איש העסקים שהוציא לאור ספר שירים חושפני על חולשות, יצרים וגם נפילות

לר' אוּשר פריינד היה תלמיד, רופא עיניים ממונסי בארה"ב", מספר צבי (צ'יקו) ולדמן. "אותו אדם שמע על ר' אשר, ובמשך שלוש שנים התכתב איתו ושוחח איתו טלפונית בלי לראות אותו. כשסוף סוף הגיע ארצה הוא שאל את ר' אשר: אני 'בעל תפילה' בקהילה גדולה במונסי בימים הנוראים, אילו כוונות אתה ממליץ לי לכוון? ר' אשר ענה לו: בראש כל דף תכתוב באותיות קידוש לבנה את האותיות פ"ז. מה זה פ"ז, תמה האיש. ר' אשר ענה לו בתשובה שהדהימה אותו: פה זבל".

Video: צילום: יוחאי שלום חדד

נשמע כמו הנחיה של מאסטר זן או מורה מתנועת המוסר בנובהרדוק שמבקש לשבור את האגו של התלמיד.

"זו הכרה ומודעות שבאה דרך ביטול של האני. יש איזה בלון שצריך לפוצץ במסע הרוחני. זה נכון גם לגביי. אני נפגש איתך כי אני מוציא ספר שירה ראשון בגיל 62, ואני לא משלה את עצמי באשר למניעים שלי. אני יודע למה אני מוציא את הספר – יש לי תאוות חיים, אני רוצה כבוד ופרסום וסיפוק. ויחד עם זה אני מקווה שיש בי גם קורטוב של כוונה אחרת: לשתף בחוויה של מי שרוצה לעבוד את ה' ומתמודד עם קושי וכאבי נפש מול מציאות חיים מורכבת. יהודי שמתאמץ להכיר במצבו ולבקש מה' רחמים".

קוצק בגרסה אופטימית

צ'יקו ולדמן הוא איש עסקים ירושלמי המייצג משקיעים זרים בתחומי הנדל"ן וההייטק, ופעיל בארגון חסד וסיוע לנזקקים. אבל לפני הכל הוא חסיד של ר' אוּשר פריינד, צדיק ירושלמי שנפטר בשנת 2003 בגיל 93, בן למשפחה מהיישוב הישן ששורשיה הגיעו עד לגדולי החסידות הקדומים – היהודי הקדוש מפשיסחה ור' אהרן הגדול מקרלין. ולדמן ותלמידים אחרים של ר' אשר נפגשים עד היום, מדי חודש בחודשו, לשבת משותפת בסמוך לציון הרשב"י במירון. הוא ובנו משה, מוזיקאי ודוקטורנט לפילוסופיה יהודית המשתתף גם הוא בריאיון, משדרים יחד פודקאסט שבועי בשם "רוח ממללא", העוסק בפרשת השבוע על פי פרשנותו של ר' אשר.

מי היה ר' אשר פריינד, ומה ייחד את השיטה שלו?

"התורה של הבעש"ט חידשה את הניצוץ והביאה לעולם היהודי התלהבות וחיות", משיב הבן, משה. "אבל בשלב מאוחר יותר הסגנון הזה גרם לתופעות של התגברות האגו הרוחני, העצמת האני ודחיקת הבורא. זה הוביל לתגובת נגד בקוצק ובפשיסחה, שהדגישו את חשיבות הביקורת העצמית והדבקות באמת. במובן מסוים ר' אשר המשיך את הסנטימנט הזה. הוא דרש מהאדם להיות אמיתי ומפוכח מול עצמו, לא להתמכר להצלחה רוחנית ולשקוע בשכחת הבורא. לא לחשוב שאם מילאת כרסך בש"ס ובפוסקים אתה פטור מהמאמץ לזכור את נותן התורה.

