אנחנו חיים בעידן כל כך מתועש והייטקי, שהמילה "פגסוס" שטורדת את דעת הציבור בימים האחרונים, מתחברת לרובנו בראש לתוכנת ריגול במכשיר הטלפון הנייד. למעשה מדובר בדמות מיתית של סוס פרא רב עוצמה ולוחם, בעל כנפיים וכוחות עזים שמופיע במיתולוגיות שונות.
פגסוס משמש עבורנו כמשל מופלא להבין את יסוד התנועה היום יומית של הנפשות שלנו כפי שמכנה זאת בעל התניא – "יסוד המאבק". באדם ישנן שתי נפשות לפי בעל התניא. שתיהן מורכבות ובעלות כח השפעה עלינו- במחשבה, בדיבור ובמעשה.
במהלך היום יום אנו נדרשות אינספור פעמים לכל מיני החלטות והכרעות- קטנות כגדולות. בדרך כלל ברגעים האלו מתקיים בתוכנו מאבק סמוי בין שתי הנפשות שבנו, כאשר כל אחת מושכת אל הכיוון אליו היא נוטה: הנפש הטבעית-הבהמית- יסודותיה בעולם הטבעי, החומרי, היצרי, כאשר ה"אגו" עומד במרכזה. ואילו הנפש האלוקית, כל מהותה הוא ביטול עצמי, רוחניות ושאיפה לדבקות בבורא, לאחדות. שתיהן נפשות שלנו, שתיהן חלק מובנה ופנימי בתוכנו, היוצר בכל רגע בתודעתנו מחשבות, רגשות ולבסוף מוביל אותנו למעשים. על פניו- מה יותר יפה מעבודת צוות של שני כוחות מאזנים? אלא שכאן נכנס פגסוס לסיפור שלנו, כי כשמדובר בסוס פרא- לא מדובר על הרמוניה, אלא על מאבק.
הנפשות או הכוחות שפועלים בתוכנו אינם פועלים באופן הרמוני ומשלים כלל. בשל יסודותיהן ההופכיים של שתי הנפשות- השאיפות שלהן מנוגדות לגמרי. לדוגמא- כשאני ניצבת מול החלטה אם לנסוע לבקר חברה בבית חולים- הנפש הטבעית-בהמית, תמשוך אותי לחשוב על הזמן הרב הכרוך בנסיעות, על עלויות הדלק ועל זה שהביקור הזה לא יועיל. מנגד, הנפש האלוקית תזהה בנסיעה הזו הזדמנות להיטיב ולהקל על חברה חולה ובד בבד לקיים מצווה. שתי הנפשות מתקיימות בתוכנו בו זמנית ומשפיעות על נקודת המבט שלנו, על הפרשנות שלנו למציאות וכמובן על מעשינו.
מיהו פגסוס?
פגסוס הוא הנפש הטבעית או בלשונו של בעל התניא "נפש הבשר ודם". היא שוכנת בגוף החומרי עם חושים ותחושות, ומונעת בין היתר על ידי כוחות חומריים כמו כסף, כח וכבוד. פגסוס הוא מרשים, עוצמתי וחזק, יש בו את כח התנועה וההובלה. אל מולו ניצבת "הנפש השנית" כלשון התניא- האלוקית, שברמה הסגולית היא יקרה, טהורה, האמת טמונה אצלה ומקורה בבורא. יחד עם זאת, היא פחות "זוהרת" ובעלת כח השפעה ביחס לפגסוס החזק והמרשים, ביחס לגוף ולחומר. אין לה זרועות ביצוע. היא רוחניות טהורה. הוא דוהר קדימה והיא רק יכולה לטעון שהאמת היא אחרת, השאלה היא אם יש מי שמקשיב.
בעל התניא לא "מוכר" לנו סיפור ורוד על כוחות הטוב שממגרים את הרע. הוא מניח כאקסיומה שאת פגסוס אדם רגיל לא מסוגל לנצח- אבל כן ניתן לאלף אותו ולמנף את יכולותיו המופלאים. בעל התניא מציב נקודת מוצא של חיים במציאות מורכבת, של התמודדות יום יומית, כשהדרך היחידה לצלוח מציאות זו היא קודם כל להיות במודעות והבנה למבנה הזה בתוכנו. לדידו הדרך לניצחון תלויה דווקא בהכרה שיש בתוכנו את פגסוס הפראי. רק עם הכרת הכח והעוצמה שיש בנפש הטבעית אנו מבינים מהיכן נוכל לספק לנפש האלוקית שבנו כוחות לפעול בעולם החומרי.
דמיינו לכם נערה ניצבת מאחורי או לצידו של סוס פגסוס. אם תתקיים תחרות ביניהם- מי יגיע ראשון אל היעד, הנערה ככל הנראה תפסיד מול עוצמת רגליו הקלות של פגסוס. אך רוכבת טובה תעלה על גבו של הסוס ותמנף את כישוריו לצרכיה. כך היא תגיע אל היעד הנכון במהירות כשהיא בריאה ושלמה. זה סיפורן של הנפשות. לפי בעל התניא- כל ניסיון לחסל ולהשמיד את סוס הפרא שבתוכנו- יוביל למאבק אבוד מראש. ההכרה בכוחות הטבעיים ובדחפים הטמונים בנו, אך מינופם וגיוס לטובת עשיית טוב- זה ניצחון אפשרי ומעשי.
