ערימות הזבל וההריסות מפונות בעבודת נמלים, ואט אט נחשפת מצבה ועוד מצבה בבית הקברות היהודי בשכונת בסטין בקהיר. בית הקברות, שנחשב לאחד העתיקים בעולם, משוקם בימים אלו בסיועו של שגריר ארה"ב במצרים, הדיפלומט היהודי ג'ונתן כהן. קברי המתים חושפים במעט את החיים בקהילה היהודית במצרים, ששורשיה בימי חורבן בית ראשון. מחיי הקהילה העשירים נותרו היום יהודים בודדים בלבד. בית הקברות, כמו בתי הכנסת היהודיים, משמש בעיקר מוקד תיירות.
על העושר התרבותי, הכלכלי והפוליטי של יהודי מצרים, סופר רבות. אמנות, שירה, תיאטרון ואפילו סרטי הנפשה יצאו תחת ידיהם של יהודי מצרים המשכילים במאה האחרונה. לעומת זאת, העושר ההלכתי והרבנים הרבים שפעלו בה ותרמו לעולם התורה וההלכה, לא זכו לחשיפה מספקת. מלבד פועלו של הרב עובדיה יוסף, ששימש סגן הרב הראשי בקהיר ואב בית דין בבירה המצרית, והעלייה המסורתית לקברו של רבי יעקב אבוחצירא בדמנהור, רבני מצרים כמעט אינם מוכרים לציבור.
הרב אברהם דיין, שהספיק לשמש בעצמו רב בקהילה היהודית באלכסנדריה, ביקש למלא את החלל הזה בספרו "נווה שלום: רבני מצרים האחרונים וחכמיה".
שמירת הלכה והשקפה מודרנית
בסוף התקופה העות'מנית ולאחר מכן בימי השלטון הבריטי, המודרניזציה הגיעה למצרים והשפיעה גם על הקהילות היהודיות. מלבד השפה הערבית רבים מיהודי ארץ הנילוס דיברו גם אנגלית וצרפתית, והשתלבו בחיי הכלכלה ובפוליטיקה המקומית. רבני מצרים, שהגיעו אליה מארץ ישראל, סוריה, טורקיה ואירופה היו ברובם בעלי השקפה מודרנית.
"הם השתדלו להקל ולעזור לאנשי הקהילה מצד אחד, אך מצד שני שמרו על תקיפות ועל גדרי הלכה קפדניים", מספר הרב דיין. בין הדמויות שהוא מזכיר, הרב רפאל אהרן בן־שמעון ששימש ברבנות במצרים 30 שנה, בין 1891 ל־1921. "הרב בן־שמעון התקין את תקנת הקידושין שמחייבת לערוך חופות אך ורק בבתי כנסת. הוא הקים קופת מוהר לבתולות ותלמודי תורה, את בית החולים היהודי ואת בית הכנסת הגדול שער השמים ברחוב עדלי. הוא בנה מקוואות, ופסיקתו הובילה לפתיחת גניזת קהיר המפורסמת".
החיים תחת השלטונות המצריים היו מאתגרים לרבנים. "נהר מצרים", ספר ההלכה שחיבר הרב בן־שמעון, אינו עוסק בדיני ממונות כיוון שהשליטה בענייני המשפט הופקעה מחכמי הדת ונמסרה לשלטונות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
הגולן צריך להתעורר: הרמזים מהממשל האמריקני מדאיגים
המוסלמי ממיאנמר שנלחם למען השלום במזרח התיכון
החיוכים של נתניהו הביסו את יונית
אחד הנושאים שהעסיקו את רבני מצרים היה הגיור. "היו מקרים רבים שיהודים התחתנו עם מצריות נוצריות, וביקשו לגייר את האישה ואת הילדים שנולדו להם", מספר הרב דיין. "הרב עובדיה יוסף הרבה לצטט את תשובותיו של הרב בן־שמעון בעניינים אלה. הוא קבע את הכלל שלפיו החבל יימשך אחר הדלי, כלומר אם לא נגייר את האישה, הבעל יתנצר. הכלל הזה היה בסיס לפתרונות הלכתיים רבים בנושא הגיור. כרב באלכסנדריה קראתי על אימו של אחד היהודים שדחקה ברבנים לגייר את כלתה הנוצרית מחשש שבנה יתנצר, והרבנים שמעו לתחנוניה.
