אברהם אהב את ישמעאל וראה בו את ממשיכו. שרה לא חשבה כך, וביקשה: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (כא, י). הדבר לא מצא חן בעיני אברהם, אבל האל התערב: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע".
הסאגה הזו חוזרת אצל יצחק, הפעם ללא התערבות ישירה של האל: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". רבקה רוקחת ומבצעת "הפיכה", עד אשר יצחק מודה לבסוף: "וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה".
- פרשת וישלח: אחרי מנעמי הגולה מגיעה המלחמה עם התרבות השלטת בארץ
- פרשת ויצא: הייעוד הנשגב של בחיר האבות מתנגש עם הצלחתו הכלכלית
- והיה העקוב למישור: המעבר של יעקב להנהגת ישראל
בבית יעקב המצב מסובך יותר. ארבע אימהות, מתוכן שתי שפחות, אישה שנואה אחת, אישה אהובה אחת, וילד אהוב אחד שאביו עשה לו כתונת פסים. אלו הם התנאים האידיאליים להמשך תהליך הברירה בין היורשים הפוטנציאליים של ברכות הזרע והארץ שבהן בורכו אברהם ויצחק.
והנה הפתעה: אין אנו מוצאים את רחל מלינה על יעקב. היא אינה תובעת 'שלח את ילדי לאה והשפחות, כי לא יירשו עם בני יוסף'. גם לאה אינה דורשת 'שלח את ילדי השפחות מפני בני, כי לא יירשו איתם'. אפילו האל אינו מתערב באופן ישיר בהכרעה. האם יש יורש פוטנציאלי אחד, והאם זהו יוסף? מה חשב על כך יעקב, ומה חשבו האחים?
הסאגה לא תחזור
אין ספק כי בבית יעקב ישנה מודעות מלאה לדרמות שהתחוללו בבית אברהם ובבית יצחק. מה, אם כן, הייתה התגובה של בני יעקב בראותם "כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו"? לא ראינו כי האחים ממנים ועד פעולה שידבר בעדינות עם יעקב אביהם, או שהם מתקוממים נגדו בגלוי. במקום זאת אנו מקבלים תיאור פרטני של שנאה יוקדת ליוסף. נראה שזוהי תשובתם, כאילו אמרו 'אנחנו לא ניתן לסאגה שהתחוללה בבית יצחק ובבית אברהם לחזור לחיינו. אנחנו נתמודד עם האיש שנבחר על ידי אבינו, ואז "נִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו"'.
כדי להצליח במשימה קשה זו הם צריכים תחילה להתאחד. הם נולדו לאימהות שונות, ויש להם תכונות ושאיפות שונות. משימתם המשותפת תוכל להצליח רק אם יתייחסו להיותם אחים מאב אחד. זהו בדיוק התיאור של התורה – איחוד הדרגתי ממניע של שנאה, כתגובה להבאת הדיבה ולחלומות של יוסף.
כך נראה הדבר שלב אחרי שלב, על בסיס דברי הפרשנים השונים:
"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו" – "בני לאה, כי אותו אהב אביהם" (בכור שור); "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ" – "בלב, גם בני הגבירות" (שכל טוב); "וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו" – "כך אתה מחשב להיות מושל עלינו בשביל שאבינו אוהב אותך, ומה שאתה חושב ביום אתה חולם בלילה" (בכור שור); "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו" – "וסתם אחיו כולל כל האחים" (מזרחי, רא"ם); "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם" – "ועד לא קרב אליהם והתיעצו עליו להרגו" (כתר יהונתן); "וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ" – "נתמלאו נכלים וערמומית" (הכתב והקבלה).
הנה כי כן, השנאה שנועדה למנוע מיוסף להיות הממשיך היחיד לברכות אברהם ויצחק, איחדה את השורות. יוסף גרם בהדרגה לאיחוד של בני השפחות עם בני הגבירות, עד למצב של "וסתם אחיו כולל כל האחים".
בתוך ביטויי השנאה והקנאה נמצא ביטוי אחד קשה מכול, המתאר את העולם הפנימי של האחים: "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". ודוק, "ולא יכלו", הם איבדו את יכולת הדיבור איתו מטוב ועד רע. זוהי ההשפעה ההרסנית של שנאה יוקדת ההולכת ומתגברת, אשר מבטלת את אפשרות התקשורת מלכתחילה. כיצד מגיעים למצב נורא זה? האם זוהי תוצאה אך רק של דבריו וחלומותיו של יוסף?
בני יעקב חשבו בראותם שאת יוסף אהב אביהם מכל בניו, עלה בליבם כי הוא היה עיקר הבית ויורש עצר, ולו משפט הבכורה כי הוא הבן הבכור לאהובה (אברבנאל).
מיטתו שלמה
מה נפלאות הן דרכי ההשגחה העליונה. דווקא איחוד השורות הזה גרם לאחים כולם להיות "שבטי ישראל", וראויים לשאת את הסגולה. יוסף, בחלומותיו ובדבריו, גרם לאיחוד השורות ושינוי השיטה. מעתה לא בן אחד ייבחר ויהיה הממשיך, אלא יחד שבטי ישראל. עמדת האל אינה מתבטאת בהוראות נבואיות ליעקב, אלא בניהול האירועים שהביאו לתוצאה זו. העובדות כפי שהן מתוארות בתורה, הן הן רצון האל. באשר ליעקב ("וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר"), טרם מיתתו ראה שמיטתו שלמה: "זה יעקב אבינו, שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בהן פסולת" (שיר השירים רבה, פרשה ג).
בתוך "שכבת האבות", על אף התנאים ההפוכים מן הנדרש, זכה יעקב אבינו, בחיר האבות, לראות, כיצד "שכבה" זו מסיימת את תפקידה בהתוויית היסודות להקמת האומה ומתחילה להיווצר שכבה חדשה, משפחה רחבה ושבטים. אחים אלו שהתאחדו בשנאתם יגלו כי שנאה זו הייתה זמנית, ומנהיגם יהיה מוכן למסור את נפשו למען יוסף.
מעתה אין יותר תהליך ברירה, וכמאמר רבי יהודה הלוי:
וכי העניין האלוהי חל בכל המונם עד שנעשו כולם ראויים לשמוע את הדיבור האלוהי, ומהם עברה סגולה זו אל נשיהם, כי גם מהן קמו נביאות (ספר הכוזרי א, צה).
