1. לפני כמה שנים הובל ארגז עץ בדחילו ורחימו במסדרונות בית החולים כרמל. אחרי ששרד את העיקולים וטיפס שתי קומות במעלית, חצה הארגז הנעול בהצלחה את שערי מכון הדימות. שם חיכו לו בשקיקה עובדי המכון, משלחות חוקרים, צוותי תקשורת מהארץ ומהעולם ועובדי בית חולים סקרנים, שהקריבו את זמנם הפנוי כדי לחזות באירוע החד-פעמי. אחרי הכול לא בכל יום זוכים לפגוש בפציינט המבוגר ביותר שפקד את בית החולים אי פעם. עטוף בתכריכים ושוכב בתוך ארון קבורה הוא נכנס לסריקה שעתידה לחשוף סודות מעברו של אלכס, המומיה היחידה בישראל.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המערכת החדשנית שתציל מטיילים במצוקה
– נבסו: טילי ציניות איכותיים לבטן של כולנו
– שביתה מונעת – ההמצאה של ההסתדרות לסנדול קיצוצים
2. כמעט תשעים שנה נחה המומיה בין כותלי המכון האפיפיורי למקרא. עם הקמתו בשנת 1928 ניתנה המומיה במתנה לפטריארך הירושלמי באדיבות המסדר הישועי באלכסנדריה. כך גם קיבלה המומיה את כינויה "אלכס", גם אם הכתובת על ארון הקבורה גילתה לאחרונה כי שמו האמיתי של החנוט הוא אירֶת-חוֹר-אֶרוּ. בחירת הנזירים, חובבי ארכיאולוגיה מושבעים, להציב אותה בחדר פנימי בעל קירות עבים ששומרים על הטמפרטורה, כמו גם חניטה עתיקה ברמה גבוהה, שימרו את המומיה בת ה-2,200 במצב מצוין. מהר מאוד היא הפכה לאטרקציה למבקרי המכון, גם אם יושביו ידעו מעט מאד על קורות חייה. עובדה אחת נאמרה להם אודותיה: מדובר בפקיד מצרי בן 17.
3. סריקת ה-CT נתנה משנה תוקף לעובדה שאכן מדובר בגבר ואחד הדברים הראשונים שהיא עשתה היה להוסיף לאלכס כמה שנים טובות. השרירים שנראים בסריקה אפשרו להעניק לנבדק תעודת לידה. אלכס הוא גבר כבן שלושים עד ארבעים, אבל לא זו הייתה ההפתעה הגדולה ביותר של החוקרים. אם חשבו שאוסטיאופורוזיס, בריחת סידן, היא מחלה של המאה העשרים שנובעת מהסטטיות בעבודה בעולם המודרני וחוסר חשיפה לאור יום, אצל אלכס נמצאה שחיקה מוגברת של העצמות. הפקיד השתייך לציבור שלא נחשף לשמש ולא זז. והיה דבר נוסף – באופן אבסורדי בעולם העתיק דווקא לעשירים לא היו שיניים כיון שאכלו מתוק והמון סוכר, בעוד האנשים הפשוטים שאכלו קש ודשא נהנו משיניים טובות יותר. לאלכס ישנה נסיגת חניכיים ועששת, כיון שהשתייך למעמד הגבוה.
4. הבדיקה הרפואית נערכה לרגל תערוכה שהוצגה במוזיאון ישראל בשנת 2016 ואלכס כיכב בה, אלא שבין הסי-טי להצבה בתערוכה היה פער של חמישה חודשים. עד אז שכב אלכס בחדרים שתחת המוזיאון כדי לעבור מקצה שיפורים. אחת העובדות סירבה בכל תוקף לבלות איתו לבד בחדר. היו גם כוהנים שלא רצו להיכנס, ולמעשה כל נושא ביקור הכוהנים עלה בהתייחסות לתערוכה. שיחה עם רבנים העלתה שכיוון שמדובר בגופה שלא שייכת ליהודי אין חשש טומאת מת לכוהנים המבקרים.
5. במצרים העתיקה אפשרה החניטה לאדם לחיות חיי נצח. ביהדות רק הנשמה יוצאת מהגוף, אבל אצל המצרים הקדמונים התהליך הוא פיזי. אם אתה רוצה לחיות בעולם הבא תזדקק לגוף שלך, ולכן העסיקו כירורגים של ממש כדי שיבצעו את הפעולה. כיוון שאין בגוף חיוּת, אחרי החניטה ייערך טקס שנקרא קה, טקס פתיחת הפה כדי שהאדם יוכל בעולם הבא לדבר, לאכול מהמנחות ולהגן על עצמו במשפט הצפוי לו. נכון להיום שוכב אלכס במכון האפיפיורי הירושלמי אליו הוסע מיד בתום התערוכה, משופץ וממוגן היטב.
