תחרויות האולימפיאדה השונות בפריז, שהחלה בסוף השבוע האחרון, מספקות כותרות ותחרויות מרתקות ולצידן גם תהייה אחת מעניינת: האם הבריכות בבירה הצרפתית יותר איטיות? מה מסווג בריכה ככזו או אחרת? האם זו רק תחושה, או שיש ראיות ממשיות לגבות את טענות השחיינים?
הסבר קצר: התפתחויות בטכנולוגיה השפיעו גם על אופן בניית בריכות השחייה. לצד משתנים נוספים שעוזרים לשחיינים להשיג תוצאות טובות יותר, כמו חליפות השחייה בהן הם משתמשים או מרזבים מסוימים שנבנים בצידי הבריכות. שינויים אלו בהחלט תרמו למהירות השחיינים, וככל שעוברות השנים, שיאים נוספים נשברים ומעלים את סף הריגוש בתחרויות המאתגרות.
בשרשור שכתב ברשת X דניאל בכמט, שחיין לשעבר, הוא מסביר לעומק את התנאים השונים על מנת ליצור "בריכה מהירה", ולמה השחיינים בתחרות הנוכחית בפריז טוענים כי הבריכות בהן הם מתחרים הן איטיות. "כדי ששחיין ישחה במהירות אידיאלית, הוא צריך שהמים יהיו רגועים בלי גלים. כמובן שזה בלתי אפשרי למנוע גלים לגמרי, כי כל שחיין מייצר גלים לשחיינים שלצידו. אבל כדאי שלפחות הגלים האלו לא יחזרו להדהד בבריכה כשהם פוגעים בדפנות שלה". על מנת למנוע מתופעה זו להשפיע על השחיינים ככל הניתן, הצליחו לאורך השנים לבסס מספר סטנדרטים בבריכות השחייה שתורמות לכך.
"בריכה במגרש רוגבי"
"הדרך הכי יעילה למנוע את הגלים החוזרים היא פשוט להגדיל את הבריכה. בריכה אולימפית תקנית היא באורך 50 מ', רוחב של 25 מ' ועומק של לפחות 2 מ'. זה יוצא 2.5 מיליון ליטר לפחות, הרבה מאוד מים. העומק חשוב כי גלים יכולים לחזור גם מפגיעה בקרקעית. לכן מאז בביג'ינג 2008 מקובל שבבריכה האולימפית העומק הוא 3 מ'. אבל בבריכה בפריז העומק הוא 2.15 מ' בלבד. אני מניח שזה נבע מאילוץ כי בנו את הבריכה בתוך מגרש רוגבי קיים".
בכמט הוסיף וציין משתנים נוספים מעבר לעניין העומק, המשפיעים גם הם על יכולות השחיינים: "מרזב רחב שקולט מים שנשפכים מהצדדים, דופן חלקה ללא זיזים ובליטות (שמעתי שגם זו בעיה בפריז) וטמפרטורת מים קרירה (באזור ה-26 מעלות, כנראה פחות ממה שאתם רגילים אליו בבריכה בקאנטרי) – כדי לאפשר לשרירים להיפטר מהר מהחום שהם מייצרים".
למרות השינויים המבניים שבהחלט עזרו לשחיינים, עדיין ישנן תופעות מסוימות שנכנסות לשיקולי מיקום השחיינים במסלולי הבריכה. "גם בבריכה מושלמת יש יתרון למי ששוחה באמצע הבריכה ופחות חוטף גלים מהדפנות. בגלל זה באולימפיאדה משתמשים רק ב-8 מתוך 10 המסלולים בבריכה, ומשאירים את הקצוות ריקים. וגם השחיין המהיר ביותר במוקדמות מקבל בגמר את הזכות לשחות במסלול 4 האמצעי (והשני במסלול 5, ואז 3, 6 וכו׳ עד האחרון ב-8)".
בכמט מציין אולימפיאדות נוספות בהן עלו טענות מסוג זה, וכי נכון לתוצאות הנוכחיות של מקצי השחייה, בהחלט נראה שיש אמת בטענות המתחרים במקצים השונים. "תלונה חריפה יותר הייתה על הבריכה באתונה 2004 שהייתה ללא גג ונתונה לחסדי מזג אוויר. וזו עדיין הייתה אולימפיאדה איכותית מאוד. על ריו 2016 הייתה תלונה חמורה אפילו יותר – שזו בריכה לא הוגנת עם זרימה מעגלית שמאטה שחיינים בצד ימין בכיוון אחד ומאיצה אותם בכיוון השני, ולהיפך לצד שמאל. המארגנים בריו והוועד האולימפי הכחישו רשמית את ההאשמות, אבל יש ראיות סטטיסטיות די חזקות מתוצאות השחיינים שמראה שהיה אפקט חלש כזה".
"עדכון אחרי ערב הגמרים השני: הבריכה איטית. כבר אין כמעט ספק. יש שחיינים סופר מוכשרים השנה והם יתמודדו עם זה. עוד נראה שיאים", מסכם בכמט.
אולי שמעתם את השמועה שרצה שהבריכה בפריז ״איטית״ וזה פוגע בתחרויות השחייה, אולי אפילו הורס את הסיכוי שנראה שיאי עולם.
שרשור על מה הופך בריכה ל״מהירה״ ועוד יותר חשוב – הוגנת, והאם באמת יש בעיה בבריכה בפריז 🧵 pic.twitter.com/CVxDGirF0Y— Daniel Bachmat (@DanielBachmat) July 28, 2024
