התנהגות פסיבית-אגרסיבית היא אחד הדפוסים המתסכלים ביותר בזוגיות, שיוצרת תחושת אי-ודאות וערפול בתוך הקשר. במקום לבטא רגשות בצורה ישירה, המסרים מועברים בדרכים עקיפות, דבר המוביל לחוסר ביטחון רגשי. כשהמסרים אינם ישירים, בן הזוג נותר בתחושת אי-ודאות: האם הוא טועה? האם עשה משהו לא בסדר? הוא מתחיל לפקפק בעצמו, להיזהר בכל מילה, ולחוש שהוא צועד על קרקע לא יציבה בתוך הקשר, ומתקשה להיות נינוח וחשוף בתוך הקשר.
מה קורה כאשר תחושות של כעס, עלבון או תסכול לא מקבלות ביטוי מילולי, אלא הופכות לנוכחות בלתי נראית שמכבידה על הקשר?
לעיתים קרובות, ההתנהגות הזו אינה מודעת או מכוונת. האדם הנוקט בה אינו מנסה בהכרח לפגוע, אלא פשוט מתקשה לבטא את רגשותיו באופן גלוי וישיר. במקום לשים את הדברים על השולחן, הוא בוחר לשלוח מסרים מרומזים, חלקיים או עוקצניים, שמקשים על הבנת המסר אצל הצד השני וכן מייצרים חוסר רצון לנסות לפענחם או לתת להם מענה. כך נוצר אט-אט מצב בו הנתק הוא לא רק תקשורתי, אלא גם רגשי.
למה זה קורה?
פסיביות-אגרסיביות היא מנגנון התמודדות של מי שחשים כי ביטוי ישיר של רגשותיהם עלול להוביל לדחייה, ענישה, או חוסר אונים בתוך הקשר. זו אינה בהכרח בחירה מודעת, אלא דפוס שנלמד לאורך השנים ומתעצב כתוצאה של חינוך בו לא היה מקום לביטוי כעסים. אך הכעס לא נעלם, אלא מוצא ביטוי בדרכים עקיפות. סיבה אפשרית נוספת להתנהגות זו נעוצה בפחד מהתמודדות עם קונפליקטים באופן ישיר. במצב כזה האדם חש קרוע בין שני כוחות מנוגדים: הרצון להתבטא ולהישמע, לעומת החשש מהתוצאה.
אנשים שחוו בילדותם חוויות מסוג זה עשויים לבחור בשתיקה רועמת או בהערות ציניות, במקום להביע פגיעות או לבקש תמיכה. עם הזמן, הימנעות זו הופכת להרגל שמקשה עליהם להביע רגשות באופן פתוח ומעצב את צורת התקשורת שהם מקיימים עם בן/בת זוגם.
איך מזהים פסיביות-אגרסיביות בזוגיות?
כיוון שהתנהגות זו אינה גלויה כמו ריבים "קונבנציונליים", היא עשויה להיות חמקמקה. עם זאת, יש לה כמה מאפיינים בולטים:
- שתיקות מתוחות וריחוק רגשי – בן הזוג נראה כועס, אך מסרב לומר מדוע. שתיקות אלו יוצרות תחושה של מתח מתמשך, כאשר האווירה בבית נעשית כבדה ובלתי נסבלת, אך ללא כל עימות ישיר שיכול להביא לפתרון.
- הומור סרקסטי ועקיצות מחופשות לצחוק – הומור עוקצני משמש כדרך מוסווית להעברת ביקורת, כך שהצד השני מרגיש מותקף אך מתקשה להגיב, שכן הדברים נאמרו כביכול בצחוק.
- הימנעות מדיבור ישיר על בעיות – כאשר נשאלת שאלה ישירה כמו "הכול בסדר?" והתשובה תהיה "הכול בסדר" כשברור שהדברים אינם כשורה, התוצאה היא תסכול מתמשך אצל בן הזוג, שמרגיש שעליו לנחש מה לא תקין במקום לנהל שיחה כנה.
- התנהגות של דחיינות או "שכחה" מכוונת – אי-ביצוע של משימות משותפות מתוך מחאה לא מילולית היא דרך לבטא כעס בצורה עקיפה: התעלמות מבקשות חשובות, איחור לפגישות משותפות או שכחת דברים שהובטחו הן דוגמאות המשקפות התנהלות זו, המייצרת תסכול חוזר אצל בן הזוג.
- רגשות אשם אצל הצד השני – בן הזוג שאינו פסיבי-אגרסיבי מרגיש אשמה מתמדת, אך אינו מבין מה הוא עשה לא נכון. הוא עלול להרגיש צורך להתנצל על דברים שאינו בטוח שאכן קרו, רק כדי להחזיר את השקט לקשר ולמנוע תחושות אשמה מכבידות.
אז איך מתמודדים?
- קראו לזה בשם – אם אתם מזהים שבן הזוג מתנהל בדרך זו, חשוב לשים לב לכך ולהגיד זאת במפורש: "אני מרגיש שיש משהו שמפריע לך, אבל אתה לא אומר את זה ישירות. אני רוצה שנוכל לדבר על הדברים בפתיחות."
- צרו סביבה בטוחה – בני זוג שמתנהלים בפסיביות-אגרסיביות לעיתים חוששים שעימות ישיר יוביל לתגובה קשה. לכן, במקום לתקוף, אפשר להציע שיח פתוח: "אני כאן להקשיב למה שמפריע לך, אני לא הולך להתעצבן או להתגונן. אני רק רוצה להבין".
- אל תשחקו את המשחק – אחת הדרכים למנוע מהתנהגות כזו להשתרש היא לסרב להיגרר לתוכה. אם בן הזוג שותק או מתנהג בקרירות מבלי לומר מדוע, אפשר לומר: "אני רואה שמשהו מציק לך. אני כאן לדבר כשאתה תהיה מוכן", ולהמשיך בשגרה.
- הציבו גבולות ברורים – אם התנהגות זו חוזרת שוב ושוב, חשוב להציב גבולות. ניתן לומר: "אם יש לך משהו לומר, אני מעדיף שנדבר על זה בצורה כנה. ההתנהגות הזו לא מתאימה לי ואני לא מוכן להמשיך בה".
- נסו לשאול שאלות ממוקדות – במקום לשאול "מה קרה?" (שאלה שעלולה להוביל ל"שום דבר"), נסו לשאול שאלות שממקדות את השיחה: "האם משהו שאמרתי פגע בך?" או "קרה משהו שהפריע לך?" – שאלות ישירות אך לא מאשימות יכולות לעודד פתיחות ושיח גלוי.
פסיביות-אגרסיביות בזוגיות היא דפוס שמעמיס על הקשר, יוצר תחושת ריחוק ותסכול ומקשה על פתרון בעיות. עם זאת, ניתן לפרק את המנגנון הזה ולפתח דפוסי תקשורת בריאים. ככל ששני בני הזוג ילמדו לתת מקום לרגשותיהם באופן ברור ומכבד, כך יפחת הצורך בתקשורת חמקמקה, והקשר יוכל להפוך לאינטימי ועמוק יותר.