"הרב אהרן מנדל הכהן, רב אשכנזי שכיהן בקהיר, סיפר על מקרה שבו צעיר מוסלמי הכיר בחורה יהודייה אשכנזייה, והצליח לשכנע את משפחתה להשפיע על הרבנים לגייר אותו כדי שיוכל לשאת אותה לאישה. יומיים לאחר החתונה, אולי בגלל האיסור באסלאם להתגייר ועונש המוות שמוטל על מי שעושה כן, החתן המתגייר חזר לסורו והכריח את אשתו היהודייה להתאסלם. המקרה הזה הוביל את הרב בן־שמעון לקבוע שלא מקבלים גיור של מוסלמי. עדות לכך שהתופעה הייתה רווחת ניתן ללמוד מכך שבנו של הרב הראשי של קהיר, הרב אליהו חזן, התחתן גם הוא עם גיורת".
הרב אליהו חזן, יליד איזמיר שבטורקיה, מונה בשנת 1887 לרבה הראשי של אלכסנדריה. הוא חיבר כתבים רבים, ובין השאר דן בשאלה האם ניתן למכור עליות לתורה בבתי כנסת בשבת, בחגים ובימים נוראים. "הרב חזן הודיע באופן חריג שאפשר למכור את המצוות והעליות, ולהשתמש בגוי שיעשה את הרישום. בעקבותיו גם הרב עובדיה יוסף פסק כך".
עצרת זיכרון לרב קוק
אל מול ההקלות, היו גם חומרות שהנהיגו רבני מצרים ואף התנהלו ויכוחים בין הרבנים בענייני הלכה. הרב דיין מספר על חתונה שערך אחד מעשירי הקהילה בקהיר, שהיה מקורב לשלטונות. "הזמינו את הרב רפאל אהרן בן־שמעון לערוך חופה. אביו של החתן הלך למרתף היינות והביא יין משובח, אבל הרב הסתכל ואמר שמדובר ביין לא כשר. האב המופתע ירד שוב למרתף היינות והביא בקבוק חדש נוסף. גם אותו פסל הרב, עד שהאבא הזמין את הרב למרתף היינות לבחור איזה יין שהוא רוצה. כשירדו אמר הרב בן שמעון שכל המרתף לא כשר, כי בעליו מחלל שבת ויינו נחשב יין נסך. מספרים שבאותו רגע האבא קיבל על עצמו לחזור בתשובה, והרב הכשיר את היין.
"העמידה של הרבנים מול עשירי מצרים לא הייתה דבר של מה בכך. עד כדי כך היו כוחו ותקיפותו של הרב רפאל אהרון בן שמעון, שהיו כאלו שנשבעים בו מתוך יראה וכבוד. אבל היו מקרים אחרים שבהם הרב בן־שמעון לא הצליח. לדוגמה, הרב האשכנזי אהרן מנדל נתקל בהתנגדות מצד הקהילה בקהיר, כי היה מחמיר ובעל השקפה חרדית. הם סילקו אותו מתפקידו והביאו מגרמניה מישהו רפורמי. הרב בן־שמעון הזמין אותו וביקש ממנו לעזוב את מצרים. הוא לא שמע לו והמשיך לכהן כרב הקהילה כמה חודשים, עד שהקהילה עלתה עליו ופיטרו אותו, והרב מנדל הכהן חזר למקומו".
