לא בכל יום רב אמריקני בכיר, המצוי בשיא הקריירה שלו, מחליט לעלות לישראל. בדרך כלל, העולים לארץ הם הרבנים הצעירים או אלה שיצאו לפנסיה. לכן, כאשר לפני כמעט שנה הודיעו ברשת "אור תורה סטון" שאחד מרבניה הבכירים של היהדות האורתודוקסית־מודרנית בצפון אמריקה צפוי לעזוב את תפקידו היוקרתי ולהחליף את הרב שלמה ריסקין כנשיא הרשת – רבים הרימו גבה.
הרב כתריאל (קנת') ברנדר הוא אחד הרבנים המוכרים והפופולריים ביותר באורתודוקסיה המודרנית באמריקה. עד עלייתו לארץ הוא שימש סגן נשיא הישיבה־יוניברסיטי, ספינת הדגל של האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב. כאשר אדם בסדר גודל כזה עולה לישראל הדבר ללא כל ספק משפיע על הקהילה היהודית־אמריקנית בכללה, אשר אינה משופעת ברבנים אורתודוקסים־ציוניים, המחוברים לישראל בכל מאודם. אני נפגש לראיון איתו כדי לשמוע ממנו על מצב היהדות בארה"ב, על יחסו לקהילות הליברליות ועל התייחסותו למשבר שבין ישראל ליהודי ארה"ב.
הכשרת רבנים לשינוי
כשהייתי שליח בארה"ב לפני מעט יותר מעשור המילה "עלייה" נחשבה כמעט מילה גסה. כיצד רב בכיר כמוך מחליט בכל זאת לעלות לארץ?
"היחס לעלייה השתנה רבות במהלך העשור האחרון. יש יותר שיח על עלייה הודות לארגון 'נפש בנפש'. אם יש עלייה באחוזי העולים לארץ אינני יכול להגיד, אבל העובדה שהמספרים לא יורדים גם מלמדת לא מעט. הרבה צעירים מוכשרים, לא כולם אורתודוקסים דווקא, עולים לארץ, וזה נפלא. כך ששיח בנושא מתקיים; לא ניתן להתכחש לכך.
"כשלעצמי, הצעד שעשיתי לא היה קל ביחס לתקופה בחיים שבה אני נמצא. הייתה לי עבודה משמעותית בישיבה־יוניברסיטי וקיבלתי הצעות מאוד מפתות, אבל הבנתי שהגיע הזמן לעשות את המהלך. יש בדיחה שאומרת שרחוב אחד באלון שבות היה פותר את מצב החינוך היהודי באורתודוקסיה המודרנית בארה"ב. הבעיה באמריקה היא שקשה למצוא מורים טובים בקהילות שלנו, שכן הטובים עולים לישראל. וכיום זה כבר לא רק אלון שבות, אלא שכונות שלמות בירושלים כמו בקעה וקטמון, בית שמש וערים נוספות. אז אני אמנם לא מתלונן על כך, שהרי אנו מתפללים שלוש פעמים ביום על השיבה לציון, אבל יחד עם זאת צריך להכיר בכך שלעלייה יש השלכות לא פשוטות, וחייבים להתמודד עימן".
ברנדר נולד במישיגן. אמו לימדה קריאה בבתי ספר ציבוריים ואביו היה רב בית כנסת שניהל בית ספר יהודי גדול. כשהיה בן 10 עברו לניו יורק, שם חי רוב חייו. אשתו רחל היא מרפאת בעיסוק. כשהיה בן 28 בלבד הוצע לו להיות רב בית הכנסת האורתודוקסי הקטן בבוקה רטון פלורידה, אזור שבו מתגוררים הרבה מאוד יהודים, ורק מיעוטם אורתודוקסי. עם השנים הפכה הקהילה שעמד בראשה לאחת הגדולות והמשפיעות בעולמה של האורתודוקסיה המודרנית בארה"ב. מ־60 משפחות שהיו בה כשהגיע למקום גדלה הקהילה תוך 14 שנים בלבד ל־600 משפחות, והיום חברות בה מעל 700.
"הגעתי לשם לפני אשתי ושני בניי הגדולים, ובית הכנסת היה מאוד קטן פיזית, עם חלונות שבורים. ממש כמו בסרט", הוא מספר. "שאלתי את עצמי 'למה הגעתי לכאן?', אבל זו הייתה קהילה מאוד חמה ובזכות אשתי וקבוצה של מנהיגים מהקהילה – הצלחנו לעשות במקום שינוי.
