מאז פרוץ המלחמה עמלתי ליצור חיבור של שותפות גורל, לב הפונה ללב. אז אחיותיי מהמגזר החרדי, יש לי הצעה חשובה ...

זה לא היה התור הרגיל והמוכר, שרוך נחשי שמשתרך לאורכו של מסדרון, וחבריו עומדים בזה אחר זה בהמתנה שהאדם לפניהם ...

איך עשיתי לעצמי את זה. איך לא ידעתי לומר שאולי כבדה עליי האחריות הזו, האחריות להבין יותר את העולם

כך גיליתי מדוע האינטנסיביות המטורפת שמאפיינת את ביקורי בארצות הברית של אמריקה משרה עליי רוגע מופלא

בשבוע הקרוב אצא למסע בארצות הברית. מראש התבקשתי, יחד עם שאר החברים, להקשיב יותר ולדבר פחות. האם אצליח?

פעם חשבתי שהמדינה חייבת לי הכול. אבל הכול. היום אני אומנם לא מסירה אחריות מהממונים, אבל הבנתי שאף אחד לא ...

יש לנו כישראלים מנהג מעצבן: לשמוע על אנטישמיות מתגברת בעולם, ובאינסטינקט מודאג ומעט מתנשא לומר: "אז שיעלו לארץ"

תחושת המתח הקבועה והמפגשים היומיומיים עם השכנים העצימו בשדרות אהובתי את הרגישות לזולת. יום אחד עוד אשוב אליה

הלב שלי שבוי לא רק בעזה אלא גם בבית שלי, כשהמציאות מזכירה שאני לא מוגנת בו כפי שהייתי רוצה

חצי שנה לתוך המלחמה הזו, אני לא רואה שום דבר שיכול להיות חשוב יותר מחייהם של החטופים, והסיכוי של בני ...