רק השבוע התבשרנו כי כוחות מיוחדים פשטו על חדר השינה של הלן ז'וליו- לנגווין, נכדתם של מארי ופייר קירי והחרימו את הארון שירשה מהם וממשיך לפלוט קרינה רדיואקטיבית לסביבה. הנה חמישה דברים שלא ידעתם על בני הזוג קירי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חמישה דברים שלא ידעתם על "זיהום אור"
– חמישה דברים שלא ידעתם על דבורים
– חמישה דברים שלא ידעתם על ריח
1. רבים סבורים שבדמה של מארי קירי זורם דם צרפתי. אחרי הכול היא הייתה האישה הראשונה שנקברה בפנתיאון הלאומי בפריז, האישה הראשונה שקיבלה אי פעם תואר ראשון בפיזיקה בסורבון, האישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הצרפתית לרפואה בכל 224 שנות קיומה והאישה שכיכבה עד לא מזמן על שטר של 500 פרנק. אלא שמארי קירי נולדה בשם מריה סולומה סקלודובסקה בשבעה בנובמבר של שנת 1867 בפולין. רק כשהייתה בת 24 הגיעה לפריז, נדהמת מהחופש הלימודי שהציע הסורבון ומהעליצות שהפגינו אנשי הכרך. כמות הנשים המזערית שלמדה בבית הספר למדעים בסורבון ביחס לגברים, 23 מול 2,000 לא ריפתה את ידיה. את השם מארי אימצה לעצמה אז.
2. את פייר, מדען פזור נפש בן 34 שכבר צבר כמה הישגים בעולם המדע, פגשה מארי מטעמים מעשיים לגמרי. היא שמעה שייתכן ויוכל להקצות לה חלל עבודה במעבדה שחשבה שיש בבעלותו. בבואו לבקרה בכוך הקטן ששכרה לעצמה הייתה מציעה לו מזוודה ככיסא ועל כוס תה דנו בנושאים מדעיים שריתקו אותם אליהם ואחד אל השני. האהבה פרחה והחתונה לא איחרה לבוא. פייר ומארי נשאבו כליל למחקרם, צעדו יד ביד למעבדה וממנה, מיעטו לאכול והיו מאוחדים בשאיפה להוכיח לעולם שאכן יש בידיהם יסודות חדשים רדיואקטיביים למלא בהם את המשבצות הריקות בטבלה המחזורית. אחרי שנים של עבודה מאומצת ומייגעת שבהן ניסתה לבודד את הרדיום – היסוד שגילו – האירה יום אחד נהרה ירקרקה את הצריף הסגפני ששימש לזוג מעבדה ויוצרי הקולנוע אהבו כל כך לשחזר. "זה באמת היה מראה מלבב", כתבה קירי, "כמו אורה הענוג של פיה". בינתיים ספגו כלי המעבדה, הרהיטים, המחברות ושני המדענים כמות עצומה של קרינה רדיואקטיבית שהגיעה גם לארון הבגדים.
3. בכתב העת "ואניטי פייר" הופיעה באותם ימים קריקטורה בה מצויר פייר בחזית, עם מבחנה זוהרת המאירה את פניו של הגאון ומייצרת לו הילה בעוד מארי עומדת מאחור שעונה על כתפו. לציבור היה ברור מאוד מי עומד בראש התגלית ומי נמצאת ברקע. בשנת 1902 קיבלה ההתעלמות ממארי גושפנקה – ארבעה מדענים שלחו מכתב רשמי לאקדמיה השוודית בו הם ממליצים להעניק לפייר קירי ולמדען נוסף בשם אנרי בקרל את פרס הנובל לפיזיקה במשותף. פייר נעמד על רגליו האחוריות והודיע שיסרב לקבל את הפרס ללא שותפתו למחקר. מארי ופייר נאלצו לחלוק את הפרס – 70 אלף פרנקים שהיו הכרחיים להמשך מחקרם – עם בקרל שלא חסר כסף, ונהנה מחלקו לבדו. לטקס בשוודיה בחרו לא להגיע וכך נחסכה מהם האזנה לנשיא האקדמיה למדעים מכריז על בקרל כמי שגילה את הרדיואקטיביות לבדו. למרות ההתעלמות המופגנת, בשנים הבאות הפכו השניים לידוענים. עיתונאים שאהבו את סיפור המהגרת היפה חסרת הכול שהתאהבה במדען צרפתי מופנם ונחוש, צבאו על דלתם.
4. ביום רביעי, 18 באפריל של שנת 1906 נחפז פייר מביתו למעבדה, זנח אותה למען ארוחת צהריים ידידותית עם כמה פרופסורים, ומשם מיהר למשרדי כתב העת "דוח האקדמיה למדעים" כדי להגיה את מאמרו החדש. היה זה יום גשום בעיר האורות וכרכרות, אוטובוסים והולכי רגל מילאו את פינת הרחוב. פייר היה חלש בעקבות מחלה מסתורית וצלע לאטו בכביש כשקרון משא מחובר לשני סוסים דהר לעברו במהירות. פייר נפל ביניהם ולרגע קט נראה היה שהכול בסדר עד שגלגל הקרון מחץ אותו למוות. הוא היה בן 49 בלבד. כעבור זמן קבעה המשטרה שחסימת שדה הראייה שהופרע בעוון מטריה, תנאי הגשם וחולמנותו של פייר אשמים במותו. על חולשתו המתמשכת בעקבות חשיפה לרדיום אף אחד לא דיבר.
5. מארי נפלה לאבל כבד. היא שיקעה עצמה בעבודה, נחושה להנציח בעזרתה את עבודתו של בעלה האהוב ונכנסה לנעליו בסורבון. תמיכה טכנית ונפשית העניק לה פיזיקאי מבריק, סטודנט לשעבר של פייר, בשם פול לנגווין. בתמורה היא שימשה לו אוזן קשבת בנישואיו העגומים לאם ארבעת ילדיו. אט אט ראתה בו שותף פוטנציאלי למדע ולחיים במטרה לשחזר את הקשר עם פייר. בשנת 1911 במהלך ועידה המפגישה בין מיטב המדענים של התקופה, קיבלה קירי מברק שהיא עומדת לעשות היסטוריה – לזכות בפרס נובל שני והפעם בכימיה – על הפקת דגימות רדיום ופולוניום. את האושר קטע מברק נוסף בו נאמר לה כי מכתביה נוטפי הרומנטיות למאהבה עומדים להתפרסם. בשובה הביתה לפריז יידה אספסוף אבנים על חלונה של המהגרת הפולניה ש"החטיאה" מדען צרפתי. שערה מראשו של לנגווין לא זזה בשל הרומן. אגב, דורות אחר כך יינשאו נכדתה של קירי ונכדו של לנגווין. לטקס הנובל השני קירי הגיעה והעזה לדבר על הישגיה שלה. היא הייתה לאדם הראשון שזכה בשני פרסי נובל. לולא לינוס פאולינג, הכימאי האמריקני ופעיל שלום, יכלה קירי להמשיך לשאת לבדה בתואר האדם היחיד שקיבל את הפרס בשני תחומים שונים: כימיה ופיזיקה. בשנת 1934 מתה קירי והיא בת 67, שנה אחרי שבתה אירן יחד עם בעלה זכו בפרס נובל בכימיה בנושא רדיואקטיביות מלאכותית. 11 שנה אחר כך מתה אירן בגיל 59 כתוצאה מחשיפה לקרינה. בתה השנייה איוו, סופרת, עיתונאית ופסנתרנית, שנישאה למי שקיבל פרס נובל לשלום, חיה עד גיל 102.
