תכולת הספרייה: ספרייתי כוללת בעיקר ספרי שירה. יש בה הרבה ספרים חתומים בהקדשות של משוררים. אלה מנחות של קרבה ולצערי גם אבוקות זיכרון למשוררים כגון מאיר ויזלטיר, חיים גורי, ישראל אלירז, מרדכי גלדמן, חוה פנחס־כהן, אורי ברנשטיין, ישראל בר כוכב, רמי דיצני ועוד. ספרי יוגה וזן עומדים בשלום לצד ספרי קודש אחרים. די במבט לעברם ואני מתמלא בחוכמה, בשלווה ובשמחה שלהם, כאילו תמציתם הגואלת נגלית בתוכי בבת אחת כאור מתוק.
מדף קרוב ללב: מעל שולחן העבודה יש שלושה מדפים הכוללים ספרים בהושטת יד: לפניי מדף ספרים חדשים; מימינו מדף מילונים, כי השימוש בהם תדיר; משמאלו מדף ספרי דוד אבידן, שעל שירתו עשיתי דוקטורט. במהלך המחקר ביקרתי בהרדוף את ציפורן לוטם, אם בנו היחיד של אבידן, תר. רכשתי וקבלתי ממנה ספרים חתומים של המשורר. ליד מיטתי יש ספרייה מינימליסטית של ספר יוגה אחד. לפני שינה אני נוהג לפתוח אותו באופן אקראי ולקרוא כמה פסקאות. ברגע שאני חש כי קיבלתי מסר רלוונטי אני מניח את הספר ונרדם.
שיטת מיון: הספרים מסודרים לפי ז'אנרים ונושאים עיקריים: שירה, פרוזה, מחזות, אמנות, חקר הספרות, יהדות, יוגה, בודהיזם וזן, עיון (הרוב פסיכולוגיה, אך יש גם פילוסופיה והיסטוריה), אזוטריקה (למשל אסטרולוגיה), בריאות, ספורט, מילונים, כתבי עת לספרות ואנתולוגיות שירה. ספרי השירה והפרוזה מחולקים לפי מקור ותרגום. רוב הספרים הם בעברית אך יש גם באנגלית, בעיקר שירה ויוגה. רק הספרות היפה (שירה ופרוזה) מסודרת לפי שמות משפחה של יוצרים. עותקים של ספרים שערכתי כלולים גם בספרייה, אך אלו עם ההקדשות שמורים בארכיון.
על ארבעה ספרים
דבר אופטימי, עשיית שירים
מאיר ויזלטיר / זמורה-ביתן, 1984
מספרי השירה הראשונים שלי, ומצבו הפיזי בהתאם – שדרה שחוקה עד לתפרים. קיבלתי אותו בזמן שירותי הצבאי בנח"ל כמתנת יום הולדת מזיו הרמתי, בן גרעין, עם הקדשה בעט אדום: "גלעד! התוכן מעניין ומהנה אבל העיקר הכותרת… מחכה לספר שלך עם הקדשה וחתימה והעיקר תעשה חיים ותרזה". עד אז טרם נתקלתי בספר שהנייר שלו צהוב, עבה ומעוצב יפה כעבודת אמנות. מהופנט לדימויים, שבתי לקרוא בשירים שוב ושוב, כמו שיר שורה זה, "ערב": "יוֹרֵד עָלֵינוּ בִּקְפִיצוֹת שֶׁל קֶנְגּוּרוּ". כך הכרתי את שירת ויזלטיר.
קדיש ושירים אחרים
אלן גינזברג / מאנגלית: נתן זך / עם עובד, 1988
בספר זה נתקלתי לראשונה בשחרור ובעמדה וידויית עמוקים וחשופים. השורות הארוכות הדיבוריות כמו אלתורי ג'ז, ההומור השנון וההתייחסות הקלילה לכל מה שאסור לדבר עליו היו כרטיס כניסה לחופש הביטוי. תפסה אותי במיוחד העמדה הניו־אייג'ית שלו, למשל השילוב בין מיסטיקות שונות, אשר מבטא אחווה ואחדות הומניסטיות. הספר העניק לי מודל ולגיטימציה כמשורר צעיר לכתוב בשפה דיבורית וברחבות.
מסע לאיכטלאן: משנתו של דון חואן
קרלוס קסטנדה / מאנגלית: עמיהוד ארבל / זמורה ביתן, 1987
נחשפתי לספר זה ואחרים מהסדרה בשנות העשרים לחיי. הוא היה ספר הדרכה רוחני שהילך עלי קסם. תרגלתי את פרקטיקות האי־היאחזות האינדיאניות העתיקות, המכושפות ולעיתים ההומוריסטיות שלו. לדוגמה, "חיים בלי תולדות חיים", "גמילה מהחשיבות העצמית" ו"הבלות מבוקרת" הברסלבי, שהיא פרקטיקה מודעת של השתטות שמחה ומשחררת. במהלך הקריאה כספתי לפגוש אנשים כמו האיש ההוא, דון חואן.
הוביט
ג'.ר.ר. טולקין / תרגום הטייסים / זמורה ביתן, 1977
ספר מענג שנהניתי לקרוא בין השאר משום שהוא מעלה על נס את האומץ והגבורה של החלש, הצודק והטוב מול החזק, המדכא והרע. אמנם העלילה מחלקת את העולם בצורה דיכוטומית ולא מורכבת, אלא שהספר ראה אור ערב מלחמת העולם השנייה וניבא את העתיד. לאדם הפוסט־מודרני המתוחכם בן זמננו קשה להאמין שתיתכן חלוקה פשטנית בין טובים לרעים, אך באופן אירוני דווקא ספר פנטזיה זה בא ללמדנו על המציאות: לעיתים יש מצבים היסטוריים חריגים כאלה – מסר שהיטשטש בימינו מרוב פייק ניוז.
