שלוש הבנות הצעירות שלי אוהבות לצפות בחיות מחמד עושות דברים מטופשים. כמעט מדי יום, הן מבקשות לראות קטעי וידאו של בעלי חיים בטלפון שלי ומשתעשעות במהירות. אבל ברגע שבתי בת ה-7 משחררת צחוק מתגלגל, שערי הצחוק של כולן נפתחים ושתי אחיותיה מכפילות את צחוקן גם כן.
זה בדיוק מה שהמדע חוזה. "צחוק הוא תופעה חברתית", אומרת סופי סקוט, מדענית מוח מאוניברסיטת קולג' בלונדון, שחקרה צחוק ותגובות אנושיות אחרות במשך יותר משני עשורים. סקוט הייתה שותפה בכתיבת מחקר שמראה כיצד המוח מגיב לקול הצחוק על ידי הכנת שרירי הפנים להצטרפות, ומניח את הבסיס להתפשטות הצחוק מאדם לאדם. "צחוק מדבק מפגין חיבה ושייכות", אומרת סקוט. " מספיק אפילו רק להיות בנוכחות של אנשים שאנחנו מצפים שיהיו מצחיקים, וזה גורם לצחוק כבר להתפתח בתוכנו."
מדבק כמו פיהוק
מדענים עדיין לא מצאו את החלק במוח שגורם לנו לצחוק, אבל הם חושפים ניואנסים לגבי דחף הצחוק. התגובות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות החיוביות של הצחוק כוללות הפחתת תסמיני דיכאון וחרדה, הגברת תחושת רוגע, שיפור בריאות הלב וכלי הדם, שחרור אנדורפינים שמשפרים את מצב הרוח ואפילו הגברת הסבילות לכאב. צחוק הוכח גם כמפחית את רמת הלחץ. "קורטיזול הוא הורמון סטרס שהצחוק מפחית", אומרת סקוט, ומוסיפה שהציפייה לצחוק גם מורידה את האדרנלין. "כל הדברים האלה תורמים לכך שאנחנו מרגישים טוב יותר כשאנחנו צוחקים", היא אומרת.
מכיוון שהמוח האנושי מחווט "לשקף" בני אדם אחרים, צחוק מתפשט בחדר בדיוק כמו פיהוקים, אומרת לורי נמנמה, חוקרת מוח ופרופ' בבית הספר למדעים של אוניברסיטת אלטו בפינלנד, שעבודתה מופיעה בגיליון מיוחד לאחרונה על צחוק בכתב העת Royal Society. "אנחנו פשוט מעתיקים את ההתנהגות ואת הצחוק של אחרים", אומרת נמנמה. "אקט הצחוק של מישהו אחר נתפס לראשונה כשהוא נראה או נשמע, ואז המידע החושי הזה מומר לאותו אזור במוח".
מחקרים גם מצביעים על כך שצחוק יכול לחזק קשרים במערכות יחסים. זה קורה, בין השאר, בגלל שאנשים באופן טבעי רוצים להיות ליד אלה שגורמים להם להרגיש טוב כמו שצחוק עושה. "אנחנו משתוקקים לחברתם של האנשים שיכולים לתת לנו רגשות כאלה", אומרת נמנמה. "צחוק הוא סוג של אבן בניין מולקולרית של ידידות. יש לנו הרבה יותר סיכוי להידבק בצחוק ממישהו שאנחנו מכירים".
שליחת אות משחק ללא מילים
צחוק מדבק הוא לא בהכרח תופעה ייחודית לבני אדם. קופים, למשל, תועדו מתנהגים באופן דומה. "צחוק הוא אות משחק אצל בני אדם ואצל בעלי חיים רבים אחרים", אומרת דיזה סאוטר, פרופ' להתנהגות חברתית באוניברסיטת אמסטרדם. "הרבה מינים שונים משתמשים בו בכל מיני משחקים".
