זוהי שורה קלאסית מסרטי ריגול – "לשרוף אחרי הקריאה". העצה הזו הייתה יכולה מאוד להועיל למרגל הגרמני קארל מולר. מולר שהתחזה למתווך אוניות רוסי ונסע בחשאי לאנגליה בשנת 1915, השתמש בקצה של עט שטבל במיץ לימון כדי לכתוב הודעות בלתי נראות לשותפיו. הוא כתב את סודותיו בין שורות שנכתבו בדיו רגיל, במה שנראה כמכתבים שגרתיים לחלוטין.
אך הכיסוי של מולר נחשף כאשר סוכן מלשכת השירות החשאי של בריטניה – הידועה כיום בשם MI5 – העביר מגהץ חם על אחד ממכתביו משנת 1915, מה שגרם לדיו הלימון הבלתי נראה להתגלות. מולר הוצא להורג על ידי כיתת יורים במצודת לונדון.
כעת, הלימון המקומט והשחור – בן 110 שנים – בו השתמש המרגל, יוצג לציבור החל משבת בתערוכה חדשה בשם "MI5: סודות רשמיים", המוצגת בארכיון הלאומי של בריטניה, ומציגה פריטים ששימשו מרגלים ולוכדי מרגלים. הפרי נמצא בכיס מעילו של מולר בעת מעצרו והפך לראיה מרכזית בתיק המר נגדו.
"לימון שימש במשך מאות שנים כסוג של 'דיו בלתי נראה', שכן אינו נראה על הנייר עד שהוא מחומם ומתקרמל", נכתב באתר האינטרנט של הארכיון הלאומי. "שיטות אחרות כבר היו זמינות בזמן מלחמת העולם הראשונה, אך מולר לא הבין את הסיכונים בשימוש בגישה כה ותיקה".
הפרקטיקה הזו קיימת לפחות מאז תקופת הרנסנס, כאשר האמן והממציא לאונרדו דה וינצ’י ערבב את מיץ הלימון עם חלב כדי לכתוב הודעות בלתי נראות, כך לפי מאמר מחקרי. לאורך ההיסטוריה, אנשים ניסו חומרים חומציים או בסיסיים אחרים, כולל שתן, חומץ, מיץ בצל, מיץ מפירות הדר אחרים ואף זרע. מיץ לימון ואשכוליות שימשו גם במהלך מלחמת העצמאות האמריקנית.
דיו בלתי נראה שיוצר ממיץ תפוזים היה חלק מרכזי במזימת אבק השריפה המפורסמת בשנת 1605, כאשר קבוצת קתולים רומיים אנגלים, זועמים על רדיפות דתיות, זממו להרוג את המלך ג'יימס הראשון ולפוצץ את הפרלמנט. הם לא הצליחו, אך מכתבים שהוחלפו בין חברי המחתרת הקתולית באותה תקופה חשפו שימושים רבים בדיו תפוזים.
לגבי מולר, המרגל הגרמני – משפטו והוצאתו להורג נשמרו בסוד מהציבור, כדי שסוכנים בריטים יוכלו להמשיך להשתמש בשיטותיו ולהתחזות אליו כדי לשלוח מידע כוזב ליחידות המודיעין הגרמניות. הם גבו תשלומים משולחי המרגל הגרמני, עבור שירותיו לכאורה, ולבסוף צברו מספיק כסף כדי לרכוש מכונית ממותג מוריס, שנחשב לאייקוני באותה תקופה. הם קראו למכונית בשם מולר, כך על פי הארכיון הלאומי.