"זו קהילה שאמנם הייתה אורתודוקסית, אך רובם נסעו בשבת לבית הכנסת. ביקשתי בשבת הראשונה שלי שיסגרו את החניון לפני שבת, ומי שירצה שיחנה בחלקת האדמה שטרם פותחה והייתה מלאה בבוץ. רציתי להבהיר שאנחנו בית כנסת עם סטנדרטים מסוימים. הייתה מחלוקת גדולה מאוד בקהילה סביב הנושא".
ברנדר היה הרב האורתודוקסי היחיד במקום שהסכים להיות בקשר עם הפדרציה היהודית, מעין ארגון גג מקומי שלו נציגות בפדרציה היהודית של צפון אמריקה. "לראשונה נתקלתי ביהודים שרציניים לגבי יהדותם והם לא אורתודוקסים. התרגשתי מהרצון שלהם להתחבר ליהדות", הוא מתאר. בזכות אותו קשר הפכה הקהילה שלו לשמש מרכז לא רק לאורתודוקסים. "היו לנו ראשי כולל שלימדו גם בבתי כנסת רפורמיים וקונסרבטיביים. הם היו נוסעים לשם בערב שבועות עם רכב וחוזרים ברגל עם ליווי משטרתי כי הם עברו באזורים לא בטוחים".
לאחר 14 שנה בתפקיד קיבל הצעה להקים את ה־Center for Jewish Future (המרכז לעתיד העם היהודי) בישיבה־יוניברסיטי – מרכז שיעסוק בחינוך חווייתי־יהודי, בתיקון עולם ובהתאמת העולם החינוכי לדור ה־Y. עם השנים הפך להיות סגן הנשיא של המוסד כולו. "המטרה הייתה לקחת את המשאבים של האוניברסיטה ושל הישיבה כדי לשרת את העולם היהודי, לעבוד עם רבנים בשטח ועם רבנים פוטנציאליים שישרתו בקהילות בעתיד. הכנסנו לתוכנית ההכשרה לרבנים מומחים מתחום בריאות הנפש, הפסיכולוגיה, רופאים ועוד. ההבנה הייתה שרבנים חייבים להבין בבני אדם. לקחנו את תוכנית ההסמכה לרבנות ושדרגנו אותה".
אחת היוזמות של המרכז הייתה למשל "תורה טורס" – משלחות של סטודנטים וסטודנטיות מהישיבה יוניברסיטי שיצאו לקהילות ברחבי צפון אמריקה והעולם בחגים. הם היו מעין שליחים, אשר החיו את הקהילות בריקודים בשמחת תורה או בשיעורים לצעירים בשבועות. "עסקנו רבות גם בתיקון עולם. שלחנו צעירים וצעירות דתיים לניקרגואה, מקסיקו ומדינות נוספות בעולם כנותני שירות. בהתחלה צחקו עלינו אבל היום כבר כולם עושים את זה. הרעיון הוא שיש דרכים רבות להתחבר ליהדות, וצריך לאפשר לכל אחד להתחבר בדרך שלו".
דיון בשאלת היחס ללהט"ב
דיברת בחיוב על נאומים בבתי כנסת רפורמיים בתקופת כהונתך כרב קהילה בבוקה רטון. איך אתה מתייחס לזה מבחינה הלכתית? בישראל רוב הרבנים כלל לא ייפגשו עם רבנים רפורמים, והגעה לבית כנסת רפורמי היא בעיניהם חציית קו אדום.
"יש הבדל גדול בין מעמדם של הרפורמים והקונסרבטיבים בתפוצות ובין מעמדם כאן בישראל. ההחלטה שלנו כקהילה הייתה שלא מתפללים איתם יחד, והם הבינו את זה. גם לא הייתי מבקש מהם להתפלל איתנו. אבל ללמד שם תורה? מבחינה הלכתית זה בסדר גמור. אגב, זה לא מהפכני. גם בישיבות כמו 'אש התורה' מנחים את הרבנים להתנהג בצורה דומה. הקהילות הרפורמיות קיבלו אותי ואת עמיתיי בצורה מאוד יפה. לא השתמשנו במיקרופונים כשביקרנו שם בשבתות ובחגים, והכול התקבל בהבנה. יש בפדרציה דיונים של רבנים מכל הזרמים. לא מדברים על גובה המחיצות בבתי הכנסת, אבל כן מדברים על התבוללות".