הקשר בין משחק לבין צחוק הוא קשר חשוב. צלילים או קולות מסוימים משמשים כרמזים חשובים ברחבי עולם החי לכך שזמן המשחק החל. לפי מחקר משנת 2021 בכתב העת Bioacoustics, אותות משחק ווקאליים מלווים לעתים קרובות התנהגויות לא-קוליות אחרות, כמו כלבים שמשחקים-נאבקים אחד בשני. רמזים אלו עוזרים להם להבדיל בין שעשוע לבין פעולות מאיימות שהן לא משחק.
מדעני התנהגות רוצים גם להבין את התפקיד של הצחוק בקרב ילדים שמשחקים יחד. "אנחנו צריכים להבין איך הצחוק משמש ילדים כדי לאותת שמשחק בעל אופי פיזי הוא רק משחק ולא ריב אמיתי", אומרת נמנמה.
צחקוק זדוני והתקפי צחוק
אנחנו יכולים כמובן לצחוק לבד, אבל האופי המדבק של הצחוק פירושו שסביר יותר שנצחק חזק יותר ובמשך יותר זמן בקבוצות, כמו למשל בהופעת סטנדאפ או באולם קולנוע.
הפסיכולוג רוברט פרובין הראה ש"יש לנו סיכוי גבוה פי 30 לצחוק עם אנשים אחרים מאשר לבדנו", אומר סקוט. בספרו המכונן, "צחוק: חקירה מדעית", כתב פרובין כי "תגובת הצחוק המדבקת היא מיידית ובלתי רצונית, וכרוכה בתקשורת הישירה ביותר האפשרית בין אנשים: מוח למוח".
חוקרים מנסים להגדיר סוגים שונים של צחוק וכיצד בני אדם מאמצים כל אחד מהם במסגרות שונות; צחוק זדוני כדי לאותת על סמכות, או צחוק עצבני כדי להביע חוסר ודאות. "לצחוק יש כללים עדינים רבים שגורמים למבוגרים להיות רגישים מאוד למתי הוא מתאים מבחינה חברתית", אומר הארי וויצ'ל, פיזיולוג ומדען מוח בבית הספר לרפואה ברייטון וסאסקס בברייטון שבאנגליה. ישנן נסיבות, הוא מציין, בהן אנשים צוחקים על משהו שאינו הומוריסטי: "צחוק מקושר באופן קבוע לשמחה, הקלה, דגדוג, אי התאמה פתאומית, אי נוחות חברתית, דומיננטיות, השפלת אחר ועוד סיבות רבות אחרות".
וישנם מקרים אחרים בהם האופי המדבק של הצחוק הופך לבעייתי. בספרו "צחוק", תיאר פרובין "מגיפות צחוק" שהתרחשו לאורך ההיסטוריה, כולל "צחוק קדוש" שצץ בכמה כנסיות. הייתה גם "מכת צחוק" שפקדה מספר רב של בתי ספר במרכז אפריקה החל משנת 1962; "התקפות צחוק" מדבקות בקרב מספר קבוצות של תלמידים נמשכו מספר שעות עד ימים רבים ונמשכו עד ששני בתי ספר נאלצו להיסגר לפרקי זמן ממושכים.
סקוט חקר אירועים כאלה גם כן והיה אחד מיותר מ-40 חוקרים ואקדמאים שתרמו ל"פיצוח קוד הצחוק: צחוק מבעד לעדשת הביולוגיה, הפסיכולוגיה ומדעי המוח", בגיליון ספטמבר 2022 של כתב העת Proceedings of the Royal Society. עבודתם היא חלק ממאמץ מדעי ארוך שנים לנתח מה גורם לבני אדם לצחוק, לצקצק, לגחך, להתבדח ועוד.
למרות שמדענים חשפו הרבה על היתרונות הבריאותיים של הצחוק ועל האלמנט המדבק שלו, נותרו הרבה דברים עלומים ובלתי מוסברים, כולל איך צחוק מדבק נלמד מלכתחילה. "תינוקות לא נולדים כאשר הם כבר יודעים לעשות את זה", אומרת סקוט. "כל מה שאנחנו יודעים זה שאנשים לומדים לצחוק באופן מדבק בסופו של דבר, אבל אנחנו לא יודעים איך ומתי בדיוק זה מתחיל".