"ר' אשר דרש מהאדם להכיר את עצמו, והִרבה להתבונן בטבע האנושי. היה בו צד קשוח ומפוכח ביחס ליצר לב האדם. הוא האמין שהתודעה האנושית הטבעית שוללת את הבורא, ושהאפשרות לחטא ולרוע נולדת עם האדם. בעיניו הפעולה הדתית הראשונה היא המאמץ של האדם להכיר את המגבלות שלו ואת הפגם המובנה בו. רק אחרי שהוא יכיר בכך שהוא פגום ומוגבל, הוא יוכל להיסמך על הבורא".

נשמע כמו קוצק קלאסי, עם נגיעות של תורת המוסר.

"רק שבניגוד לקוצק המודעות הזו לא הובילה את ר' אשר למלנכוליה. הוא לא הסתגר בחדר עשרים שנה, אלא הפנה את מרצו לחיים עם מעורבות שיש בהם הרבה עשייה של חסד. החסד היה מאוד דומיננטי אצלו, ולשם הוא כיוון את תלמידיו. מצד שני הוא היה מזכיר להם שהם לא עושים חסד כי הם צדיקים גדולים אלא בגלל היצר שלהם שרוצה להרגיש טוב. זו הייתה דמות פרדוקסלית; דרישה נוקבת לאמת, יחד עם גישה מאוד חיובית ופעלתנית בחיים.

"בניגוד לתורת המוסר, ר' אשר לא האמין שהאדם מסוגל להתגבר על היצר ולשנות את הטבע שלו. הוא יכול רק להכיר בו, ולהיאבק לעשות טוב אף שהטבע הגולמי מושך לכיוונים אחרים. העיקר הוא לא להישבר מזה שאתה מוגבל. החלקיות וחוסר האונים לא אמורים להוביל לרפיון אלא לעמדה של נזקקות מול הבורא, לתפילה לישועה".

Video: צילום: יוחאי שלום חדד, תומר זמורה

כמו המאבק הקבוע של הבינוני בספר התניא, שיודע שהוא לעולם לא יכריע את היצר הרע שלו?

"כן, רק שבחב"ד אין כמעט עיסוק בקונפליקט הנפשי", מעיר צ'יקו. "במאמרי החסידות של אדמו"רי חב"ד לא תמצא שיחות על מכאובי הנפש. במובן הזה הרבי מלובביץ' סירס את השליחים שלו. הוא שלח אותם לכל העולם, הורה להם לפעול במקומות עם החיכוך הכי גדול שיש עם היצר הרע, והכניס אותם ללו"ז שבו אין לך זמן לעסוק ביצר. אבל אצלי ואצל אנשים כמוני זה לא עובד. אני לא מסוגל להדחיק ולהכחיש. אם לא אפגוש את אזורי הצל שלי ואכיר בהם, לא אוכל לתפקד. אגב, אני בספק אם אצל שליחי חב"ד זה כן עובד".

כתם על המראה

אתה מדבר הרבה על היצר הרע, אבל הטרמינולוגיה הזו מאוד לא פופולרית היום, לא בעולמות הטיפול וההתפתחות האישית וגם לא בעולמות הרוחניות המתחדשת. איך אומרים היום? "אין יצר רע, יש יצר שרע לו".

"אנחנו חיים בדור שמקבל את החולשות האנושיות ומחבק אותן", עונה הבן, משה. "דור שהסכנה הכי גדולה מבחינתו היא הדיכוי, ולכן הוא הכריז על פרויקט טיהור השפה ממילים שליליות. אין רוע, אין אלימות, אין אגרסיות, יש רק טראומות וחסכים. אין ילד רע, יש ילד שרע לו. אבל הגישה הזו מחמיצה משהו. היא כאילו נותנת לגיטימציה לכל הטווח של החוויה האנושית, אבל לא מאפשרת לחוות אותה באמת. על הדרך היא מכווצת את הסנטימנט הדתי. כשאני מדבר על החולשות שלי כתופעה אנושית טבעית ומנרמל אותן, נדמה לי שאני מרוויח את הלגיטימציה להיות חלש ופגיע. אבל בעומק אני מפסיד את האפשרות לפגוש את אזורי הצל באמת. אני לא חי עד הסוף את החיים".

