1: על אף שדגי הזברה פלשו למעבדות בהמוניהם הרבה אחרי העכברים, גרגרי האפונה, זבובי הפירות וחיידקי האי־קולי, הם התיישבו בנוחות על כס הכוכבים של עולם המחקר. חיות המודל הקטנות, כמה סנטימטרים אורכן, עשו את כל הדרך מנהרות ההימלאיה לאקווריומים במדינות המערב, וכבר הופיעו בעשרות אלפי מאמרים אקדמיים. בתוך שלושה עשורים הספיק דג הזברה להניב תגליות חשובות בחקר העוברים האנושיים, הסרטן, המערכת החיסונית, המוח, הקרדיולוגיה, האופטיקה ומה לא. על חוליותיו הקטנות מונח שק כבד של הבטחות ושאיפות בעולם הביו־רפואה, חלקן כבר הוגשמו והביאו תרופות לעולם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כמו מבוגרים: גם ילדים מעל גיל 10 מדבקים בקורונה
– הכלכלה בשפל, אבל שוקי ההון חוגגים – "בלון שעלול להתפוצץ"
– כיצד יראו חגי תשרי בצל הקורונה?
2: יתרונם קשור בשקיפותם. בעוד מוחם של עכברים סגור ומסוגר בתוך גולגולת אטומה, דג הזברה בראשית חייו שקוף לחלוטין וניתן בקלות לצפות בפעילות המוחית שלו, ממש כמו שאפשר לבהות באקווריום שוקק חיים. השקיפות הזאת מקנה לו יתרון גדול מאוד כחיית מודל: אפשר להסתכל על המוח במהלך כל היום וכל הלילה, ולראות את כל השינויים שמתרחשים בזמן אמת.
3: ד"ר טקאשי קאוואשימה, חוקר מכון ויצמן למדע, בנה עבור דגי הזברה מערכת מציאות מדומה. ה"משחק" שפיתח מעניק לדגיגים אשליה נעימה כאילו הם שוחים להנאתם, על אף שראשיהם מקובעים באותו זמן במיקרוסקופ לצורך דימות. מטרת המשחק היא לא להפיג שעמום בקרב שוכני המעבדה, אלא לחשוף את מנגנון הפעולה של אחת המערכות הקדומות והחיוניות במוח – הסרוטונין, מוליך עצבי שקיים כמעט בכל יצור חי בעל מערכת עצבים
4: דגי הזברה ניחנו בתכונה מופלאה: התחדשות לבבית, כלומר יכולת החלמה של לב פגוע. בשנת 2011 הכריז ארגון הלב הבריטי כי הוא מתכוון להשקיע 50 מיליון פאונד במחקר שיבדוק לעומק את היכולת הזו, במטרה להנחיל אותה גם לבני אדם. באתר של הארגון מסבירה ד"ר ג'אנה קות' מאוניברסיטת אוקספורד כי "אחרי שֶלב האדם נפגע, נוצרת רקמה מצולקת שלעולם לא תתפקד עוד כפי שתפקדה קודם לכן. האדם יסבול מזה עד סוף חייו. אנחנו מסתכלים על פנים הלב של דגי הזברה, דבר שקל לעשותו, ומנסים להבין אילו תאים לוקחים חלק בתהליך הריפוי, במה הם שונים משלנו, ואילו גנים מעורבים בתהליך הזה. כך נוכל לייצר טיפול שיתאים לבני אדם".
5: על אף שדגי הזברה הם, איך לומר, לא בדיוק מתאבקי הסומו של עולם החי, הסוכנות היפנית לחקר החלל (JAXA) מסתייעת בהם כדי ללמוד על שינויי מסת השריר במהלך שהייה מחוץ לכדור הארץ. מצב של אפס כוח משיכה, כך ידוע, לא מאלץ את השריר להפעיל התנגדות, ועל כן הוא מידלדל. אסטרונאוטים שמשוגרים למשימות ארוכות טווח ניסו עד כה להתגבר על הבעיה באמצעות תרגילים פיזיים שונים, אבל לא תמיד זה מספיק. המחקר בדגי הזברה נועד לסייע לא רק ליוצאים לחלל: יש בו פוטנציאל לפיתוח תרופות חדשות וטיפולים גם לאנשים אחרים הסובלים מריפיון שריר, למשל בשל שהות ממשוכת במיטה או מגבלת ניידות. "אנחנו מקווים שהמחקר הזה יאפשר להבין איך מצב אפס כבידה משפיע על מסת השריר במונחים של גנים ומולקולות, ואיזה מכניזם תורם להתאוששות השריר", מצוטט החוקר הראשי, אצוקו סהרה פוג'יסאווה.
