אדם משותק שאינו מסוגל לדבר או להקליד הצליח לאיית יותר מאלף מילים באמצעות תותב־מוח שמתרגם את גלי המוח למשפטים מלאים, כך בישרו השבוע חוקרים אמריקנים. "הכול אפשרי" היה אחד המשפטים שהנסיין נהנה להקליד יותר מכול, לדברי שון מצגר מאוניברסיטת קליפורניה בסן־פרנסיסקו (UCSF), המחבר המוביל של מאמר חדש על המחקר.
בשנה שעברה הוכיח צוות חוקרי UCSF ששתל מוחי הנקרא "ממשק מוח־מחשב" יכול לתמלל חמישים מילים נפוצות מאוד בשעה שהוא מזהה שהאיש מנסה לבטא אותן. במחקר החדש, שפורסם בכתב העת נייצ'ר קומיוניקיישנס, הם הצליחו לפענח את דברי האיש – שכונה במאמר "בראבו־1" – בהתחקות חרישית אחר ניסיונותיו לאיית את המילה באיות פונטי.
"כדי להגיד cat, הוא מנסה לומר alpha-cahrlie-tango", הסביר מצגר. ממשק איות מעבד את הנתונים בזמן אמת, ומתקן מילים או שגיאות אפשריות. החוקרים הצליחו לפענח יותר מ־1,150 מילים, המייצגות "יותר מ־85 אחוז מהתוכן במשפטים טבעיים באנגלית", נכתב במחקר. את אוצר המילים הזה אפשר להרחיב לדעתם ליותר מ־9,000 מילים, "שזה בעצם מספר המילים שרוב האנשים משתמשים בהן בשנה", אמר מצגר.
המכשיר פענח כ־29 תווים בדקה, בשיעור שגיאה של שישה אחוזים. האיש יכול להכתיב שבע מילים לדקה בממוצע. לדברי מצגר, הנסיין "נהנה מאוד מהשימוש במכשיר, כי הוא מסוגל לתקשר איתנו במהירות ובקלות". אחד החלקים הטובים ביותר במחקר היה כש"בראבו־1" התבקש לכתוב "מה שהוא רוצה". "יצא לי ללמוד עליו הרבה", אמר מצגר. בין הדברים המפתיעים שאמר היה ש"הוא ממש לא אהב את האוכל במקום שהוא גר בו", סיפר החוקר.
"בראבו־1" הוא בשנות השלושים המאוחרות לחייו, ומאז גיל עשרים אינו מסוגל לדבר בעקבות שבץ מוחי – מצב המכונה "אנארטריה". תפקודו הקוגניטיבי נותר ללא פגע. בדרך כלל הוא תקשר באמצעות סמן לייזר שחובר לכובע מצחייה, ובאמצעותו סימן אותיות על מסך. אך בשנת 2019 השתילו מנתחים אלקטרודה בצפיפות גבוהה על פני השטח של מוחו, באזור הדיבור. באמצעות האלקטרודה הם הצליחו לעקוב אחר הדפוסים החשמליים שנוצרו כשניסה לומר מילים או אותיות.
בשנה שעברה ממשק מוח־מחשב שפותח באוניברסיטת סטנפורד הצליח לפענח 18 מילים בדקה כאשר הנסיין דמיין שהוא כותב בכתב יד. לדברי מצגר, לגישה שלהם, המבוססת על מאמץ לדבר, יש "יתרון ייחודי".
חמישים המילים הנפוצות – שהמשתתף מבטא בדממה – יכולות לשמש לאינטראקציות רבות, ואת המילים הנדירות יותר הוא מאיית. כך מתקבל "הטוב משני העולמות". המכשיר, שעדיין צריך להיבחן גם על מטופלים אחרים, עדיין רחוק מלהיות זמין לאלפי אנשים שמאבדים את יכולת הדיבור עקב שבץ מוחי, תאונות או מחלות מדי שנה.
פרופ' פטריק דגנר, מומחה לנוירו־תותבים באוניברסיטת ניוקאסל בבריטניה, שלא היה מעורב במחקר, בירך על "התוצאות המרשימות מאוד", והסביר שמכיוון שהשתלת תותב־מוח דורשת ניתוח "פולשני ביותר, שיש בו סיכונים", סביר להניח שמכשיר כזה ישמש רק מעט מאוד אנשים בעתיד הקרוב.