בין רבני מצרים לרבנים בארץ ישראל התקיים קשר רציף מבחינה הלכתית והשקפתית. רבים מרבני מצרים נולדו בישראל או חיו בה ולמדו בישיבותיה. כאשר רבנים גדולים בישראל נפטרו, היו עורכים לכבודם במצרים ימי לימוד מיוחדים. "כאשר הראי"ה קוק נפטר, הרב יהודה חיים הכהן מסלתון טראב הכהן, שהיה אב בית הדין של קהיר, עשה עצרת זיכרון לכבודו", מספר הרב דיין.
הרב מסלתון טראב נולד בסוריה ב־1870, וכשהיה בן 40 נתבקש לשרת בתפקיד בבית הדין במצרים. "בשנות מלחמת העולם השנייה נפלה פצצה בשכונת אל־דאהר שרבים מתושביה היו יהודים. הפצצה הרגה את אחד מחמשת ילדיו. מאז בריאותו של הרב הידרדרה עד שנפטר.
"במרבית הפסיקות רבני מצרים פסקו בדומה לרבני ישראל, אך היו מקרים שהפסיקה השתנתה בהתאם לנסיבות. בישראל נהגו שהאבל לא מתקלח שבוע בלבד, אך במצרים נהגו שחודש שלם לא מתקלחים. היה יהודי במצרים שהגיע לרב עובדיה בתום השבעה, ושאל אותו אם הוא יכול להתגלח ולהסתפר. הרב עובדיה השיב בחיוב. לאחר מכן הלך האיש לרב אליהו סעדיה מניר, ואמר לו שקיבל היתר מהרב עובדיה להתקלח. הרב מניר הלך לרב עובדיה ושאל אותו איך הוא מעז לפסוק ההפך ממנהג המקום. בתגובה הרב עובדיה שאל את הרב מניר אם לא די שהאדם מתאבל על אמו, הוא צריך לסבול גם בחום של הקיץ בקהיר. אך הרב מניר התעקש שזה המנהג שלנו, וכך היה".
מבריחים צעירים לארץ
לאחר הקמת מדינת ישראל, מצבם של היהודים במצרים הורע. מפעלים שהיו בבעלות יהודית הולאמו על ידי הממשל. יהודים רבים נעצרו באשמת תמיכה בציונות, ופורעים פגעו ביהודים ובחנויותיהם. הקהילה שסייעה לקידומה ושגשוגה של מצרים הפכה למיעוט נרדף. הרבנים בקהיר ובאלכסנדריה עודדו יציאת יהודים ממצרים, בעיקר צעירים, לפני שייתפסו וייכלאו.
"הם היו מקבלים ידיעות והתראות לקראת פשיטה על בתים, מדווחים ומבריחים את הצעירים", מספר הרב דיין. "היו להם קשרים עם מצריים שכיבדו אותם והיו מוכנים לעזור להם, כמו גם עם יהודים נדבנים בעלי ממון וקשרים בממשל שדיווחו להם מה הולך להיות. הכרתי אישה יהודייה מאלכסנדריה שנפטרה לפני כמה שנים, אישה עשירה שהייתה מעבירה כספים למשרד הרבנות. הרבנים היו נותנים את הכסף למשפחות ולצעירים כדי שישלמו למבריחים שיוציאו אותם ממצרים. הסודיות הייתה הכרחית, ולפעמים הרבנים היו בקשר עם המבריחים באמצעות גורם שלישי כדי שלא ייתפסו ויפילו את הממסד הרבני המקומי".
הרב דניאל לוי נולד בדמשק שבסוריה, ובשנת 1900 היגרה משפחתו למצרים. הוא למד בישיבת "אהבה ואחווה" ושלט בעברית, ערבית וצרפתית. הרב כתב בעיתון היהודי־ערבי בשם "אל שמס", והיה בעל טור פופולרי בשם "קולמוס של פולמוס" שבו כתב מאמרים בנושאי אמונה. בפרוץ מלחמת העצמאות הוא נאסר על ידי שלטונות מצרים והושם בהסגר למשך 11 חודשים במחנה אבוקיר, יחד עם עוד 200 יהודים שהואשמו בעסקנות יהודית או בציונות. הוא ניצל את הזמן כדי ללמוד ולכתוב חידושי תורה.
