כאשר הכלכלן אורי סובוביץ החל לכתוב דברי תורה שבועיים לפרשת השבוע, הוא לרגע לא חשב שיצא מהם ספר. זה קרה בעיקר בזכות דחיפתם של דודתו ואחיו הצעיר. "סבא שלי זיכרונו לברכה היה כותב מדי שבוע דבר תורה על הפרשה למשפחה המורחבת. הוא היה רמב"מיסט. במשך השנה הראשונה אחרי שהוא נפטר, המשיכו לשלוח בכל שבוע דברים שהוא כתב. אחרי שנה דודה שלי ביקשה ממני להחליף אותו ולכתוב במקומו. בתחילה לא רציתי. המשפחה שלי מאוד מגוונת, וזה היה נראה לי אתגר מורכב מאוד. אבל בסופו של דבר האתגר הזה, או אולי הקושי הזה, הוא שהוליד את המתנה שהיא הספר".
כשסובוביץ מדבר על משפחתו המגוונת הוא מתכוון בעיקר לשני אחיו, שפנו לדרכים שונות משלו ויצאו בשאלה. "יש לי אח אחד תל־אביבי, שעוסק בקולנוע, טלוויזיה ודוגמנות. הוא ממארגני חסימות הכבישים במסגרת המחאה נגד הרפורמה המשפטית, והתראיין על זה בערוץ 12. האח הנוסף גר בבריסל הרבה שנים. כשהוא בא לארץ הוא לא עובר את הקו הירוק. הוא היה דובר של נשיא האיחוד האירופי וכתב את הנאומים שלו. לאחרונה הוא ארגן בבריסל הפגנה נגד הרפורמה והביא לשם את הזמרת אחינעם ניני. כך שהמקום הזה של בין לבין, נוכח מאוד בחיים שלי.
"אנחנו בקשר מאוד טוב בין האחים, עד שזה מגיע לפוליטיקה. אז אנחנו עושים הכול שזה לא יהרוס את הקשר בינינו. לאחרונה אבא שלי חגג שבעים. הוא רץ את מרתון פראג, וביקש מכל הילדים לבוא לתמוך בו. נסענו לשם אימא ושלושת הבנים, אבל התנאי היה שאנחנו איתו סוף שבוע ארוך בלי פוליטיקה, כי אם תיכנס פוליטיקה הכול יתפוצץ. ולמרות שאנחנו משתדלים לא לדבר על זה, הפערים מאוד נוכחים".
דווקא האח התל־אביבי דחף כאמור להוצאת הספר על פרשת השבוע. "הוא אמר לי 'אמנם אני לא חי בצורה הזו, אבל אני רוצה יהדות בחיים שלי, אני רוצה יידישקייט. יהדות שמדברת אל החיים שלי ורלוונטית בשבילי, לא יהדות ארכאית'. זה הדליק אותי, כי הסיפור של דתיים־חילונים והעיסוק בעולמות הללו היה חלק ממני הרבה שנים, כמנחה בעמותת 'פנימה' תחת הרב איתן צוקר, שמובילה קבוצות לימוד ברחבי הארץ. אף פעם לא כתבתי, תמיד הנחיתי. הבקשה של אחי שינתה את הכיוון והביאה אותי לכתוב".
חש את קווי התפר
החיבור בין עולמות מלווה מילדות את חייו של סובוביץ בן ה־43. הוא גדל בקרני־שומרון, אך בעקבות הקריירה הצבאית של אביו נדד פעמיים עם המשפחה לארצות הברית, פעם לבוסטון ופעם לניו־יורק. ההסתובבות כנער ברחובות ניו־יורק עם כיפה סרוגה, שעליה המילים "ישע זה כאן", הייתה חוויה משמעותית בעיצוב זהותו. בסוף אותה שנה, שבמהלכה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, בחר הנער הצעיר לשוב לישראל לבדו ולחזור ללמוד בקרני־שומרון. אחרי הישיבה התיכונית למד סובוביץ במכינה בעלי, ועם סיום שירותו הצבאי חזר אליה לשנתיים נוספות. בתקופה הזו הוא נישא לאשתו אוריה, בתם של הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה בעלי, ואשתו הסופרת רונית לוינשטיין ז"ל; הם מתגוררים בעלי והורים לחמישה.
