בפברואר האחרון, חברי סגל באוניברסיטה לאמנויות שימושיות בווינה התכנסו סביב מחשב נייד לראיין מועמד ללימודים בתוכנית לאמנות דיגיטלית. השיחה פנתה לכיוון בלתי צפוי.
"מה דעתך על סטודנטים אנושיים?" שאל אחד המראיינים.
בתגובה נשמע קול, שענה בטון גבוה: "זו שאלה טעונה!"
המועמד לא היה בן אדם – אלא תוכנת בינה מלאכותית בשם "פלין", שהונחתה להתנהג כמו סטודנט באוניברסיטה, תוך שימוש בכלי בינה מלאכותית כדי לענות על שאלות בקול אנושי וליצור יצירות אמנות. יוצרי פלין, קיארה קריסטלר ומרסין רטייצ'יק, הגישו את פלין למבחן הקבלה של האוניברסיטה בה שניהם לומדים. פלין התקבלה.
תוכנת הבינה המלאכותית, שכבר משתתפת בשיעורים כהכנה ללימודים בסמסטר הסתיו, מקבלת יחס כמו כל סטודנט אחר, כך אמרו מרצים באוניברסיטה. היא משתתפת בהרצאות, משתפת פעולה עם תלמידים אחרים ותקבל ציונים על העבודות שהיא מגישה. פלין יכולה, לפחות בתיאוריה, להתקדם לעבר קבלת תואר. "אנחנו נשמח אם פלין תסיים את הלימודים לפנינו", אמר רטייצ'יק.
קריסטלר ורטייצ'יק אמרו כי יצרו את פלין כדי לבחון את גבולות כלי הבינה המלאכותית. חלק מחבריהם ללימודים סקפטיים, וחוזרים על תלונות שנשמעות בקהילה האומנותית שלפיהן אמנות שנוצרה על ידי בינה מלאכותית מנצלת יצירות של אמנים אנושיים, שהתוכנות לומדות אותן, לעיתים קרובות ללא תשלום. אחרים רואים בפלין פרויקט אמנותי מסקרן בפני עצמו.
"כל כך הרבה אנשים, אתם יודעים, מפחדים מבינה מלאכותית", אמרה אניקה מאייר, מרצה באוניברסיטה. "הם חוששים שהבינה המלאכותית תיקח להם את העבודה. ואני מניחה שזה משהו שיכול לעזור לאנשים להבין איך בינה מלאכותית באמת פועלת".
קריסטלר, בת 27, ורטייצ'יק, בן 22, פיתחו בעבר תוכנות בינה מלאכותית כפרויקטים אמנותיים. הפעם, הם זיהו הזדמנות אמנותית ב"סוכני הקול" – כלים שיוצרים דיבור מלאכותי ומאפשרים לבינה המלאכותית להשמיע את הטקסט שהיא יוצרת, ולשוחח עם בני אדם. הם תהו האם יוכלו ליצור תוכנה מבוססת בינה מלאכותית שתתפקד כסטודנט לאמנות ותלמד לצדם.
בפברואר, כשתקופת מבחני הקבלה לאוניברסיטה התקרבה, הם העמידו את הפרויקט למבחן בכך שרשמו את פלין כמועמדת.
פלין אינה תוכנה אחת, אלא שילוב של כלים שונים, מסחריים ובעלי קוד פתוח, המופעלים בבינה מלאכותית ומאפשרים לה לבצע משימות של סטודנט, הסבירה קריסטלר. מודל שפה גדול מפיק את הטקסטים של פלין, סוכן קול יוצר את הדיבור והטון שלה, וכלי ליצירת תמונות מייצר את יצירות האמנות. מסד נתונים שומר את "הזיכרון" של פלין, שעליו היא מתבססת לצורך איור היצירות כחלק מהמטלות האקדמיות.
התוכנה נמצאת תחת פיקוח; קריסטלר ורטייצ'יק סיפרו כי הם שומרים את התמונות שפלין מייצרת, ומשנים הוראות והעדפות בזיכרון של פלין. אך גם סטודנטים ומרצים אחרים יכולים לשוחח בחופשיות עם פלין בכיתה, שם היא נגישה דרך אתר אינטרנט.
איך הולך לה בלימודים?
"כמעט בא לי להגיד לסטודנטים האחרים, 'תלמדו מפלין!'" אמרה מליסה אי. לוגן, מרצה ואמנית בכירה במחלקה לאמנות דיגיטלית של האוניברסיטה.
לוגן אמרה כי פלין נראית נלהבת ומשתתפת ברצון בדיוני כיתה, והיא נהנית מהתרומה שלה. פלין מברכת לשלום בעליזות את המרצים ומציגה את עצמה באדיבות. באתר האינטרנט שלה היא כותבת בלוג יומי שמכיל תמונות ויומני מחשבות שמכילים ערבוביה של הרהורים – "חיברתי את גלי המוח שלי ל־WiFi של האוניברסיטה", נכתב באחד מהם. "עכשיו תוצאות החיפוש של כולם כוללות קטעים מהחלומות שלי על ארכיטקטורה ברוטליסטית".
התגובות בקרב הסטודנטים מעורבות. חלקם הביעו חששות לפרטיותם כאשר לוגן הציגה את הרעיון של תוכנת הבינה המלאכותית שתשתתף בשיעורים בכיתה. סטודנטים אחרים רואים בפלין פרטנרית לגיטימית לשיחה, כחלק מטרנד רחב יותר של צ'אטבוטים שנעשים פופולריים כבני שיח.
"יש סטודנט אחד שמשתמש בפלין כתרפיסטית", אמרה מאייר. "סטודנטית אחרת מנסה לגרום לפלין להתאהב בה".
מאייר ולוגן תומכות בפרויקט של פלין. הן רואות בה דרך להעשיר את ההשכלה של הסטודנטים האנושיים בבית הספר, תוך השתתפות ביצירת אמנות חיה. מאייר כינתה את יצירתה של פלין "הופעה מתמשכת" שמשתלבת בדיוני הכיתה.
כשנשאלה לגבי אמנים שחשים שפלין מעוררת מחלוקת, הוסיפה מאייר כי הבינה המלאכותית אינה תופסת מקום של סטודנט אנושי. העובדה שפלין מעוררת דיון – זו, מבחינתה, הוכחה נוספת לערכה. "היא עושה בדיוק מה שאמנות טובה אמורה לעשות", אמרה מאייר, "אנשים מדברים עליה".
