מחקר ישראלי חדש ומהפכני הביא להכפלה בכמויות פרי האבוקדו מזן "האס", תוך שימוש בדבורים מזן בומבוס. הדבורים, המשמשות להאבקת הפרחים – שלב מכריע בצמיחת הפרי – הוצבו במטעים נבחרים ברחבי הארץ, והוכיחו כי הן מוכשרות ויעילות יותר מדבורי הדבש המצויות. מאחורי המחקר עומד פרופ' רפי שטרן, חוקר מו"פ צפון במכון המחקר מיגל של החברה לפיתוח הגליל, ומרצה במכללה האקדמית תל חי.
במשך שנים ניסה פרופ' שטרן, מומחה בעל שם להפריה של פירות נשירים, להבין מדוע יבול האבוקדו בישראל איננו מספק את הביקוש בשוק, וכיצד ניתן להעלות את כמות הפירות שנושא כל עץ. לפני כשנתיים, במסגרת "מיזם האבוקדו" של המדען הראשי במשרד החקלאות, קיבל פרופ' שטרן מענק מחקר בסך 450 אלף שקלים. "הכמויות היו בסדר אולי, אבל רצינו להבין כיצד ניתן להוציא יותר פירות מהעצים", הוא אומר.
במהלך מחקרו הבין שטרן כי דבורי הדבש המצויות מתרשלות בתפקיד ההאבקה – מהשלבים החשובים ביותר בהתפתחות הפרי. האבוקדו פורח באביב, תקופה שבה פורחים גם פרחי בר, ודבורי הדבש מעדיפות את הפרחים, שהצוף בהם זמין וטעים יותר. עוד התברר לו כי ה"האס", זן האבוקדו הנקבי, הנחשב איכותי ויוקרתי יותר, איננו מושך את דבורי הדבש. שטרן: "הצוף של ההאס מכיל מינרלים כמו אשלגן וזרחן, שדוחים כנראה את דבורי הדבש, וכך הפרחים לא מופרים והעץ נותר עירום. אטינגר, שהוא הזן הזכרי שמפרה את האס, מושך דבורים פי עשרה יותר".
העברת גרגרי האבקה מזן לזן של פרחי האבוקדו בידי הדבורים היא השלב החשוב ביותר בייצור הפרי. "גם אם מקבלים יופי של עץ ויופי של פריחה, בלי האבקה פשוט לא ייצאו פירות", מסביר פרופ' שטרן. "לאחר ביקור הדבורה, שמפיצה את אבקת הפרחים מהעצים הזכריים לעצים הנקביים, מתחיל תהליך ההפריה. המטען הגנטי עובר אל הביצים שנמצאות בשחלה של הפרח".
האבקת גידולים חקלאיים באמצעות חרקים המוכנסים מלאכותית לשטח הגידול נפוצה בעולם מזה שנים, והחרק השכיח והזמין לעניין זה הוא דבורת הדבש, שבויתה על ידי האדם לפני אלפי שנים. בסוף שנות ה-80 החלו לביית באירופה גם את דבורי הבומבוס, כדי להשתמש בהן להאבקת גידולים שונים.
פרופ' שטרן, שהכיר את יכולותיהן של דבורי הבומבוס בהאבקת עצי ליצ'י, תפוחים ואגסים, ביקש לבדוק אם הן יוכלו לסייע גם בשיפור מטעי האבוקדו בישראל. במהלך הניסוי שערך הוא הציב כוורות דבורי בומבוס ודבורי דבש באזורי גידול שונים ברחבי הגליל, התוצאה הייתה יבול כפול. כדי להבין כיצד זה קרה, החל שטרן לעקוב מקרוב אחר התנהגותן של הדבורים. המסקנה הייתה שדבורת בומבוס אחת עושה עבודת האבקה יעילה יותר מעשר דבורי דבש.
דבורי הבומבוס, מתברר, פחות רגישות ועדינות מדבורי הדבש, והרבה יותר מסיביות וחזקות: "דבורת הבומבוס באה באגרסיביות אל הפרח ועושה את ההאבקה ביעילות וב'מקצועיות'. הדבורים הללו חרוצות ומשכימות קום, בניגוד לדבורי הדבש שיוצאות לעבודה רק כשהטמפרטורה חמה ונעימה". ממצא מעניין נוסף נוגע לטווח התעופה של הדבורים. דבורי הבומבוס, מתברר, מעדיפות להתרכז באזור הכוורת ולא להרחיק עוף, ולפיכך יש צורך להציב את הכוורות שלהן בצפיפות רבה יותר.
לאחר שנתיים של ניסויים נמצא כי דבורי הבומבוס משפרות באופן מובהק את יבול האבוקדו מזן האס היוקרתי: מ־2 טון ל־4 טון לדונם, מבלי לפגוע במשקל הפרי. התוצאה היא 500 פירות לעץ אחד. "זה הזן הכי מבוקש בעולם והוא גם הכי קשה לגידול, כך שזה הישג של ממש", מעיד שטרן, ומוסיף בסיפוק כי הגילוי המדובר "מכפיל את רווחיו של החקלאי".
פרופ' שטרן נחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם להפריה של פירות נשירים (תפוחים, אגסים, אבוקדו, אפרסקים, שזיפים ועוד). לפני כמה שנים הצליחו הוא ועמיתו פרופ' מרטין גולדווי לפצח את "סוד הזוגיות" המוצלחת של הנשירים. הם בנו מטריצה הקובעת איזה מין נכון לשתול בסמוך לאיזה מין, וההמלצות שלהם משמשות כיום חקלאים בכל העולם.