לאחר הלימודים במכינה בעלי פנה סובוביץ ללימודי כלכלה ומנהל עסקים, תואר ראשון באריאל ותואר שני באוניברסיטה העברית. בהמשך עסק בעולמות החינוך הבלתי־פורמלי והזהות היהודית. משבר הסאב־פריים, ובמיוחד ההונאה של מיידוף, שפגעו קשות בעולם הפילנתרופיה היהודית, החזירו אותו לעולם הכלכלה, הפעם כעיסוק מקצועי. את ראשית הדרך בתחום עשה בבנק ישראל, כיועץ לוועדה המוניטרית בסוגיית הריבית. במקביל לימד כלכלה באוניברסיטת אריאל, תוך שהוא ממשיך לפעול "על אש קטנה" בתחום החינוכי.
לפני כשש שנים פנה מהמגזר הציבורי לעסקי, והפך לשותף בקרן ההון־סיכון OurCrowd. "זאת הקרן הכי פעילה בישראל בחמש־שש השנים האחרונות", הוא מספר. "הקרן עושה בערך מאה השקעות בשנה בסטארטאפים בכל התחומים. אני אחראי שם על תחום החממות הטכנולוגיות. יש לנו כאלה גם בארץ וגם בחו"ל, ואני יושב בדירקטוריונים ובוועדות ההשקעות שלהם".
העשייה העסקית מביאה את סובוביץ לחיכוך רב עם צמרת המשק הישראלי ולהיכרות אישית עם כמה מבכיריו. גם שם הוא חש את קווי התפר של החברה הישראלית. "כשאני יושב בפורומים עסקיים ובדירקטוריונים עם בכירים במשק כמו יו"ר תנובה ויו"ר טמפו, אני קצת שונה ביניהם", הוא משתף. "מצד שני, גם בעולמות החינוכיים שאני עדיין פעיל בהם אני קצת עוף מוזר, כאדם שבמקביל יושב גם בדירקטוריונים ובוועדות השקעה. זה הסיפור האישי שלי, וזה גם הסיפור המשפחתי".
פיסות שמיים משותפות
את מגוון העולמות שהוא חי ביניהם ונחשף אליהם לאורך השנים, הביא סובוביץ אל דברי התורה שכתב והפיץ, ושכעת יוצאים לאור בספר. "הרעיון היה קודם כול למצוא בפרשה נושא שרלוונטי לחיים שלנו כיום, כיהודי וישראלי שחי פה בישראל של 2021 (שנת הכתיבה; ש"פ). בנוסף, הקפדתי על כך שזה יהיה מונגש. הרבה פרשות פותחות בדברים של פילוסוף, פסיכולוג, הוגה – נאום של צ'רצ'יל, שיר של לאה גולדברג, רחל או ביאליק. שאדם חילוני יפתח וירגיש 'זה שלי', לא משהו שזר לו. מתוך זה הרבה יותר קל לקפוץ לפרשה.
"כך, למשל, אם אני מדבר על משמעות התפילה לחיים שלנו, אעשה את זה דרך השיר של רחל על 'איש ונבו לו על ארץ רבה'. או כאשר אני מדבר על וידוי מעשרות והיכולת של אדם לפרגן לעצמו ולהגיד 'כן, עשיתי מה שהייתי צריך', כמו שהרב קוק כותב בנושא הזה – אני מביא את הפסיכולוגיה החיובית של מרטין סליגמן. כאשר הנושא הוא מלחמה ומה זה רוח קרב בישראל, אני מביא כאנטיתזה את נפוליאון וג'ינג'יס חאן. בנושא היחס לכסף אני מתאר את הבהלה לזהב בקליפורניה, וכן הלאה. הרעיון הוא להגיע לדברים מתוך עולם אוניברסלי, ומשם לפרשת השבוע".
הפצת דבר התורה החלה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, אך לאורך השנה התרחבה הקבוצה הייעודית שנפתחה לשם כך לכ־600 משתתפים, מחציתם אינם דתיים, חלקם בכירים במשק ובכלכלה הישראלית.