מה זה אומר לחיות את המקומות הללו?

"ר' אשר דיבר על הסיטואציה האנושית במילים הכי בוטות שניתן להעלות על הדעת. הוא היה שואל: למי כוונו הציוויים 'לא תרצח, לא תנאף'? אני הרוצח הכי גדול, אני הנואף הכי גדול. כשאדם מסוגל להתבונן בתוכו ולמצוא את כל הנטיות האנושיות, גם הגולמיות והפראיות ביותר, השלילי הופך לשלל. בעולם שמקדש את טיהור השפה אתה לא באמת נוגע בצל, אלא כל הזמן עסוק בניסיון לייפות את המציאות ולכן אתה לא חי אותה. הגישה של ר' אשר הייתה לחיות את הסכנה ולא לייפות את המציאות. במקום להתחבא מאחורי מילים יפות תהיה ערני, תבין שאתה הסכנה הכי גדולה למימוש של הקיום הגבוה שלך.

"לצד טיהור השפה אנחנו נמצאים היום בתקופה של חשיפת עוולות. כל כמה חודשים צף סיפור חדש על פגיעה מינית מאדם שלא היינו מעלים בדעתנו שהוא מסוגל לדברים כאלה. זה קצה של בעיה שהתחילה הרבה קודם. הדמויות הרוחניות המובילות בעולם הדתי לא מדברות על היצרים והחולשות, לא מנכיחות אותם ולא מתמודדות איתם, אבל החלקים הללו לא נעלמים לשום מקום. אבא שלי חיפש דמות שלא מתביישת ולא מדחיקה. ר' אשר לא היה אדם שעושה מעגלים על מיניות, אבל כן אדם שהיה לו את האומץ לומר – אני כזה".

צ'יקו מרחיב: "כבר הבעל שם טוב אמר שכל הרע שאנחנו רואים בחוץ הוא שיקוף של רע שיש בתוכנו. ר' אשר לקח את זה למקום של עבודה. אם אתה ביקורתי מאוד וכל הזמן רואה את הפגמים בזולת – תתבונן בעצמך, איפה הפגם הזה נמצא בך ומה הטריגר שמעורר אותו. המודעות העצמית מסייעת לנו לפתח איזון רגשי. פחות לטאטא את החלקים הקשים מתחת לשטיח ופחות להיטלטל בין קטבים במצבי נפש שונים. כשאדם מכיר את עצמו הוא פחות שיפוטי כלפי עצמו, וממילא הוא פחות שיפוטי כלפי הזולת.

"את אחד הסיפורים הכי מרגשים על ר' אשר שמענו מהבת שלו חיה. כשהייתה בת שלוש היא החזיקה כוס עם שוקו, המשקה נשפך עליה ולכלך לה את השמלה. היא בכתה ורצה לאבא. הוא לקח מטלית, העמיד אותה מול המראה, הצביע על המראה ואמר: איפה מלוכלך, כאן? והתחיל לנקות את המראה. הילדה צעקה, 'אבל הלכלוך לא במראה, הלכלוך הוא עלי'. הוא אמר לה: 'חיהל'ה, זה השיעור הכי גדול שלך בחיים. כשאת רואה כתם על מישהו תזכרי שהוא רק מראה. הכתם לא עליו, הכתם עלייך'. זו התורה על רגל אחת. כשאדם 'רואה סוטה בקלקולה' הוא לא רואה את הסוטה אלא את הסוטה שבתוכו. במקום שאדם חושב שם הוא נמצא, וזה מה שהוא יראה. יחד עם זאת, ר' אשר מדגיש שאסור להישבר מזה. אנחנו צריכים להכיר במוגבלות שלנו ולא לתת לה לנהל אותנו".

מגזר מושלם מדי

ספר השירים שלך כולל כמה שירים חושפניים, זה חלק ממאמץ להיות מסוגל לדבר על הכול?

