לפני המלחמה

רחלי שטרן, ראש החטיבה למענים סוציאליים לפוסט-טראומה באגף השיקום של משרד הביטחון, מספרת כי אנשי משרד הביטחון ביקרו בחוות החוסן עוד לפני שפרצה מלחמת "חרבות ברזל": "על מנת לבחון את המענה של מרחב שיקומי וטיפולי בחוות חוסן עבור אנשים שמתמודדים עם קשיים נפשיים ופוסט-טראומה", היא מספרת. "ואז הגיע ה-7 באוקטובר וטרף את הקלפים. הבנו שאנחנו באירוע ענק עם פצועים רבים שיכול להיות שתהיה להם פציעה נפשית ובהמשך אף נכות נפשית. לכן כבר בתחילת המלחמה יצאנו עם קול קורא כדי לתת מענה שיקומי וטיפולי אחר, שונה ממה שקיים בשטח. המטרה הייתה לתת מענה בקהילה ולא בבתי חולים, במרחב, עם חיבור לאדמה, לטבע, ליצרנות וטיפול בבעלי חיים. מטרת החוות ברמה השיקומית והטיפולית היא לאפשר לפצועים לעבד את מה שעבר עליהם, לחזק את החוסן והמשאבים שלהם, לשפר את תחושת המסוגלות, ולהחזיר לתפקוד מיטבי כך שהם ייצאו מהחוות בעלי תקווה ותמונת עתיד, בשלים יותר ומוכנים יותר ברמה הנפשית והתפקודית להשתלבות בחיי היום-יום, המשפחה בלימודים ותעסוקה".

רחלי מסבירה כי "פציעה יוצרת שבר כלשהו בנפש, והמטרה היא לאחות את השבר הזה, לתת חוסן וכוחות, ומתוך השבר ותהליך האיחוי והחיבור להוביל לצמיחה מחדש, ללמוד לחיות טוב לצד הפציעה והכאב".

"פצועי חרבות ברזל' המוכרים כמתמודדי נפש על ידי משרד הביטחון מקבלים שלושה ימי שיקום בשבוע בחוות הללו, וכעת פתחנו אותן גם לפצועים הוותיקים יותר שמקבלים יום או יומיים בשבוע", מסבירה רחלי. "במקביל אנחנו מקיימים במרחב של החוות פעילות אחר הצהריים הכוללת מפגשים חברתיים-קהילתיים שונים וסדנאות גוף ונפש לטובת הפצועים ופצועות צה"ל וכוחות הביטחון".

מה גרם לשינוי בגישת משרד הביטחון?

"הבנו מהר מאוד שאנחנו צריכים לנהוג אחרת. המספרים של הפצועים גדולים מאוד ויש לתת להם מענה אחר. ערב המלחמה היו לנו 62,000 פצועים – כלל נכי צה"ל לדורותיהם, כש-50% מהם היו בגיל השלישי. אחרי המלחמה נוספו מעל 15,000 פצועים חדשים, יותר ממחציתם מתחת לגיל שלושים. אלה חבר'ה צעירים, שזה עתה יוצאים מהצבא, מקומות סגורים לא מתאימים להם. רצינו לקחת את הכלים הקיימים לטיפול ולהוציא אותם למרחבים בטבע, לקהילה.

"את המילייה הטיפולי שכולל עובד סוציאלי, פסיכולוג ופסיכיאטר מלווה – שמנו בחוות במקום שמותאם לאנשים צעירים. אנחנו מאמינים בכוח הטיפולי שיקומי שיש בעבודה בטבע ובטיפול בבע"ח וכן בעבודת גוף נפש. זה משקף את ההתמודדות של הפצוע בחייו שלו וזה מסייע בתהליך השיקום וההחלמה. כ-7,500 מכלל הפצועים מתמודדים עם תגובה נפשית, עבור כ-4,000 מהם זוהי הפציעה העיקרית (כלומר הם לא מתמודדים עם פציעה פיזית מלווה, אלא רק עם התגובה הנפשית) והם מתמודדים עם חרדות, דיכאון, קשיי הסתגלות, פוסט-טראומה ועוד".

האם יש כבר נתונים שנאספו על השיפור בשיקום לאותם מטופלים בחוות החוסן?

"אנחנו נמצאים בשלב מוקדם מאוד, עדיין בשלהי הטראומה. הנכות עדיין לא התקבעה. אנחנו בשלבי מחקר כדי להבין עד כמה המענה הזה יעיל, אבל אנחנו כבר רואים שבטווח הקרוב יש שיפור והטבה במצבם. ממה שאנשים מדווחים יש שיפור משמעותי והם חוזרים למעגלי החיים שלהם. החוות השיקומיות הן רק כלי אחד מסל המענים שאנחנו מעניקים, כדי לייצר מניפת צבעים מגוונת שתתאים לכמה שיותר אנשים ומצבים. פתחנו שלושה בתים מאזנים ייעודיים לפוסט-טראומה, כחלופת אשפוז, וכן מענה של צוות מת"ן – צוות מקצועי המגיש תמיכה נפשית המגיע לביתו של הפונה לצורך מתן תמיכה והרגעה בשעת משבר".

פצועי ופצועות צה"ל וכוחות הביטחון – אתם לא לבד, קו תמיכה "נפש אחת" זמין עבורכם ועבור בני משפחותיכם בטלפון 8944 * בכל ימות השנה 24/7

לפירוט חוות החוסן ומיקומן: https://shikum.mod.gov.il/rehabilitation/vocational/farms-therapy