שמו של הספר, "יש בתוכנו שמיים", מבטא לדברי סובוביץ גם את היחס שבינו ובין הרעיונות שבספר. "בתוך כל אחד מאיתנו יש שמיים – הרבה רצונות, שאיפות, תקוות וחלומות. הרגשתי שמצד אחד אני חתום על כל מילה בספר ומזדהה איתה, אבל לצערי אני לא חי ביום־יום את כל מה שכתוב שם. אז אני לא מרגיש שכתבתי משהו שהוא שונה ממני, אבל הספר הרבה יותר גדול ממני כי הוא בעצם מבטא את החלומות שלי, איפה שהייתי רוצה להיות. אז קודם כול, ברמה האישית זו תזכורת שבכל פעם שאתה מרגיש שאתה לא נמצא איפה שהיית רוצה להיות – יש בתוכך שמיים. זו האמת המזוקקת שבך".
מסר נוסף שביקש סובוביץ לבטא באמצעות שם הספר הוא ציבורי וחברתי. "יש לי הרבה חברים בעולם העסקי שאומרים לי באופן ישיר, 'מה לי ולך? ברמה האישית אתה בחור חמוד ואני מחבב אותך, אבל מה מחבר אותנו?' בעצם יש פה חברה שמחולקת לשניים, יהודה וישראל. לא אדם אחד אמר לי את זה, כולל אנשים מוכרים. הספר הזה רוצה להעביר מסר הפוך.
"בהקדשה שכתבתי לאחי כשנתתי לו את הספר, כתבתי לו בין השאר: 'אני משוכנע שתמצא בספר פינות של שמיים משותפות לי ולך'. הוא חי חיים שונים בתכלית משלי, לא רק בפן המעשי אלא גם אידיאולוגית וערכית. אני מבחינתו מייצג בצורת החיים שלי הרבה מאוד דברים פסולים. ולמרות זאת, יש לנו פיסות משותפות של שמיים. המגמה של הספר הזה היא לא אפולוגטית. זה לא ספר שבא להראות איך גם בנו יש צדדים הומניסטיים וליברליים. הרעיון הוא להכיר, להגיש את היהדות כפי שהיא, אותנטית ובלי התנצלויות, עם הרב קוק שהוא 'הארד קור', אבל בשפה נגישה שאפשר להבין ואפשר להכיל אותה".
כותרת המשנה של הספר, "עיון בפרשות השבוע בראי"ה אקטואלית", מתייחסת להגותו של הרב קוק החורזת אותו לכל אורכו ומובאת כמעט בכל פרשה. "לאורך השנה שאלו אותי בקבוצה, מה הסיפור שלך עם הרב קוק. התשובה נמצאת גם במבוא. הבאתי שם פסקה של הרב קוק, שבה הוא מדבר על כך שהצדיק האמיתי מאחד בתוכו את כל ההפכים. מה שאותי שבה ברב קוק, ומאוד מתחבר לכל הסיפור פה, הוא היכולת לקחת וקטורים מתנגשים, להסתכל עליהם מלמעלה, לא לעשות למציאות הנחות ולא לייפות אותה אבל כן למצוא את נקודת האמת בכל אחד מהם ולראות תמונה תלת־ממדית.
"אני מרגיש שזה כל כך חסר בשיח שלנו היום. אני מזהה נקודות אמת אידיאולוגיות וערכיות גם בצד השני. יש לנו פה שני צדדים, שבמקרה שלנו גם משתמשים באותן מילים – דמוקרטיה, זכויות פרט, הפרדת רשויות. רק שכל צד מתרגם אותן בצורה שונה. וכאן יש מישהו שמצליח לראות את כל זה מלמעלה. אני לא תלמיד חכם גדול, ולא מבין במיוחד לא בכתבים של הרב קוק ולא בכתביהם של רבים אחרים, אבל אצלו הרגשתי בצורה חזקה את היכולת הזו לקחת שני קטבים, לזהות ולזקק את נקודות האמת שבכל צד ולשים אותן ביחד. לא מצאתי מישהו אחר שיודע לעשות את זה כמוהו, ואני חושב שזה מאוד נצרך. אנחנו חייבים כיוון כזה". הספר יצא לאור בהוצאה עצמית ואינו נמכר בחנויות אלא ברשת.
