נשים עובדות חוות ירידה איטית יותר בכושר הזיכרון שלהן, וכנראה גם מפחיתות את הסיכוי שיחלו בדמנציה – כך לפי מחקר שפורסם בשבוע שעבר בכנס הבינלאומי של אגודת האלצהיימר.
החוקרים מצאו שנשים שעבדו בין גיל 16 ל־50, בין שהיו אמהות ובין שלא, היו בעלות זיכרון טוב יותר בגילאים מבוגרים יותר מנשים שלא עבדו. קצב אובדן הזיכרון, שהוא אחד הסימנים למחלת האלצהיימר, היה גבוה ביותר בקרב נשים שלא עבדו למחייתן.
החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס־אנג'לס, מאוניברסיטת קליפורניה בסן־פרנסיסקו ומבוסטון קולג' עקבו במשך עשרים שנה אחר 6,836 נשים אמריקניות שנולדו בשנים 1935־1956. המשתתפות הצטרפו למחקר ארוך הטווח של מערכת הבריאות והפרישה, במימון פדרלי, המתמקד באוכלוסייה המזדקנת בארה"ב.
בעשור האחרון, יותר ויותר מחקרים הראו שגורמים ניתנים לשליטה – כולל גירוי מנטלי קבוע – יכולים לצמצם את הסיכון לירידה קוגניטיבית. אליזבת רוז מאידה, מרצה באוניברסיטת קליפורניה והחוקרת המרכזית, אמרה שממצאי המחקר מצביעים על חשיבותן של מדיניות הממריצה את השתתפותן של נשים בכוח העבודה.
לפי נתונים שפורסמו השנה, כמעט שני שלישים מ־5.8 מיליוני האמריקנים החולים באלצהיימר הם נשים. הת'ר סניידר, מנהלת הפעילות הרפואית והמדעית באגודת האלצהיימר, אמרה שהמחקר הוא "חתיכה בפזל" שתעזור לנו להבין מדוע המחלה שכיחה יותר בקרב נשים. "כוח העבודה השתנה, וכך גם סוג העבודות שנשים עסקו בהן במאה השנים האחרונות, ואנחנו לא יודעים איך זה יכול להשפיע על המוח שלנו. זה אחד המחקרים הראשונים שבוחנים את העניין, ויהיה מעניין לראות את התוצאות".
המשתתפות במחקר, שהיו כולן בנות 50 ומעלה בראשיתו, דיווחו על מצבן המשפחתי וענו אם עבדו בין אמצע שנות העשרה שלהן לגיל העמידה. החוקרים ערכו מבחני זיכרון לכל אישה פעם בשנתיים, במשך כשני עשורים. המבחן בדק אם הנשים זוכרות רשימת מילים כמה דקות לאחר ששמעו אותה בפעם הראשונה. לפי מאידה, זו "הערכת זיכרון סטנדרטית".
מאידה וצוותה מצאו כי יכולות הזיכרון הממוצעות של נשים בין גיל 60 ל־70 ירדו במהירות רבה יותר ב־61 אחוזים בקרב אמהות נשואות שמעולם לא עבדו, מאצל אמהות נשואות שעבדו. המחקר אף גילה כי יכולות הזיכרון בקטגוריית הגיל הזאת ירדו במהירות רבה יותר ב־81 אחוז אצל נשים שבילו זמן רב כאמהות חד־הוריות בלא תעסוקה בהשוואה לנשים נשואות שעבדו.
בקרב האמהות הנשואות שעבדו, קצב אובדן הזיכרון לא השתנה אם האמהות לקחו הפסקה קצרה או ארוכה מעבודה כדי לגדל את ילדיהן או אם המשיכו לעבוד ברצף, הסבירה מאידה.
לדבריה, מה שחשוב הוא שהיה שלב ארוך שבו הנשים היו בשוק העבודה. "אנחנו לא יכולים לומר בוודאות, בהתבסס על המחקר שלנו, מהי תקופת המפתח", מודה מאידה. "נראה שמעורבות בכוח העבודה היא מעין מגן. אין זה אומר שאת צריכה לעבוד כל חייך".
מאידה וסניידר הדגישו שתוצאות המחקר אינן מעידות שאמהות שאינן עובדות צריכות למצוא עבודה כדי למנוע דמנציה. לדברי מאידה, ירידה בזיכרון בגיל מבוגר אינה בהכרח מובילה לאלצהיימר; אלא רק מעלה את הסיכוי למחלה. בנוסף, שתיהן הציעו שגם עקרות בית יכולות למצוא דרך ליהנות מהיתרונות הבריאותיים שמושגים על ידי עבודה מחוץ לבית.
מאידה אמרה שלא ברור מדוע תעסוקה מגנה מפני אובדן זיכרון, אך ציינה כי מחקרים קודמים מראים שחדות מנטלית בגיל מבוגר קשורה בחלקה ל"גירוי קוגניטיבי והטבות חברתיות" – שני גורמים שנתקלים בהם במקום העבודה. עם זה, ייתכן שאפשר להעתיק את הגורמים הללו לבית באמצעות מנהגים כמו קריאת עיתון, פתרון תשבצים ובילוי עם שכנים.
כ־50 מיליון בני אדם סובלים מדמנציה ברחבי העולם. עד 2050 צפוי המספר לגדול פי שלושה, לפי דו"ח האלצהיימר העולמי של 2018. העלות העולמית של דמנציה בשנה שעברה הייתה כטריליון דולר, והנתון יוכפל עד 2030.
במחקר לא שאלו את הנשים באילו עבודות הן עבדו ומה היה שכרן. מאידה הצביעה על מחקר משנת 2008, שפורסם בכתב העת לאפידמילוגיה ובריאות קהילתית שהראה כי עבודות תובעניות יותר הובילו לביצועים קוגניטיביים גבוהים בשלהי חייהם של גברים ונשים כאחד. "בשלבים הבאים נוכל להסתכל על סוג העבודה", אומרת מאידה.
תרגום: אלחנן שפייזר
