חוש הריח הפך להיות מדובר מאוד לאחרונה: אחד מתסמיני הקורונה הוא תתרנות פתאומית, אובדן חוש הריח באופן חמור בהרבה מבצינון רגיל. רק לאחרונה דיווחו מדעני מכון ויצמן שפיתחו פלטפורמה מקוונת שמאפשרת ניטור עצמי של חוש הריח, כדי לזהות את המחלה בשלב מוקדם. חמישה דברים שלא ידעתם על חוש הריח ועל המעבדה של פרופ' נעם סובל, שעומדת מאחורי הפיתוח:
תיק תקשורת
בני אדם מעבירים מסרים כימיים באמצעות ריחות הגוף שהם מדיפים. עולם שלם של תקשורת מפעפע מאיתנו ואלינו בחיי היומיום בלי שאנחנו מודעים אליו. האדם המודרני שבטוח שהוא משטה בסביבה בעזרת מדף דיאודורנטים עשיר ותדירות מקלחות מרשימה, נשאר עבד לאפו.
יד ביד
מחקר עבר שנערך במעבדה הראה שגם לחיצת יד תמימה בין אנשים משמשת אותנו כדי לגייס מידע על האדם שמולנו באמצעות ריחו הסמוי: לאחר לחיצת היד הרימו הנבדקים את ידם בתנועה אוטומטית לעבר אפם, וקולטני הריח מיהרו להיכנס לפעולה.
מי מלח
גם לדמעות יש ריח. במהלך ניסוי במעבדה צפו משתתפות בסצנות קולנועיות קורעות לב, על פי בחירתן האישית. דמעותיהן נאספו לתוך כלי, ובכך הן סיימו את חלקן. בחדר אחר "הסניפו" גברים את אותן הדמעות באמצעות מדבקות לחות שהוצמדו לאף. קבוצת הביקורת קיבלה מדבקות טבולות בתמיסת מלח. תוצאות הניסוי היו מרתקות: הדמעות הורידו באופן משמעותי את רמת הטסטוסטרון, ההורמון הזכרי הקשור בעוררות המינית ובתוקפנות ושינו את הפעילות המוחית. אז כן, לדמעות יש כוח.
בוכים בלילה?
החוקרים במעבדה ניסו לערוך ניסוי זהה אבל הפוך, שנשים יריחו את דמעות הגברים, אבל לא נמצאו גברים שהסכימו להשתתף בניסוי הבכי.
שווה להתווכח
הריחות שאנחנו נחשפים אליהם בעולם האמיתי הם לא מולקולה טהורה. בפרח הוורד יש 190 מולקולות שיוצרות ריח, בעוד בקפה וביין אדום יש כ־800. בעזרת "אף אלקטרוני" שפותח במעבדה ומנסה לדמות את אף היונקים, יודעים החוקרים להסתכל על כל תערובת של מולקולות ולנבא כמה היא תהיה לך נעימה על פני סקאלה של ציונים. ואגב, "מדע הריח" מלמד שהביטוי "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח" כנראה חוטא לאמת. הטעם שלנו די מסונכרן.
עוד בעניין, בכתבה הבאה.