ברנדר מפתיע עם נתון מדאיג ביותר: "ממחקר של הפדרציות היהודיות עולה ש־85 אחוז מהיהודים באמריקה מרגישים שישראל היא לא הבית שלהם. הדבר נובע מפעילות של ארגונים אנטי־ישראליים בארה"ב וכן מהאופן שבו חלק מהישראלים מתבטאים. אני חושב שרבנים שהוכשרו במוסדות אורתודוקסיים כמו הישיבה יוניברסיטי יכולים לפתור את הסיטואציה הזו. זה חשוב לא רק להמשכיות היהודית באמריקה אלא גם לקשר עם ישראל. הרי בתקשורת האמריקנית, פניה של האורתודוקסיה בישראל אינם חיוביים, וזה לא משנה אם הדיווח הוא נכון או לא. אנחנו הכשרנו רבנים אורתודוקסים שיהיו יותר טולרנטיים מבלי להתפשר על ההלכה".
ברנדר מספר כי במסגרת עבודתו בישיבה יוניברסיטי הוא ערך שינויים רבים במסלול הכשרת הרבנים של המוסד הוותיק. "הקבוצה הגדולה ביותר של הומואים ולסביות בעלי נטיות אובדניות בקהילות דתיות היא אצל הנוצרים הקתולים והיהודים האורתודוקסים. וכיוון שהאורתודוקסיה לא מצאה דרך הלכתית לגרום לכך שהם יהיו חלק מהקהילה, צריך לקיים שיח בנושא עם מאות רבנים על מנת להביא לשינוי כלשהו. מדובר כאן בפיקוח נפש של ממש".
אתה רואה הבדלים בהתייחסות לנושא בין הציונות הדתית לבין האורתודוקסיה המודרנית?
"אני לא מכיר מספיק את מה שקורה כאן בארץ; עליתי רק לפני מספר שבועות. אבל עמדתי היא שצריך להיות רגישים לכך. חשוב להבין שלא מדובר רק באדם עצמו אלא במשפחה שלו שמושפעת מכך. והקהילה האורתודוקסית חייבת להתחשב בכל זה. יהודי התפוצות השקיעו בסוגיה הזו יותר מחשבה כי הם חיים בתרבות שמחייבת אותם לתת תשובות לכך. הרי בארה"ב אין רבנות ראשית שפוסקת בעניינים הללו. כל רב קובע לעצמו את הדרך שלו, וזה מחייב אותו לצלול לעומק הנושא. שאלה כמו 'האם תקבל הומוסקסואל מוצהר לישיבה התיכונית שלך?' היא שאלה שמנהלים ורבנים רבים מתמודדים עימה".
לפני כ־12 שנה נערך בישיבה יוניברסיטי פאנל לא רשמי שבו נחשפו בוגרי המוסד שהינם בעלי נטיות הומוסקסואליות. בפאנל השתתפו רבנים ואף ראש ישיבה אחד. אני אומר לברנדר שהאירוע התקיים אולי עשור – אם לא יותר – לפני שמוסד דתי־ישראלי היה יכול להכיל דבר כזה.
"נכון. אני יצרתי סרטון חסוי, שאותו אני מציג אך ורק לרבנים או לאנשים שנמצאים בתהליך למידה לקראת הסמכה לרבנות, ובו מדברים סטודנטים של הישיבה־יוניברסיטי על היותם הומוסקסואלים או לסביות, במקביל להיותם חלק מהקהילה היהודית האורתודוקסית. אני מראה לרבנים ולמנהיגים יהודיים שחייבים לעסוק בנושא. זה לא היה יכול לקרות כאן בישראל. אבל זה לא העניין היחיד שבישראל חייבים לעבוד עליו. צריך להבין שלא כל צעיר בישראל חווה בצורה זהה את השייכות שלו ליהדות או לקהילה היהודית, וחוסר הבנה זה גורם ליציאה בשאלה ולתופעת הדתל"שים. העניין של חינוך יהודי חווייתי לא מספיק מפותח בישראל, וזה לא אלמנט שצריך להיות שמור למחנות של תנועות נוער, אלא לבתי הספר".
ישראל איננה דיסנילנד
אמרת ש־85 אחוז מהיהודים בארה"ב לא מחוברים לישראל. מי אשם בזה? אולי הרפורמים שמחנכים לעוינות? אולי ישראל אחראית לכך?