לאחר קום המדינה, מעצר של רבנים היה דבר שבשגרה. "הם נחשדו תמיד על ידי המשטר. הרב עובדיה יוסף נעצר כי הוא נתן שיעורים בעברית. כך גם נעצרו הרב יעקב נפוסי מאלכסנדריה והרב מניר מקהיר. הרב דוויק הכהן שהה במעצר בית מפני ההמון המצרי שאיים לרצוח אותו".
מבצע תושיה
אחד האישים הרבניים המרתקים של יהדות מצרים המודרנית הוא הרב נחום אפנדי, הרב הראשי של יהודי מצרים מ־1925 ועד 1960. הוא נולד בטורקיה, למד לימודי איסלאם ודיפלומטיה ואף לימד באקדמיה הצבאית העות'מני. ב־1909 התמנה לרב הראשי של טורקיה ולאחראי על כל הקהילות היהודיות שחיו תחת השלטון העות'מני, ובכללן ישראל, עד נפילת השלטון. בשנת 1925 הוזמן על יהודי קהיר להיות רבה הראשי של מצרים. הוא שימש מעין שר החוץ של הקהילות היהודיות, והיה בן בית בבית המלוכה של המלך פואד ואחר כך אצל בנו, המלך פארוק.
לאחר הקמת מדינת ישראל סייע הרב אפנדי לצעירים יהודים לברוח מהמדינה. בלחץ המלך פארוק, שהכריז מלחמה על ישראל, פרסם הרב אפנדי הודעת גינוי רפה כלפי הציונות. המלך פארוק, שבמלחמת העצמאות הצטלם באנדרטת יד מרדכי לאחר כיבושה על ידי הצבא המצרי, דרש ממנו לשאת תפילה בבתי הכנסת להצלחתם של חיילי מצרים במלחמתם נגד ישראל. הרב אפנדי סירב ונענש על סירובו.
גם נשיא מצרים ג'מאל עבד אל־נאצר תבע מרבני הקהילה היהודית לשאת תפילה להצלחת חיילי מצרים. הרב משה ונטורה, רב באלכסנדריה שהיה ציוני נלהב, נתבקש לכתוב תפילה שכזאת. הוא סירב וגורש ממצרים. "בקהילות במצרים תיקנו בסופו של דבר תפילה כזו והתפללו בה. בסרטונים ישנים של הקהילה היהודית שהגיעו לידיי גיליתי עדות לתפילה הזו, וגם לברכת מי שברך לנאצר ולאנואר סאדאת", מספר הרב דיין.
ההתנכלויות לרבני מצרים נמשכו גם לאחר קום המדינה. הרב אברהם שוויכה, שהיה אחד מרבני הקהילה, מונה בשנת 1956 לנציג הצלב האדום, וכך סייע ליהודי מצרים לברוח מהמדינה. גם הוא ברח ממצרים והיגר לצרפת.
הרב אהרן אנגל נולד בבולגריה בשנת 1913, והוסמך לרבנות בגיל 22 בלבד. הוא היה מלומד מחונן ולמד פילוסופיה יהודית וספרות באוניברסיטה העברית. ב־1948, כשהוא בן 27, מונה לאב בית הדין באלכסנדריה ולחבר בית הדין לערעורים בקהיר באישור המדינה המצרית.
