ספרו של שמעון אדף הוא אחד מספרי הפנטזיה המרשימים שנכתבו בעברית. אך דווקא העושר והמורכבות שלו הופכים את הקריאה בו ...

באוטוביוגרפיה שכתבה ריטה יש מעט מוזיקה, אבל הרבה ריחות, טעמים ורגשות מאיראן מולדתה

ספרות גדולה אין ב"המוח שלי ואני", אבל העברת חוויה אישית מעצבת חיים יש גם יש

לא קל לשזור סיפור אישי ולאומי המתפרש על פני עשורים. "אריָה" עושה את זה יחסית בכבוד

לסיפור השואה מהזווית המיוחדת שבחרה הסופרת דווקא היה פוטנציאל, אבל הוא מצליח לקרוס תחת כמה כשלים פנימיים

דרך דמויות אמינות ומינון נכון בין תכנים קשים לרגעי חסד, מצליח "אדמה אמריקאית" לתאר את ההגירה המקסיקנית לארה"ב באופן מרתק ...

איטליה ממשיכה להיות ספקית משמעותית של רומנים היסטוריים–משפחתיים, ו"איים קטנים" משתלב בזרם הזה במקום טוב באמצע

מתחיל כקומדיה, נמשך כדרמה ומסתיים כמותחן: ספרה החדש של נטע חוטר מלהטט בין סוגות שונות, ועושה את זה באופן מצוין ...

מעט מאוד חמלה ורגעי אור יש ב"חמצן", אבל מתברר שלא תמיד יש בהם צורך כדי לרקום עלילה משובחת וקולחת

היו ל"שירת הברבור" כל המרכיבים הדרושים למותחן מצוין. איכשהו, הוא מצליח לפספס