"אני חושב שיש אנשים בזרמים שונים בארה"ב שאומרים דברים לא אחראיים. הרי ישראל היא המולדת של העם היהודי, וגם אם אני לא מסכים עם אמא שלי – אני לא מוותר עליה או מבקר אותה בפומבי. ודאי שאינני הולך לעיתונות כדי לדבר עליה בצורה שלילית.
"אני אומר לאותם גורמים שוב ושוב: ישראל איננה דיסנילנד, שאם לא נהנית שם אתה יכול לא לחזור. זו המולדת שלנו. לצערי בתנועות המדוברות לא עושים את ההבחנה הזו. מאידך גיסא, לפעמים אנחנו בעצמנו נותנים להם תחמושת שלא היה צורך לתת אותה. כמובן שיש את אלה עם הראייה הצרה שיגידו: 'אני לא חושש מהמצב כרגע כלפי ישראל כי הם גם כך מתבוללים'. אבל בשורה התחתונה האחריות שלנו כיהודים בישראל היא להיות רגישים ליהודים בתפוצות. כשמשתמשים בשפה שלילית כלפי יהודים אחרים, זה גורם ליחס שלילי כלפי ישראל.
"הבעיה היא שאותם רבנים שמתבטאים בצורה שלילית כלפי רפורמים או קונסרבטיבים לא פגשו אף אחד מהם, ובטח שלא דיברו עימם. אפשר לא להסכים איתם, אבל להשתמש בשפה ששמורה לאנטישמים – זה נוראי. זה לא עוזר לעתיד העם היהודי. בהקדמה של הנצי"ב לספר בראשית הוא מסביר שבית שני נחרב בגלל שנאת חינם, שמנהיגים דיברו בשם ה' וקראו לאחרים אפיקורסים או צדוקים. שפה פוגענית משפיעה. אין אפס. אני מקווה לקדם כאן בישראל אצל התלמידים שלי, וגם אצל המורים ברשת שלנו, את ההבנה שאנחנו חלק מקהילה גדולה, ושצריך לכבד אנשים גם אם אנחנו לא מסכימים איתם".
ברנדר ממשיך ומסביר ש"באיפא"ק (השדולה הפרו ישראלית בוושינגטון) לא פועלים רק יהודים אורתודוקסים, למרות שהנשיא הנוכחי במקרה הוא כזה, והוא אף התפלל איתי באותו בית כנסת. רוב ההנהגה של איפא"ק הם יהודים לא אורתודוקסים, והם אחראים למאות מיליוני דולרים של תמיכה בישראל. אם תשים על כף אחת את כל התרומות של הקהילה היהודית לישראל ובצד השני את כספי הסיוע של ארה"ב לישראל, שאיפא"ק הם אלה שמצליחים לגרום להעברתם באופן קבוע, תמצא שהכספים הממשלתיים־אמריקניים גדולים בהרבה. האם אין לאותם יהודים רפורמים או קונסרבטיבים בהנהגת איפא"ק זכויות על כך?"
אורתודוקסיה מעורבת
בוועידה השנתית של איפא"ק משתתפים רבבות אנשים, יהודים ושאינם יהודים, התומכים בישראל. במשך שנים רבות הכנס לא משך אליו יהודים אורתודוקסים, אך בשנים האחרונות המצב השתנה. אם פעם לא הייתם מוצאים במקום אוכל כשר, כיום הוא נמצא בשפע, וישנן אף תוכניות מיוחדות לאלה שמגיעים מוקדם ורוצים לשמור שבת כהלכתה לקראת הכנס שמתחיל ביום א' בבוקר.
"השינוי נוצר כיוון שכולנו, כולל אני, שלחנו לשם תלמידים ובוגרים שלנו", אומר ברנדר. "זה לא אדם אחד, קבוצה או ארגון ספציפיים שאחראים לכך, אלא הייתה התעוררות מחדש של אקטיביזם בעולם האורתודוקסיה המודרנית. מדובר בצעירים וצעירות שהשתתפו בתוכניות של הישיבה־יוניברסיטי לחיזוק קהילות יהודיות ברחבי ארה"ב והעולם, בסיורים של התנדבות בישראל ועוד. אותם צעירים הופכים להיות מנהיגים בקהילות שלהם, והחוויות שצברו סביב התנדבות וחיבור לישראל השפיעו עליהם. תחשוב גם שרוב הצעירים והצעירות האורתודוקסים מגיעים לארץ לשנת ישיבה או מדרשה, אם לא שנתיים. זרעים של ציונות נזרעים בהם באותה שנה. הם מבינים שיש להם אחריות של המשכיות, גם אם לא יעלו לארץ. הם מחוברים לחזון הציוני".