"זה משהו שאמור להתחיל במערכות היחסים שלנו. אחת העצות של ר' אשר הייתה למצוא חבר שאתה יכול לדבר איתו על הכול, לחשוף בפניו את כל הפגמים והחולשות שלך, לספר לו את מה שאתה בקושי מעז לספר לעצמך. חבר שלעולם לא ישתמש בפגם שלך וינצל לרעה את האמון שנתת בו. ר' אשר אמר שכאשר לכל אדם יהיה חבר כזה, המשיח יבוא".

ר' נחמן דיבר על "וידוי דברים אצל תלמיד חכם". להיות מסוגל לשתף הכול עם חבר זו מערכת יחסים שכבר לא פשוט למצוא.

"אבל זה הבסיס לחיים של כנות ושקיפות. בתחילת הדרך עמדתי ליד ר' אשר כשהוא קיפל את התפילין שלו. אמרתי לו בפשטות, אני לומד בישיבה עד שעות הלילה המאוחרות, אבל במוצאי שבת אני נפגש עם החברה שלי ואני נוגע בה. הוא אמר לי משפט מוזר: תבקש מה' שישלח לך סיבות שימנעו ממך להוציא אל הפועל את הטבעים שלך.

"באותה תקופה הייתי במסלול מובנה לרבנות והוראה, עומד על גג העולם ורק צריך עזרה קטנה עם איזה יצר קטן שמפריע לי. ובא ר' אשר ואומר לי שכמו שתפוז לא יכול להפוך לתפוח, אתה לא באמת מסוגל להתגבר על הדחפים והחשקים שלך. הדבר היחיד שאתה יכול לבקש זה שה' ישלח לך 'סיבות'. סיבות הן מניעות חיצוניות: הקול של ההורים, הפחד להיתפס, הבושה מול החברים, כל דבר שיעזור לך לא להיכנע לזרם ולא להיסחף. כמו יוסף שכמעט שכב עם אשת פוטיפר, ופתאום נזכר בדמות דיוקנו של אביו. המדרש מספר שהקול הפנימי אמר לו: אם תחטא, השם שלך לא יופיע על אבני החושן. הפחד הזה להימחק מההיסטוריה עזר לו לקבל החלטה. אתה צריך לחפש ולבקש את ה'סיבות' הללו".

המבט המפוכח והקשה על הטבע האנושי לא עלול להגביר שלילה וביקורתיות?

"בדיוק להפך. כשאנחנו מכירים את המוגבלות האנושית אנחנו הרבה פחות ביקורתיים כלפיה. כשאני מכיר לעומק את הפגמים של עצמי קשה לי יותר להיות שיפוטי כלפי פגמי הזולת. השיפוטיות היא תולדה של פחד מהלא נודע, שלא מאפשר הכלה וקבלה. האם אזהרות על חפיסות סיגריות מורידות את היקף העישון? בדיוק להפך, יש לאדם נטייה לסיכון ולהרס עצמי והאזהרות הללו רק מחזקות אותה. הגרמנים היו האומה הכי חכמה ומנומסת ועשו מה שעשו. הערך המוסרי של האדם נובע מתוך היכולת שלו להכיר ברע שבו, לשוחח עם הצל. כשאנחנו לא משוחחים עם החלקים האפלים הם יוצאים החוצה בצורה לא נשלטת.

"מוסדות החינוך הדתיים־לאומיים מדברים הרבה על הכלל ומדחיקים את הבעיות של הפרט. מנופפים באידיאולוגיה של הגשמה בכל תחומי החיים, השתלבות בצבא וחיבורים בין תורה ומדע, ואז כולם מתפלאים כשקצין בכיר נופל עם פקודה שלו. זה מתחיל מחינוך שלא מוכן להתמודד עם הצל, שלא מדבר על הסתירות הפנימיות, שלא מנכיח את מה שקורה בנפש. שואפים לשלמות ולפנטזיה ולא מכירים בכעסים וקנאות וצרכים ומשחקי כבוד.

