השאלות כמעט מיותרות כאן. כשראשי מטות הנוער מהליכוד, כחול לבן, העבודה, הבית היהודי ומרצ מתכנסים במקום אחד יחד, צריך רק לזרוק נושא כדי שהוויכוח יתלהט מעצמו. רבים מבני גילם לא מתעניינים בפוליטיקה, אבל בני הנוער שהשתתפו בפגישה בתל־אביב הוכיחו רמות בקיאות ועניין מפתיעות. עד לבחירות בתשעה באפריל הם יהיו עסוקים עד מעל הראש בגיוס כמה שיותר מצביעים למפלגה שלהם.
גיל כתב (14) מתל־אביב, תלמיד הגימנסיה העברית הרצליה, הוא יו"ר "נוער העבודה", שמונה כ־150 בני נוער בגילאי 14־18. "זו תנועת נוער של ממש, יש לנו סמינרים ומפגשים וסניפים בכל הארץ", מסביר כתב. "אבא ואמא שלי הכירו בנוער העבודה", הוא מנדב פרט מידע מעניין. המפלגה הוותיקה לא נמצאת בשיאה הפוליטי, הוא מודה, אבל גם מאמין שהיא עוד תשוב להחזיק בשלטון. כמו שאר הנוכחים הוא מעיד על קשר חם וטוב בין נוער המפלגה ובין חברי הכנסת שמייצגים אותם במשכן המחוקקים.
מתן ישראל (19) מהיישוב אדם שבבנימין, עומד כיום בראש תא הנוער של הבית היהודי. הוא מתגייס השבוע לצה"ל, ומעביר את ההנהגה לחנניה בן שמעון מחליפו. "נוער הבית היהודי" מונה כיום 250 פעילים.
מהיישוב אלוני־הבשן שבצפון רמת הגולן מגיעה נציגת מפלגת השלטון, בת־אל ואטורי (18). היא תלמידת כיתה י"ב באולפנת הגולן קצרין, ולנוער הליכוד היא הצטרפה כבר בגיל 14, כשהקימה את סניף נוער הליכוד בגולן. היא מספרת שאת אהבתה למפלגת הליכוד קיבלה מאביה ניסים, שהקים את נוער הליכוד בשנת 1991. כיום הוא מועמד הליכוד לכנסת, במקום ה־38 ברשימה. "אלו ערכים שנשמתי וגדלתי עליהם, לתרום כמה שאני יכולה ואיפה שאני יכולה. פוליטיקה היא נושא שעניין אותי עוד מילדות". בנוער הליכוד חברים כ־250 בני נוער מגיל 14 ועד גיל גיוס.
אביתר ליאני (15), תלמיד כיתה י' מהיישוב שוהם, פעיל כבר שלוש שנים בנוער יש עתיד. עם החיבור לגנץ וליעלון הוא הפך ליו"ר נוער כחול לבן, עם כ־150 חברים. "מילדות הבנתי שאת השינויים הגדולים עושים בפוליטיקה, והיה לי קל להשתלב בכחול לבן כי זו מפלגה ששמה את הצעירים במרכז", הוא אומר.
גילי רמתי (17) מרמת־השרון עומדת בראש נוער מרצ. "אנחנו מאמינים בערכים של המפלגה – שוויון זכויות, שלום וערכים סוציאליסטיים. יש לנו פעולות בסניפים על בסיס שבועי ולאורך כל השנה, ולא רק בתקופת בחירות. יחסית לזה שאנחנו מפלגת אופוזיציה ומפלגת שמאל זה לא ברור מאליו". בנוער מרצ חברים כ־100 בני נוער בכל הארץ. "אנחנו כבר שנים תנועת אופוזיציה, אבל זה דווקא מחבר אותנו והופך את הפעילות שלנו להרבה יותר משמעותית".
איך מתייחסים המורים והחברים בבית הספר לפעילות הפוליטית שלכם?