ברנדר מספר כי במהלך אחד המבצעים הצבאיים האחרונים של צה"ל ברצועת עזה נערכה עצרת של הקהילה היהודית בוושינגטון וקהילתו נזעקה לסייע במערכה. "שכרנו מטוס נוסעים שלם והטסנו בו את חברי הקהילה", הוא נזכר. "יש בקהילות האורתודוקסיה המודרנית של היום בארה"ב אנרגיה מיוחדת. זה משהו שיכולים ללמוד ממנו בישראל".
מה עוד יכולים בישראל ללמוד מיהודי התפוצות?
"מהחוויות הראשונות שלי בארץ אני רואה כיצד מחנכים תלמידים בישראל. יש אנרגיה מצוינת וחדשה בכל מה שקשור לראייה של היחיד במסגרות החינוך. אני פוגש הרבה אנשי חינוך שחושבים הרבה על הנושא. בתי הספר היהודיים־אמריקניים היו יכולים ליהנות משיח עם עמיתיהם המחנכים בהיבט הזה. אני מקווה שברשת 'אור תורה סטון' נצליח ליישם את השיח הזה.
"עם זאת, השימוש בטכנולוגיה בחינוך מוגבל מאוד בישראל, וזה הזוי שזה המצב כשישראל היא מעצמת הייטק. בארה"ב אין דבר כזה שנקרא 'חדר מחשבים'. כל חדר הוא כזה". לדבריו, אחד הגורמים להצלחת החינוך היהודי האורתודוקסי בארה"ב הוא דווקא העלות הגבוהה שלו: "בגלל שבתי הספר כל כך יקרים יש להם מחויבות ליצור מודל למצוינות בכל תחום. יש שילוב נכון בין לימודי קודש ולימודי חול, מעין מחשבה הוליסטית של שילוב בין תחומי הלימוד".
התמודדות עם נישואי תערובת
ראיינתי כאן לפני כחודש את הרב הרפורמי ריק ג'ייקובס. הוא אמר בין השאר שנישואי תערובת הם סוג מסוים של "קירוב" ליהדות. איך אתה מגיב לאמירה שכזו?
"קודם כול אני חושב שהוא איש משכמו ומעלה, ואנחנו חברים יחד בקבוצת מנהיגות של רבנים יהודים־אמריקנים בפדרציה היהודית של צפון אמריקה. אנחנו נפגשים מדי כמה שבועות ומשוחחים על נושאים בוערים. במהלך כהונתנו נפגשנו עם נציגים מהכנסת ועם בכירים נוספים. מפגשים כאלה לא קורים בארץ, וחבל. צריך להבין שלא רק השמאל של הקהילה היהודית נמצא שם. מגיעים הרבה מאוד אורתודוקסים, כולל חב"ד. כשראש הממשלה נתניהו והנשיא אובמה לא הסתדרו זה עם זה, ניהלנו עימם שיחות בנושא והבהרנו שצריכים להמשיך לעבוד ביחד".
לגבי האמירה של ג'ייקובס על נישואי התערובת אומר ברנדר "אני לא מסכים עם ריק שהכנסת זוגות מעורבים לקהילה היא אקט של 'קירוב'. אבל אני מאמין שאם יש זוג כזה שהתחתן בנישואי תערובת, והם רוצים לגדל את ילדיהם כיהודים – אם האישה יהודייה צריך למצוא דרכים להתמודד עם המציאות המורכבת הזו, לא בצורה שתעודד נישואי תערובת.
"היו לי מקרים כאלה כרב קהילה, אז לקחתי דמי חברות רק מאחד מבני הזוג, ולא הכרתי בהם כמשפחה, אלא כיחיד או יחידה. יש הרבה שאלות שעולות: האם לקבל את ילדיהם לבית ספר יהודי? איך מתמודדים עם כך מול שאר התלמידים? היו לנו פרוטוקולים ברורים ביותר לגבי דרך ההתנהגות בכל סיטואציה כזו. באירופה זה הרבה יותר נפוץ לצערי. יש בתי ספר שרוב התלמידים בהם הם ילדים לנישואי תערובת. אך אם אותה משפחה שהגיעה אליי הייתה באמצע מסע רוחני אל עבר הצטרפות לקהילה יהודית – הייתי עושה הכול כדי לעודד את התקרבותם".
