כשתקרת הלב שלי פוקעת, אני שרה בדיוק בניגון שלו את "חד גדיא" כדי לדמיין את שובו

לנער את שטיחי הלב ולהישאר עם ההגדרה הנקייה על עצמנו

היא ענתה אמן לברכתו, הוא האמין בברכתה

שלושה סיפורים על דאגה לפרנסה ועל עני אחד, שהוא אנחנו

הבנתי פתאום שאם המוסד שדחה את אחד מילדיי מושפע כל כך מעובדת היותי מזרחית, אין שום סיבה שלא אושפע גם ...

מבטו העייף של משה כשהוא עומד במעבר מבקש מאיתנו: אל תאמרו עכשיו מילה

הומור הוא המרה של המציאות הקיימת במציאות מקבילה. הוא לא הדרך הישרה, ואף על פי כן הוא האמת לאמיתה

סיפור הניצחון על עמלק כבר נכתב בשלושה מקומות בתנ"ך, אז מה אסתר רוצה?

בשום פנים ואופן אי אפשר לסמוך את הדיון במוגנות לדיון בלבוש

לפעמים נדמה לי שדת חדשה באה לעולם: הסגידה לזוגיות. ומי שלא שם, לא קיים