קנו את ההתנגדות ביושר
רבים מחבריו של סובוביץ הם פעילים בולטים במחאה נגד הרפורמה המשפטית. בתוך הזעם הגדול שלהם הוא מאתר גם מקום לאופטימיות. "מכרה ותיקה שהיא בכירה באחת העיריות במרכז הארץ סיפרה לי שהמחאה החזירה לה את הלאום, את התקווה, את הדגל ואת יום העצמאות. השלב הבא מבחינתה זה להחזיר לה את היהדות. אמרתי לה 'אני רוצה להציע לך משהו בהקשר הזה', והראיתי לה את הספר. יכול להיות שהוא יהיה כבד לה מדי, אולי דוסי מדי, אבל אנשים מחפשים את המקום הזה".
המחאה נגד הרפורמה חידדה את השיח סביב הזיהוי הפוליטי והחברתי של האליטות בישראל. סובוביץ, שמכיר את העולמות הללו מקרוב, מתרשם שהזיהוי המוחלט בין האליטות לשמאל הוא שגוי. "אם תשאל אותם תשמע מרובם שהם אנשי מרכז ולא אנשי שמאל. אנחנו אולי נגיד שהם שמאל, אבל הם רואים את עצמם אנשי מרכז. מעטים יגדירו את עצמם באופן מוצהר כאנשי שמאל, כאלה שמאמינים שהבעיה הכי גדולה של מדינת ישראל זה הכיבוש ושעולמם האידיאולוגי מובהק מאוד.
"צריך להסתכל במראה ולהודות שאם אני הייתי במקום של אותם מנכ"לים וראשי המשק והייתי שומע את הנהגת הימין, ומסתכל על שטף החוקים והיוזמות שיוצאות מהקואליציה הנוכחית, גם אני הייתי מבועת. אני חושב שסמוטריץ' ובן־גביר ורוטמן וקרעי זכו ביושר בפחד של חלקים בציבור מפני מה שהם מתכננים לעשות, וגם מפני דברים שהם כנראה לא מתכננים באמת לעשות. גם אנשים מתונים מפחדים באמת. מעבר לזה, הרבה פעמים הבעיה היא שהמתונים לא מעזים לדבר, ואני מדבר על המתונים משני הצדדים. גם מהמחנה שלנו וגם מהמחנה שלהם. הם מפחדים מהבייס שלהם, חוששים שיתויגו כפחדנים ושהקיצוניים יענישו אותם על מתינות יתר. בסוף תמיד הקיצוניים הם הקולניים יותר".
אחד האירועים הדרמטיים בהקשר הכלכלי סביב המחאה, היה נושא הוצאת הכספים מישראל. "עיקר התנועה שאני רואה אלה ישראלים שמוציאים כספים החוצה מישראל ולא זרים שמוציאים השקעות מישראל", מעיר סובוביץ בהקשר הזה. "בין אם מתוך חששות כבדים מפני מה שעשוי להתרחש כאן, ובין אם מתוך ניסיון לעשות בכסף שלהם שימוש כדי לעצור את הרפורמה, אותם אנשים באמת הוציאו סכומי כסף גדולים מישראל. יש לי חבר שהוא מנכ"ל שלוחה ישראלית של בנק השקעות זר, שהמטרה שלו היא להוציא כספים של ישראלים להשקעות בחו"ל. הוא סיפר לי שהוא הכה את היעדים הרבעוניים שלו.
"אז כסף ישראלי כן יצא. מצד שני, אני לא חושב שבכסף זר היו תנועות משמעותיות. אנחנו קרן הון־סיכון שמבוססת על כספים מחו"ל. יש אנשים שהרימו טלפון ושאלו מה קורה, אבל עיקר ההאטה בהשקעות מחו"ל היא סיפור גלובלי לחלוטין שלא קשור בכלל למצב בארץ. הריבית שעלתה בארצות הברית בעקבות האינפלציה זה הסיפור שמסחרר את כל הכלכלה הגלובלית, כולל ישראל. במקביל ישנה המלחמה באוקראינה, שמשפיעה על מחירי הסחורות והאנרגיה, ויש גם את הסיפור של הקורונה, שאנחנו אמנם ביציאה ממנו אבל עדיין מרגישים היטב את האדוות שלו בכל הנוגע לשרשרת הייצור והאספקה. כל זה משפיע על הכלכלה העולמית, מעלה את הריבית ומשפיע על משקי בית רבים. זו באמת דרמה. הרפורמה זה רק חלק קטן. אני כמובן לא אומר שהכל מומצא. אף פעם אי אפשר להמציא הכל מאפס. אבל יש פה ניפוח גדול מאוד של הדברים".