ואטורי: "יש המון פרגון. נראה לי שהמורים כבר למדו לחיות ולהסתדר עם האיחורים והחיסורים שלי. בבית הספר יודעים גם לנצל את התפקיד שלי כשצריך, ואני נקראת לעזור בארגון סיור בכנסת לתלמידים או כשצריך לבקש מאיזה שר שיבוא לבקר בבית הספר".
רמתי: "המורים בסך הכול מעריכים אותי, אם כי פחות מעריכים את זה שאני נעדרת לפעמים מבית הספר בגלל הפעילות הפוליטית. החברות והחברים שלי בעיקר אדישים, אבל כיף לפעמים לשמוע חבר שאומר, וואלה, זה מעניין אותי ואני רוצה להצטרף".
ליאני: "אני מרגיש שהמורים לא ממש מבינים מה אנחנו עושים בנוער כחול לבן. לעומת זאת, החברים מאוד מפרגנים, הם מבינים מה אנחנו עושים ומה החשיבות של זה".
כתב: "בגימנסיה הרצליה מאוד מרוצים מהפעילות הפוליטית שלי. המורים עפים עליי. הם מאוד אוהבים את זה שאני מתעסק בפוליטיקה. התלמידים לעומתם חושבים שזה לא מעניין ולא משפיע על החיים שלנו בכלל. אני שם כדי להסביר שזה באמת משפיע".
ישראל: "בבית הספר התלהבו מאוד, למרות שהם היו קצת בשוק שכבר בגיל צעיר כזה אני מתעניין בנושא. היו חברים שלא הבינו איך זה קשור, ושאלו למה אני צריך את זה. הסברתי להם שכדי לעשות דברים גדולים צריך להתחיל מוקדם, ומהדברים הקטנים. אתה מתחיל להשפיע על עם ישראל דרך ארגון נוער, ומסיים במסעות בחירות ארציים".
נאמר את האמת, היום לא קל להיות שמאלני. בקרב תומכי ימין הכינוי "סמולני" הפך לגנאי ולקללה. לעומת זאת, רבים בשמאל רואים בימניים אספסוף חסר דעת.
כתב: "מבחינתי, כשאדם מודה שהוא ימני זה ישר מוריד את הערך שלו ומדביק עליו סטיגמה שהוא מטומטם וחסר אינטלגנציה וערס. אומרים שסמולני זו קללה, אבל דווקא אני רואה בקרב החברים שלי ובמקומות שאני מבקר בהם בכל הארץ שהיום דווקא להגיד ליכודניק זו קללה. קרה לי כמה פעמים שמישהו זרק לי, כאילו בתור קללה, שאני שמאלני. אמרתי לו 'נכון, אני שמאלני', ואחרי כמה דקות של שיחה הוא הבין שגם הוא בעצם שמאלני. מבחינתי, להגיד שאני ימני זה להגיד שאין לי דעה".
הראשונה להגיב על האמירות האלה הוא דווקא רמתי מנוער מרצ: "נו באמת, אתה גר בתל־אביב ולומד במרכז תל־אביב. בהרבה מקומות בארץ אני וחניכים שלי חווים משהו אחר לגמרי, וממש מסוכן להגיד שאתה שמאלני. אנחנו מרגישים את זה בעיקר כשהנוער שלנו הולך להפגנות ואנשים צועקים ומקללים כשהם רואים את הצבע הירוק של החולצה. לפעמים אנחנו מבקשים מהחניכים שיורידו את החולצות שלנו אם הם הולכים לבד, כי כבר קרו מקרים שאנשים תקפו והעליבו חבר'ה שלנו שמשתייכים למרצ".
ואטורי: "אנשים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית מרגישים ככה כי רוב העם במדינה שלנו ימני, והם חלק ממיעוט. אני בכלל לא מסכימה עם מה שכתב אומר. להיות ימני זה להיות עם דעה".