"אנחנו בתקופת משבר בציונות הדתית. הדור השלישי פוסע אחורה ואנחנו רואים ניכור בין הדור המייסד לבנים. זה קורה כי ההורים דיברו על אידיאלים גדולים וחיפשו את השלמות וההרמוניה, אבל זו פנטזיה. הם בראו עולם של חיבורים, תורה ומדע והתיישבות וצבא, שבתוכו הכול אמור להיות מושלם. אבל איפה החולשות? איפה השברים? איפה היצרים? איפה הכעסים והכבוד ומשחקי האגו? תחושת המושלמות דחקה החוצה את בורא עולם. כל מעשה מוצדק בתיאוריה שלמה, ואין מפגש עם החוסר. זה שקר. אני צריך להכיר בפגם ולהודות עליו, רק ככה אוכל לבקש רחמים. ר' אשר חידש שפה חדשה שבה כל החלקים של הנפש מונחים על השולחן ומדברים עליהם".

מכתב עידוד מהרצי"ה

ולדמן נולד בחיפה להורים שעברו את אימי מלחמת העולם השנייה. "אבא בא מז'יטומיר, גאון שגדל בתנאים קשים. הוא עלה בארץ בגיל 18 ונקלט כמהנדס ברכבת ישראל למרות שלא החזיק בתעודה. כל כמה חודשים הוא קיבל מכתב הוקרה על פטנט אחר שהמציא. הוא היה גם אומן בעץ, אדם יצירתי מאוד. אימא הייתה בת למשפחה ציונית בוויז'ניץ, מצאצאיו של בעל 'באר מים חיים' שהיה מגדולי החסידות. היא הייתה קומונרית בבני עקיבא בסניף בוקרשט. בשואה הייתה במחנה ריכוז.

"כאן בארץ הם גרו דלת מול דלת בקריית ביאליק. הוא חילוני, היא דתייה. הם התחתנו, וסבא שלי לחץ עליהם שישלחו אותי לבית ספר דתי. בשבתות הייתי הולך עם אבא למשחק כדורגל של מכבי חיפה, וממשיך לסעודה שלישית בבית הכנסת של פועלי אגודת ישראל. הצטרפתי לבני עקיבא, ובתיכון למדתי בנתיב מאיר במחזור של הרב משה ליכטנשטיין. מעליי למדו הרבנים רא"ם הכהן, יובל שרלו וברוך גיגי.

"משם המשכתי לישיבת הר עציון, אבל משהו לא עבד לי. הייתי מסתובב שעות בישיבה ומחפש ספרי חסידות. באותה תקופה הרב אליעזר ברלנד היה מגיע ונותן שיעור חסידות מחתרתי בבית של אחד הכוללניקים, למרות שהרב יהודה עמיטל אסר על כניסת חסידות לישיבה. התחלתי לכתוב שירים ופעם אפילו הצלחתי להכניס שיר ל'עלון שבות', רק אחרי שהמערכת פרסמה מאמר למדני שלי. אבל הייתי שבר כלי, לא מצאתי את עצמי".

צ'יקו מפשפש בספרייה ושולף מעטפה ישנה עם מכתב עידוד שקיבל מהרב צבי יהודה קוק, לאחר שפנה אליו כשהתענה בייסורי "חטאות נעורים". "אני לומד עד שתיים בלילה בישיבה אבל יש לי חברה ואני לא חי בטהרה", הוא משחזר. "בישיבה כל אחד מסתיר מחברו את מסכת חייו, את מי אשתף במצוקות שלי? למדתי חברותא עם המשגיח בישיבה, ותוך כדי לימוד היו באים אליו תלמידים עם בעיות כמו 'אני לא מסתדר עם איסורי דרבנן וקשה לי לשמור שש שעות בין בשר וחלב'. אמרתי לו, מחר תשאל את הבחור אם יש לו חברה. הוא חזר אלי נסער, איך ידעת? לי זה היה ברור. אתה לא מבין שכשבחור אומר לך שקשה לו עם מצוות דרבנן, הוא בעצם משתף אותך בהתמודדויות שלו בתחום העריות".

ואיך מהר עציון הגעת לר' אשר?

