הדיונות המפורסמות שנתנו את ההשראה לנופי החול המפוארים של כוכב המדבר אראקיס ברומן המדע הבדיוני חולית מאת פרנק הרברט, וכן בסרטים שבאו בעקבותיו, נתונות במצור בשל פיתוח אנושי מואץ ושינויי אקלים.
כמו חופים רבים ברחבי העולם, המערכת האקולוגית החולית האדירה שמשתרעת לאורך קו החוף המרכזי של אורגון נתונה בסכנה מפני עליית פני הים וסופות רבות עוצמה. "במקומות רבים החוליות נשחקות במהירות רבה מבעבר", אומרת סאלי האקר, אקולוגית חוף ומרצה באוניברסיטת אורגון סטייט, שחוקרת תצורות נוף. ככל שהיישובים באזור הולכים וגדלים, הם משבשים את מערכת החול המורכבת, והדיונות עלולות להפוך לפגיעות עוד יותר לשחיקת חוף.
התלוליות לאורך החופים הן יותר מסתם ערמות חול גדולות. מעבר לכך שהן בתי גידול חיוניים לחיות בר וליכולתן לספוג פחמן, מבנים אלה מסייעים להגן על קהילות חופיות מפני סופות מזיקות. זו אחת הסיבות העיקריות לכך שערים ועיירות משקיעות רבות בשיקומן ובבנייתן. כך למשל, ארגון מקומי בסולסברי שבמסצ'וסטס השקיע יותר מ־500 אלף דולר כדי לבנות חולית מגוננת שנשטפה בתוך ימים ספורים לאחר שסערה חזקה פגעה בעיירת החוף.
מהי חולית?
חוליות הן תצורות נוף מוגבהות, שבדרך כלל גדלים בהן צמחים. פעמים רבות הן נמצאות לאורך קווי חוף נמוכים, שגלים וזרמים חזקים דוחפים בהם חולות אל החוף. הרוחות דוחפות את הגרגירים במעלה החוף והיבשה, ושם הם נלכדים בצמחייה ולאורך זמן מצטברים לגבעות חול.
ללא צמחים, גבעות החול היציבות שכולנו מכירים לעולם לא היו נוצרות. "הן היו הופכות לסביבת החול הפתוחה והמשתנה שרואים באראקיס בסרט", אומרת האקר, "הכול קשור למערכת השורשים שמתחת לפני השטח. רשת השורשים הזו מייצבת את החולית ומונעת ממנה להישחק".
מבחינה היסטורית, רבות מהחוליות באורגון ובוושינגטון היו תלוליות של חול רופף, בעלות צמחייה דלילה. כדי למנוע מהגרגירים לעוף לעבר נקודות ההתיישבות הסמוכות ולהקשות עליהן, בתחילת המאה ה־20 החל מאמץ מאורגן לשתול באופן שיטתי עשבים אירופיים, כדי לייצב את החול וליצור חוליות גבוהות. בסוף שנות החמישים יצא פרנק הרברט, שהיה אז עיתונאי, לטיול בחוליות ליד פלורנס שבאורגון, ומשם הוא שאב את ההשראה לכתיבת "חולית".
"כאשר חוליות צמחיות נוצרות באופן טבעי, גרגירי החול נדבקים בחוזקה והתל נעשה יציב יותר", מסבירה אליסון ברנקו, מנהלת התאמת אקלים ברשות שימור הטבע בניו־יורק. התהליך האיטי הזה הוא "חלק מהסיבה שחולית טבעית שנוצרה בהדרגה אינה זהה לערמה גדולה של חול שמישהו יערום".
למה אנחנו צריכים חוליות?
הדיונות אינן רק מאפיינים מוכרים של נופי חוף ציוריים, אלא גם קו ההגנה הראשון של היישובים הסמוכים לחוף מפני סערות וגאות. במהלך סערות, למשל, חוליות עשויות למנוע פגיעה של רוחות וגלים מזיקים באנשים או בבתי גידול של חיות בר.
לדברי ברנקו, אם יתירו להן לעמוד ללא פגע, החוליות יוכלו להשתקם ולהתייצב מול עליית מפלס המים ומזג אוויר קיצוני. סערות יכולות לשטח אותן לחלוטין, ובכל זאת הן ישובו לבנות את עצמן מחדש: "אם אנשים לא יתעסקו איתן, הן יהיו עמידות מאוד בפני ההשפעות של שינויי האקלים", מוסיפה האקר. לדבריה חוליות יכולות לשמש במאבק בשינויי האקלים.
האם יש חוליות מעשה ידי אדם?
כן, אבל לא קל ליצור חולית. יצירת חולית עמידה לוקחת זמן, מסבירה האקר: אם שותלים קודם צמחייה כדי לתת לחול להצטבר באופן טבעי, בהתאם לאספקת החול מהחוף, דרוש חצי עשור או עשור שלם כדי שהדיונה תהיה גבוהה ויציבה מספיק לעמוד בפני שחיקה.
סביר להניח שבניית חוליות במקום שלא היו קיימות בו חוליות בעבר לא תצליח כלל, אומרת ברנקו. אך גם אם יבנו אותן במקום הנכון, מומחים אומרים שחולית מעשה ידי אדם עשויה לא להיות עמידה כמו זו שנוצרה באופן טבעי, בייחוד אם אין לה די זמן להתפתח.
"למעשה, אנחנו מנסים לקצר את התהליכים הטבעיים שיוצרים חולית חזקה, שבנויה לעמוד בתנאים על קו החוף שלנו", אומרת כריסטין אנג'ליני, מנהלת המרכז לפתרונות חופים באוניברסיטת פלורידה. כפי שגילו לאחרונה תושבים בסולסברי, חולית חדשה עלולה להתמוטט אם תיבחן בטרם עת. "אנחנו מתמודדים עם מערכת תנאים תוקפנית מאוד, שמקשה על ביסוס איתן של המערכות האלה", אמרה אנג'ליני.