ישראל: "אני לא מסכים ששמאלני זו קללה, אלא חושב שצריך לכבד אותם למרות חוסר ההסכמה. כדי לבנות את עם ישראל צריך לבנות אותו ביחד".
הוויכוח מתנהל בשקט יחסי, דווקא עד שאיש המרכז, ליאני מכחול לבן, אומר שאין ימין ואין שמאל. "אני חושב שרוב תפיסות העולם של הציבור נמצאות דווקא במרכז. בכלל, הגישה הזאת של ימין ושמאל לא עובדת. כשנתניהו שמוגדר כאיש ימין מעביר 15 מיליון דולר במזומן לחמאס זה לא מה שאיש ימין אמור לעשות. זה צעד שמתאים יותר לשמאל.
"השאלה היא אם ההגדרות של ימין ושמאל מתאימות לימינו. אנשים חושבים שהמרכז הוא איזו נקודת אמצע בכל הדעות, אבל זה ממש לא נכון. זו לא שאלה של עמדות מימין או משמאל, אלא מה טוב למדינת ישראל, ומפלגת מרכז לוקחת את הדברים הטובים מהימין ומהשמאל. זה המדד היחיד שלפיו אנחנו שופטים".
אז בעצם שאר המפלגות לא יודעות מה טוב לישראל?
ליאני: "אנחנו נרכיב את הממשלה רק על בסיס מה שטוב ולא טוב למדינת ישראל. גם מרצ וגם הבית היהודי וגם העבודה וגם הליכוד וכולנו חושבות על מה טוב, אבל התפיסות של ימין ושמאל כבר לא מתאימות".
ואטורי לא נשארת חייבת: "בעיניי להיות מרכז זה לא להיות במשחק. תפיסת העולם שלי היא שאם יש ימין ושמאל – אלו מפלגות שמשחקות במשחק מסוים, ומי שמכריז שהוא מפלגת מרכז שובר את הכלים, לא משתתף במשחק, ונמצא בכנסת רק כמחמם כיסאות".
כתב מצטרף: "לומר שאני בדעת מרכז זה לקלוע להכי הרבה דעות שאתה יכול. אני עוקב בכל העולם אחרי המפלגות הליברליות ומפלגות המרכז, ובכל מקום זו תמיד מפלגה שקוראת לעצמה 'מרכז' אבל יש לה דעה מאוד ברורה. לדוגמה, בשוודיה מפלגת המרכז היא ימין חילוני לכל דבר. אין דבר כזה מרכז שהוא גם ימין וגם שמאל".
ליאני לא מוותר: "עמנואל מקרון, נשיא צרפת, מגדיר את עצמו כאיש מרכז. אנגלה מרקל קנצלרית גרמניה מגדירה את עצמה כאשת מרכז".
כתב מפגין בקיאות מרשימה בחומר: "רגע, אתה טועה פה מהיסוד. מקרון היה במפלגה הסוציאליסטית ועבר למפלגה שהוא הקים והגדיר כמפלגת מרכז, אבל מעולם לא הגדיר את עצמו ככזה".
ואטורי: "זה בדיוק העניין. אנשים שופטים את המציאות לפי תפיסת העולם שלהם, והיא לא יכולה להיות באמצע. בכל נושא אחד, זה תמיד או ימין או שמאל. אין דעה שהיא באמצע".
להיות אורן חזן
ליאני מנסה להרגיע את הרוחות. הוא אומר שבפוליטיקה של ימינו יש צורך דווקא באיחודים ובמציאת מכנה משותף, ולכן גם הוא מקווה שכחול לבן תקים ממשלה עם הליכוד: "אנחנו נפנה לליכוד להקמת ממשלה לאומית שמאחדת את העם. זה כמובן אם ביבי לא יהיה חלק ממנה. זה התנאי שלנו. אנחנו אומרים שהליכוד היא מפלגה חשובה בציבוריות הישראלית ויש לה הישגים שאי אפשר לקחת אותם ממנה".