"שמעתי עליו מחבר, יוסי חובב. למדנו בחברותא והוא היה נעלם מפעם לפעם. סיפר לי שהוא מצא דמות עלומה שמחזקת אותו. כשביקשתי ממנו שייקח אותי אליו הוא אמר 'זה לא בשבילך, זה בשביל אנשים עם בעיות ולך אין בעיות'. המשפט הזה היה כמו גרזן בשבילי. אני הרי פקעת של בעיות, עד כדי כך אנחנו מסתירים אחד מהשני את החיים שלנו?

"בהמשך התחתנתי עם רננה, בת קיבוץ עין צורים. קיבלתי סמיכה מהרב יהודה עמיטל, למדתי במכון הוראה לתואר ראשון ושני בחינוך, סיימתי תואר במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה הפתוחה, ויצאתי לשליחות של שבע שנים בניו־יורק מטעם בני עקיבא. כשחזרתי ר' אשר ייעץ לי לפנות לעסקים ולהשקיע את מרצי בעשיית חסד. זה מה שאני עושה עד היום במסגרת יד עזרה".

הספר מעוטר באיוריו הייחודיים של יגאל יוסיאן, שנוצרו מתוך דיאלוג עם ולדמן. "הקונטרסט בין הכתמים השחורים ללובן הצח והזך, נותן ביטוי למתח של האדם הפגום והמוגבל ותשוקתו להידבק בנשגב, ולהיפוך שהשירים מבצעים בין המעלה והמטה, האמת והמרמה", אומר צ'יקו.

ערב ההשקה לספר התקיים לאחרונה בבית אצ"ג בירושלים. הזמרת קורין אלאל, שהעידה שהספר "חיבר אותה לבורא עולם", הלחינה כמה שירים וביצעה אותה עם הבן משה. "לא היה לי קל עם 'קול באישה ערווה'", מודה צ'יקו. "הגיעו 300 אנשים, אבל לא יכולתי להזמין חלק מחבורת התלמידים של ר' אשר. אמרתי לעצמי, אם קורין אלאל כל כך התחברה לשירים עד כדי שהלחינה אותם, זה מסר מהקב"ה שהוא נותן לי לגיטימציה לתת לזה מקום".

וְרַבִּי אָשֵׁר עָנָה/ מָה אִכְפַּת לְךָ/ שֶׁאֱלוֹקִים מִסְתּוֹבֵב בִּרְחוֹבוֹת/ בִּדְמוּת הַבַּחוּרוֹת עִם הַכְּתֵפִיּוֹת/ תְּחַבֵּק אֶת הַסִּבָּה/ אֱלוֹקִים מְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ/ בְּבִינָרִיּות פְּשׁוּטָה/ אוֹ הוּא אוֹ אֲנִי/ הוּא בְּהִיא/ בָּרָא שִׁירָה חֲדָשָׁה/ הַמָּשָׁל הוּא בַּנִּמְשָׁל/ אַל תִּשְׁאַל/ תַּשִּׁיל אֶת הַשַּׁל/ מִן הַשָּׁמַיִם הַמֻּפְשָׁטִים/ הִתְעַטֵּף בְּאֵין בְּגָדֶיהָ/ שֶׁאָצִיץ בְּךָ/ בִּנְקֻדַּת הָרְתִיחָה/ לְעָרוֹת זָהֳרֵי חַמָּה/ שֶׁל דִּנּוּרֵי הַנָּהָר/ הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן/ לִסְכֹּר אֶת קֻבִּיּוֹת הַסֻּכָּר/ בַּל תְּאַחֵר/ הֶרֶף עַיִן שֶׁל פִּקְפּוּק/ בֵּין אִפּוּק לְסִפּוּק/ חֻפָּה שֶׁל תֹּהוּ/ בְּחֻבָּהּ שֶׁל עִיר/ לְשֵׁם יִחוּד מוֹזְגֵי הַמְּתִיקוּת/ בִּגְבִיעַ הַיִּסּוּרִים/ עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים.