1. לא קל להיות צבוע. העיבוד האחרון והדמי־ריאליסטי לסרט "מלך האריות" העמיק עוד יותר את הרתיעה מהיונק הטורף. שלישיית הצבועים הנאלחת שחוברת לאריה הערמומי סקאר, היא לא משהו שתרצה לפגוש בחצר האחורית שלך, חזיר יבלות וסוריקטה כנראה יחליקו טוב יותר בגרון. המדען מאוניברסיטת ברקלי שאפשר לכותבי התסריט המקורי לבקר בתחנת המחקר של הצבוע הנקוד לצורכי תחקיר, ביקש מאוחר יותר להחרים את ההקרנות של הסרט, מחשש שיגרמו לפגיעה בשימור הצבועים בטבע. נראה שזה לא עזר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לצבועים המפוספסים של הנגב כבר אין סיבה לצחוק
– איסור על מילת נשים בסודן לא צפוי לשנות מדיניות ישראלית
– הישועה במשבר הקורונה כנראה לא תבוא מהמכון הביולוגי
2. שורשי השנאה ליונקים לא טמונים בסרט מבית דיסני, אלא נעוצים אי שם בין קפלי התרבות העממית. אמונות טפלות ומיתוסים שדבקו בצבוע, ללא אש ולפעמים ללא עשן, ממשיכים לפעול את פעולתם גם היום. המבנה הבלתי־סימטרי של הצבוע – פלג גוף קדמי איתן בעל רגליים חזקות, לעומת פלג גוף אחורי חלש יחסית; הדמיון הרעוע לקרובי משפחתו החתולים יפי המראה; המיתוס על מיניות מתחלפת והחיבה לפגרים ולפיצוח עצמות – כל אלה הציתו דמיונם של מספרי סיפורים. אחת האמונות הרווחות גרסה שהצבוע יכול להפנט את מי שנקרה בדרכו, להוליך אותו למאורתו ולקנח בעצמותיו. רוב הספרים שהציגו איורי בעלי חיים בימי הביניים, ציירו את הצבוע כשהוא תוקף בשיניים חשופות וגב קמור גוויות בתוך קברים.
3. בספרה "האמת המפתיעה על בעלי חיים", מספרת המחברת לוסי קוק אודות תצפיות על להקות צבועים עם "מומחית לאינטליגנציה של צבועים". אותה חוקרת, ד"ר שרה בנסון-עמרם, סבורה שמייחסים לצבועים טיפשות על לא עוול בכפם בגלל צורת ההליכה המדלגת-מגושמת שלהם. מבחן מנת המשכל שערכה ללהקת צבוע ממין נקוד – המין המושמץ ביותר מבין הארבעה – הראה כי הם בעלי חיים אינטליגנטיים למדי. בדיקות סי-טי של צבועים מאשרות כי האזור המוחי שקשור בקבלת החלטות מורכבות גדול יחסית.
4. למרות שמאז קום המדינה לא נרשמו כאן עדויות בדבר פגיעה של צבועים בבני אדם, השטנה לבעלי החיים האלה חלחלה עמוק פנימה. בשנה האחרונה הפיץ תושב הצפון סרטון מזעזע שהפך לוויראלי, ובו הוא נראה משסה את שני כלביו בצבוע מקומי. החיה האומללה מתה מאוחר יותר מפצעיה. אפשר להניח שמקרים רבים אחרים של פגיעה בצבועים לא נקלטו בעדשת המצלמה.
5. הצבוע המפוספס, המין היחיד בישראל, מצוי בסכנת הכחדה בגלל מגוון סיבות: צייד, דלדול מקורות המזון, הרעלות ודריסות. הצבועים, הסניטרים של הטבע, לא פעם נדרסים בכבישי הארץ בזמן שהם מנסים לאכול בעל חיים אחר שנדרס לפניהם. אחד הצעדים שנדרשים בדרך להשאיר אותם על המפה הוא לאכוף את החוקים הנוגעים להרעלות ולצייד וכנראה לשנות את יחסי הציבור שלהם.
