יש משהו מקומם בעצם העיסוק במקומן של נשים בתחומים שונים, אבל המציאות מוכיחה שאי אפשר שלא. גם אם התרחקנו מימי רוזלינד פרנקלין או מארי קירי, העובדה המצערת היא שנשים מדעניות הן עדיין מראה שכיח פחות במעבדות ובעמדות מפתח בעולם המחקר. אבל יש גם חצי כוס מלאה. ראשות מחלקה כבר יש לא מעט; פרופ' מרסל מחלוף המובילה פיתוח תרופות לסרטן הדליקה השנה משואה; לרגל שבעים שנה למדינה העניקה התקשורת כבוד מאוחר למדעניות פורצות דרך כמו ד"ר עליזה ורדי המנוחה, גנטיקאית שאחראית לכמה מזני ההדרים שיושבים לנו על הצלחת.
ובפרס א.מ.ת, "הנובל הישראלי" שכבר ניבא כמה זוכי נובל כמו דן שכטמן, אהרן צ'חנובר וישראל אומן, היה לראשונה בתולדותיו רוב נשי. מתשעת הזוכים, חמש היו זוכות. האם הצעד קשור באפליה מתקנת, על רקע היעדרן המוחלט של נשים בשנה שעברה, או שגרמה לכך קריאה יזומה לנשים להגשת מועמדות?
לקברניטי הפרס הפתרונים, אבל זה לא באמת משנה. כל אחת מהזוכות המאושרות מחזיקה ברזומה מרשים וראויה ביותר לפרס היוקרתי. אחת מהן היא החוקרת החלוצית פרופ' חנה אנגלברג־קולקה מהאוניברסיטה העברית, הנמנית על מייסדי ענף המיקרוביולוגיה בישראל. היא עלתה בילדותה מווינה לישראל, ובחרה להקדיש את חייה המקצועיים למי שאנחנו לא יכולים איתם ולא יכולים בלעדיהם: החיידקים.
הם היו כאן הרבה לפנינו וכנראה יהיו הרבה אחרינו; הם עולים עלינו במספרם בכמה מונים; בכל שעה, כשמונים איש בכל רחבי העולם מפסידים במלחמה בזיהומים חיידקיים בלתי ניתנים לטיפול. מה שכן, עבר זמן עד שעולם המדע הבין עד כמה הם אינטליגנטיים.
בשלל מחקריה על הגנטיקה והפיזיולוגיה של החיידקים למדה אנגלברג־קולקה דבר חשוב בתקשורת שמנהלים החיידקים ביניהם. קולקה ושותפיה ראו שכאשר צפוף מדי במושבה, או נוצר מצב עקה אחר, חלק מהחיידקים מפרישים חומר מסוים שמסייע להם בארגון התאבדות קבוצתית, כלומר מסמן להם להפעיל גנים של השמדה עצמית המצויים בהם. במילים אחרות, החבר'ה האלטרואיסטים עושים מעשה מצדה כדי לאפשר לחבריהם להישאר בחיים.
כך זכתה אנגלברג־קולקה להיות מי שאיתרה את מערכת המוות המתוכנת בחיידקים. לא זו בלבד: היא גם עלתה על הפוטנציאל הגלום בחומר כזה. אם אפשר ליצור את המולקולה הביולוגית הזו באופן מלאכותי, למה לא "להשתיל" אצל אויבינו החיידקיים מידע שגוי שיגרום להם להתאבד?
"עבודתה החלוצית של אנגלברג־קולקה", נכתב בנימוקי פרס א.מ.ת, "יצרה הד עולמי יוצא דופן והראתה מנגנונים חדשים לתרגום חלבונים בתנאי עקה, אשר יוכלו בעתיד לשמש כבסיס לפיתוח חומרים אנטיביוטיים חדשים".
במעבדות שוקדים כעת על פיתוח החומרים האלו, ובינתיים אנגלברג־קולקה מרבה להרצות עם לא מעט הומור – כלי חשוב בהנגשת מדע – בכנסים ובאוניברסיטאות ברחבי העולם, עם תואר דוקטור של כבוד שזכתה בו לא מכבר מאוניברסיטת וינה, עיר הולדתה.
על רקע שיתופי פעולה מדעיים חשובים שכבר נשאו פרי, ושאר פרסים ואותות שהיא מחזיקה באמתחתה, נמתין לראות אם שוב ינבא "הנובל הישראלי" את הנובל "האמיתי" בעתיד.