כתב משתלט על מכשיר ההקלטה, מרים אותו מהשולחן ומצמיד אותו לפיו: "אתם מבינים מה הוא אומר?! הליכוד זו מפלגה חשובה? לכן אנחנו המדינה הכי עשירה במערב עם אחוז העוני הכי גבוה. אחוז האבטלה אצל רבין היה נמוך יותר מאשר בממשלת הימין. ואל תדברו איתי בכלל על מצב התחבורה כאן ועל הבריאות. המצב פה על הפנים. הבריאות קורסת ובעשר השנים האחרונות נוספו 560 מיטות חולים, בזמן שהמדינה גדלה במיליון וחצי איש".
זה האות לוואטורי להתווכח: "ומה עם אחוז האבטלה והעלאת שכר המינימום והשקעה בבריאות? אתם מתעלמים מנתונים שהם עובדות".
מה דעתכם על הפוליטיקה החדשה והחצופה שמייצגים אורן חזן ודונאלד טראמפ?
ואטורי: "אני מאוד בעד הפוליטיקה החדשה, שלא מחפשת לשקול מילים. זו התקופה שלנו".
כתב: "עובדתית אורן חזן עף מהליכוד וטראמפ ניצח בשיטה מעוותת. הציבור לא רוצה בפוליטיקה הזאת".
ליאני מציג כדרכו עמדת מרכז: "הפוליטיקה החדשה שאנחנו שואפים אליה בכחול לבן היא כזו שנקייה משחיתות, ששמה את האזרח במרכז ולא עובדת למען עצמה. ביבי הוא פטריוט ישראלי שבאמת חושב על ישראל. אבל הגיע הזמן להחליף אותו".
כתב גוער: "די כבר להיות יאיר לפיד".
אנחנו מתפקעים מצחוק, לפחות כאן כולם מאוחדים.
אפשר להניח שכולכם שואפים להיות חברי כנסת ביום מן הימים?
ליאני: "אני שואף להיות במקום הכי משפיע שיכול להיות, ואם להיות חבר כנסת זה המקום שהכי אפשר להשפיע בו – אהיה בו".
גם ואטורי לא ממהרת להיות חד־משמעית: "אני רוצה להיות משפיעה במקום המתאים ביותר למען המדינה שלי, שאני מאוד אוהבת. אין לי יותר מדי תוכניות ואני נותנת לחיים שלי להוביל אותי. בחיים הקצרים שהיו לי עד כה למדתי כבר שעדיף לא לחלום בגדול, כי לא תמיד מגיעים לזה בסופו של דבר. אבל נראה, אולי תראה אותי שם בעתיד".
רמתי משוכנעת שבעתיד נפגוש אותה בתפקיד משמעותי במנגנון מפלגת מרצ, "אני לא יודעת אם כחברת כנסת או בתפקיד אחר בהנהגת המפלגה".
ישראל: "אני שואל את עצמי את השאלה הזאת כל הזמן. הכיוון הוא בעזרת השם ללכת לעשייה ציבורית ולהיות 'איש אמונה בעולם המעשה'".
התשובה של כתב מפתיעה: "אני דווקא אהיה איש עסקים ולא רואה את עצמי בפוליטיקה. אם אהיה בפוליטיקה אהיה בסוף ראש ממשלה – אבל אני לא אהיה בפוליטיקה. אם אני חושב על עצמי ועל טובת המשפחה שלי, לא אבחר בקריירה פוליטית. אלו חיים מאוד קשים. צריך יועץ לכל דבר ועניין, ואי אפשר לומר שום אמירה לבד, הכול מחושב. מצד שני, אם אבין בגיל מסוים שמה שאני מאחל ורוצה למדינה שלי לא קורה – אז אכנס לפוליטיקה".
