סקר מקור ראשון וחברת דיירקט פולס שנערך השבוע לאחר הפריימריס בליכוד מגלה כי קרוב לעשרה אחוזים מקולות הבוחרים למפלגות הקטנות שלא עוברות את אחוז החסימה עלולים להיזרק לפח. על פי הסקר הליכוד בראשות בנימין נתניהו עם הרשימה המעודכנת זוכה ל-32 מנדטים, חוסן לישראל של בני גנץ ובוגי יעלון מקבלת 23 מנדטים, יש עתיד – 11, הימין החדש של בנט ושקד לפני ההודעה על צירופה של אלונה ברקת מקבלת שמונה מנדטים, העבודה בראשות אבי גבאי – 7, כך גם תע"ל בריצה עצמאית של אחמד טיבי.
יהדות התורה מקבלת בסקר שבעה מנדטים, יהדות התורה שישה, הרשימה המשותפת של איימן עודה – 5, כך גם ישראל ביתנו. את הרשימה סוגרות מרצ עם חמישה מנדטים, וריצה משותפת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי הזוכות לארבעה מנדטים – על גבול אחוז החסימה.
אבל הדגש הוא על המפלגות שלא עוברות: כולנו של משה כחלון, התנועה של ציפי לבני, גשר בראשות אורלי לוי-אבקסיס, עוצמה יהודית של בן גביר, מרזל ומיכאל בן ארי, זהות – מפלגתו של משה פייגלין וארץ חדשה של אלדד יניב. כולן נשארות בחוץ.
מפלגות מחכות לאקזיט // פרשנות
יש חברות סטארט־אפ שקמות במטרה אחת בלבד: לחכות ליום שבו חברת הייטק גדולה תקנה אותן ואת הפטנט שלהן. במקרה הטוב הן ירוויחו הון עתק, במקרה הרע יהיה להן חבל הצלה מקריסה כללית אם המיזם ייתקל בקשיים. לפי הסקר שלנו יש גם מפלגות פוליטיות כאלה מימין ומשמאל. הן חייבות למצוא מפלגה גדולה מימין ולהיבלע בתוכה, אם אינן רוצות להתחסל. הדבר יפה גם לציפי לבני ולתנועה שלה, שכבר לא סוככות תחת כנפי מפלגת העבודה, שגם היא, לפי הסקר, צריכה בתנאים מסוימים לחפש אחות גדולה.
במקרה שלנו, המפלגות הפוליטיות הקטנות חייבות לארגן את העניינים במהירות. יש להן בקושי שבועיים, עד ה־21 בפברואר, מועד סגירת הרשימות. היום מתברר שהיזם הפוליטי הזריז והמיומן ביותר היה משה (בוגי) יעלון, שהבין כי המפלגה שהקים אינה עוברת את אחוז החסימה. יעלון קלט גם את הרצון הלא מוסבר של גנץ לחבור לגופים קיקיוניים, נדבק אליו והצליח לקבל ממנו מקומות מדהימים ברשימה המשותפת. אורלי לוי יכולה רק להצטער היום שלא הייתה הראשונה שזינקה למפלגה של הרמטכ"ל לשעבר והכוכב החדש (לפחות לפי שעה. צריך לקחת בחשבון שלוי אינה יכולה להצטרף לשום מפלגה רצינית אחרת כעת, חוץ מלגנץ. כך אומר החוק).
המסר השני שעולה מהסקר שערכה בשבילנו דיירקט פולס עצוב במיוחד למפלגות השמאל־מרכז. אין שום מערך שבו הן יכולות להשתלט על נקודת הציר המיתולוגית של המפה הפוליטית ולהקים את הממשלה הבאה. גוש הימין מוביל את העסק גם במקרה שמפלגות מתוכו אינן עוברות את אחוז החסימה, וגם אם גנץ ויאיר לפיד מתאחדים והופכים למפלגה הגדולה עם 35 מנדטים. השניים מכסחים יחד את כל הקולות ממפלגת העבודה המסכנה, וגוש השמאל כולל הסיעות הערביות נותר עם 57 מנדטים בלבד. הליכוד במקרה כזה יזכה ב־34 מנדטים, אבל יוכל להקים את הקואליציה הבאה, בעזרת השותפות המסורתיות שלו: הימין הדתי והחילוני והמפלגות החרדיות.
ונניח שגנץ ולפיד בכל זאת יתאחדו ויקבלו 37 מנדטים – מה שנראה ברגע זה דמיוני כי לפיד לא מוכן לוותר על ההנהגה, והוא גם נחרד לשמוע על רוטציה. גם לכך יש לימין תשובה ניצחת. חיבור בין הליכוד לימין החדש מעניק למפלגה המשותפת 41 מנדטים, מה שמחזיר אותנו לסדרי הגודל של המפלגות הגדולות בשנות השבעים והשמונים. ברור מי ירכיב את הממשלה גם במקרה הזה.
בנימין נתניהו היה קונה את האיחוד עם הבית היהודי (וגם עם כולנו של כחלון). בבחירות הקודמות נתניהו ונפתלי בנט חתמו כבר על הסכם איחוד בין הליכוד לבית היהודי, שטרפד ברגע האחרון השר ישראל כץ. נתניהו מפציר בינתיים בכל מפלגות הימין להתאחד בתוכן, כדי שקולות לא ילכו לאיבוד. מתברר שיש לו סקרים דומים לשלנו. לפי שעה נתניהו מוביל בבטחה את המפלגה הגדולה ביותר, וייתכן שגם הפריימריס המרשימים של הליכוד השבוע עזרו לו לשמור על הכוח. גם המריבות עם גדעון סער לא החריבו את הבית.
מה שבולט לרעה בסקר הזה ובכל הסקרים האחרים הוא מצבה הנוראי של מפלגת העבודה. אבי גבאי מחוץ למשחק. העבודה, שבלעה בימיה הגדולים את כל מפלגות השמאל הציוני שכרכרו סביבה, הפכה לפתע למפלגת נישה שמקבלת שבעה מנדטים במקרה הטוב. אם להסתמך על עדותה של שלי יחימוביץ', גם בני גנץ סירב לחיבור עם העבודה. קשה להפריז במשמעות הסיפור. מדובר בנפילה היסטורית כואבת, שלא ברור עדיין היכן תיעצר.
סקר חיבורים ואיחודים במערכת הפוליטית ומפת המנדטים בישראל נערך על-ידי דיירקט פולס ביום 6.2.19, בשעות הערב, בקרב 694 נדגמים מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל לרבות אוכלוסיית המיעוטים. טעות הדגימה בסקר הנוכחי היא 4% +/-. מנהלת המחקר: הגב' נטלי פלדמן.