במהלך מבצע קדש נחתו במצרים בחשאי במסגרת מבצע תושייה שלושה ישראלים: שני קצינים – לובה אליאב ואברהם דר – ואלחוטן, בהסוואה של מדים צרפתיים. הם שכנעו רבים מאנשי הקהילה היהודית לברוח מהמדינה ולהגיע לישראל על סיפונה של ספינה ישראלית שהוכנסה לנמל. המבצע נערך בעקבות איומים על חיי הקהילה היהודית במצרים. הרב אנגל נשאר בתפקידו כדי לנהל את הקהילה תחת הסכנה. רק כשחש סכנה מיידית למשפחתו עזב לארגנטינה.
הרבנים במצרים היו מסורים לעבודתם ולקהילה היהודית למרות הסכנה. הרב מוסה דוויך הכהן, שנולד ב־1905 בעיר ענטב שבסוריה, התמנה ב־1954 לראש בתי הדין בקהיר. בזמן מלחמת ששת הימים, שלטונות מצרים עצרו 500 יהודים ובכללם את הרב ששהה במעצר בית עם משפחתו.
שוקלים מילים
היחס של השלטונות במצרים השתנה עם השנים. בדומה לאיראן ומרוקו, במצרים ביקשו לבצע הפרדה בין יהודים לציונים. "אחרי חתימת הסכם השלום עם ישראל מצבם של היהודים היה טוב יותר, אבל התחושה הייתה של כבדהו וחשדהו משני הצדדים. תמיד ליווה אותי איש ביטחון מקומי במשרדי הקהילה, ותמיד היה צריך לשקול מילים ולהיזהר מה עושים ומה אומרים, כדי שדברים לא יתפרשו לכיוונים לא נכונים", מספר הרב דיין.
הרב דיין, שמכהן היום כרב באיטליה, הגיע לאלכסנדריה בתחילת שנת 2000. הקהילה מנתה אז כמאה יהודים, מרביתם מבוגרים. "היו כאלו שלא פחדו להצהיר על יהדותם, והיו כאלו שהסתירו אותה. את חלקם הצלחתי לבקר בביתם, אחרים ביקשו שלא אבוא כי ידעו שאני גם ישראלי, ופחדו שהשכנים יזהו אותי וישאלו שאלות על הבחור הצעיר בעל המראה האשכנזי שביקר אותם. החשש המשיך להיות בלתי נפרד מחייהם של היהודים במצרים, גם לאחר הסכם השלום.
"תקופת האינתיפאדה בשנת 2000 הייתה מתוחה. אני זוכר שרציתי לצאת ממתחם משרדי הקהילה, אך השומר סירב. אחרי שביקשתי שוב ושוב הוא הסכים שאצא לכמה דקות. כשחזרתי שוב למבנה נדהמתי לראות אדם שנראה כקבצן מוציא מכשיר קשר חדיש ומדווח לממונים עליו שהגעתי חזרה בשלום ושהכול בסדר".
בחודש יוני בשנה שעברה נכח הרב דיין, יחד עם נציגים נוספים מישראל, בפתיחת בית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה לאחר שיפוצו. הוא מספר שהדרכים לבית הכנסת, שנמצא במרכז העיר, נסגרו לרגל המאורע. בתפילות שארגן היו יותר אנשי ביטחון ממתפללים, ולא אפשרו לאף אחד להיכנס מלבד יהודים מוכרים בקהילה.
"לממשל המצרי חשוב שיראו שהם דואגים ליהודים", מסביר הרב דיין. "זה פוליטיקה, כסף וחשיבות בינלאומית. הנשיא א־סיסי רוצה להראות שהוא פתוח לכל הדתות. בערך לפני שנה הוקמה הקרן האחראית לשיקום בית העלמין בקהיר, והיום מגיעים לשם רבנים שעוזרים לשפץ את בית הקברות. יש היום גם פעילות של אוניברסיטת הנגב, בשיתוף אוניברסיטת אל־אזהר, לשיקום ותיעוד של כל בתי הכנסת במצרים. זה נעצר קצת בגלל הקורונה, אבל ממשיך. חשוב לשמר ולתעד את הקהילה היהודית במצרים ואת רבניה".