רוב החברים בתנועות הנוער המפלגתיות לא יכולים לעשות את אחת הפעולות הבסיסיות ביותר לתמיכה במפלגה: הצבעה בקלפי. אבל ראשי מטות הנוער לא רואים בכך בעיה. "נכון שאנחנו לא יכולים בפועל להצביע לכנסת, אבל אנחנו אלה שגורמים למי שכן יכולים להצביע נכון לישראל טובה יותר", אומר כתב.
דמתי: "גם אם הצעירים לא יכולים להצביע, בסוף הם הפנים של המפלגה".
ואטורי: "השנה לראשונה כן אוכל להצביע, אבל בעיניי הפעילות למען המפלגה היא תחליף ראוי ומשפיע יותר מאשר הפתק בקלפי".
מה במצע של המפלגה שלכם רלוונטי לבני הנוער?
כתב: "הדבר החשוב ביותר הוא הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, כדי שאוכל לנסוע לקידוש בערב שישי אצל סבתא ואוכל ללכת לים ביום שבת. מובן שבעבודה יפעלו להעלאת שכר החיילים ויביאו שינוי לכלכלה שדואגת לעם. אם הורים יוכלו לחיות בכבוד, ילדים יוכלו לחיות בכיף. מצאתי את עצמי מטופל בבית חולים ושוכב במסדרון. אלו דברים שרלוונטיים לכולם ולא רק למבוגרים".
רמתי מסכימה עם כתב: "מעבר למה שגיל אמר, מרצ היא מפלגה שמאוד מאמינה בנוער שלה ובנוער באופן כללי. במרצ יפעלו להעלאת תקציב החינוך, ידאגו לתחבורה ציבורית וזכויות למיעוטים. במקרים רבים, בני הנוער הם האוכלוסייה שהכי נפגעת ממדיניות ממשלתית".
ואטורי: "הליכוד תומך מאוד בנוער ובצעירים בכלל, ויש גם לצעירים ייצוג ברשימה לכנסת. אני מדברת בתוצאות, והליכוד עשה מהפך בדברים רבים הנוגעים לחיי הנוער. אם זה שיפור בטסטים, תחבורה ציבורית כמו רכבות ועוד. אתם קולטים שעד לפני חמש שנים לא הייתה לנו תחבורה ציבורית בגולן? יש אינספור דברים שהליכוד עושה כבר למען הצעירים והנוער וימשיך לעשות".
ליאני: "יש לנו מצע צעירים מסודר שבעיקרו הוא תחבורה ציבורית בכל מקום, השוואה של תנאי שירות לאומי לנוער שעושה שנת שירות (ש"ש). תואר ראשון ושני במימון המדינה באמצעות קרן הלוואות ועוד. אנחנו המפלגה שפונה הכי הרבה לצעירים".
ישראל: "במצע שלנו מדברים על ערכים, וערכים הם נחלת הכלל – מצעירים בני 15 ועד זקנים בני 90".
שאלה אחרונה. מי חבר הכנסת שאתם הכי מעריכים מהצד השני של המפה הפוליטית?
כתב: "יהודה גליק".
רמתי: "שולי מועלם, כי העברנו איתה את חוק האיסור לצריכת זנות".
ליאני: "מירב בן ארי מכולנו בזכות העשייה שלה בכנסת, וכי היא באה לעבוד למען הציבור".
ואטורי, אחרונת המשיבים, מתחכמת: "אם יאיר לפיד היה קם כל בוקר עם אותה דעה הייתי בוחרת בו כפוליטיקאי שאני הכי מחבבת בשמאל, אבל נראה לי שבסופו של דבר אני בוחרת באבי גבאי כי הוא לוקח את המפלגה הזאת כמו רכבת הרים היישר למטה וזה נהדר".
הריאיון נעצר. כולם צועקים ומתווכחים זה עם זה. אני את שלי עשיתי. את הדי הוויכוחים אני שומע במדרגות, בחניה ובדרך הביתה. 