אז יש אקט מסוים של קירוב בנישואי תערובת…
"כן, אבל לא הייתי יוצר מסגרת שתומכת בפעולה הזו. זה כישלון גדול מאוד של התנועה הרפורמית, העובדה שהיא איננה מצליחה לשמור על אלה שנולדו יהודים בתוך התנועה. לא אפרש את מה שקורה אצלם, ריק יעשה זאת טוב ממני. לצערי התנועה שלהם לא גדלה. מאידך גיסא, האורתודוקסיה המודרנית דווקא כן".
האם ביטול מתווה הכותל הוא באמת משבר?
"זה משבר ללא ספק. אני מבין למה ישראלים אומרים שהם לא חושבים שצריך לתת לרפורמים ולקונסרבטיבים מקום להתפלל בכותל בצורה שוויונית. הם הרי מיעוט בחברה הישראלית. ובכל זאת, ירושלים צריכה להיות עיר שחוברה לה יחדיו. חייבים לחשוב על דרך שבה לא מתעלמים מיהודי התפוצות. צריך למצוא דרך למקום של שוויון הזדמנויות.
"מנגד, אני מאוכזב מכך שראשי הזרמים הליברליים ניצלו את המשבר הזה ככלי לקידום אג'נדות אחרות. עם כל הכבוד, רציתם מקום להתפלל בו כמו שמתאים לכם, בדרך שהיא לא הלכתית, ומצאו לכם? אסור לנצל את הזכות הזאת כדי להעמיק את דריסת הרגל בישראל. ניהלתי שיחות אז עם ראשי הזרמים ועם הרב הראשי דוד לאו, וזה הפריע לי מאוד. ברבנות הבינו שאותם זרמים לא מחפשים רק מקום לתפילה אלא יותר מזה. אבל גם הממשלה אשמה: לא ניתן לבטל מתווה אחרי שהיא אישרה אותו. זו דוגמה לכך ששני הצדדים אשמים".
בנט עשה צעד נכון
קודמך בתפקיד הנוכחי, הרב שלמה ריסקין, דיבר בצורה מאוד שלילית על הרבנות הראשית לישראל. הוא אישית גם נפגע מהמוסד הזה מאוד. מה תהיה גישתך לרבנות?
"הדרך היא לא לתקוף אלא לנהל איתם שיח. כמו שאמרתי קודם לכן, חלק מהבעיה היא שרבנים בישראל אינם חשופים מספיק לנושא יהדות התפוצות. אני רוצה לגרום לשינוי בהיבט הזה, ומקווה שהשטח ישפיע על ההנהגה. אני מקווה להיות בקשר עם הרבנות בדרכיי הצנועות שלי, לא לעשות מה שקודמי עשה, למרות שאני מכבד את הרב ריסקין ומבין למה עשה את שעשה. אני מקווה שהשיחות שלי עם הרב דוד לאו ימשיכו להיות חיוביות".
ברנדר מפרגן לשר החינוך והתפוצות נפתלי בנט על פעילותו בתחום התפוצות, ומביא לדוגמה את העובדה שהחליט להעביר סכום של מיליון דולר לטובת הקהילה היהודית ביוסטון טקסס, בעקבות ההוריקן שהחריב כמעט לחלוטין את מוסדות הקהילה היהודית בעיר. "מיליון דולר לא יפתרו את הבעיה ביוסטון, אבל זו הייתה הצהרה שאומרת – אנחנו כאן כדי לסייע לכם. הכסף לא הלך רק לקהילות האורתודוקסיות, אלא גם לשאר הזרמים. זה יפה, אחינו כל בית ישראל".
בנט ספג ביקורות לא פשוטות מישראלים על כך שכספי המיסים הועברו לקהילה יהודית עשירה בארה"ב.
"אני מבין אותם. כשאני מקבל את תלוש המשכורת שלי אני רואה כמה כסף יורד לטובת מיסים כאן בארץ. מדהים כמה נשאר בסוף. ויחד עם זאת, הייתי אומר לאותם ישראלים: תבינו שני דברים – מדינת ישראל אחראית לכל היהודים בעולם. זה לא היה סכום גבוה מדי. זו מעין הצהרה. וכי אין מיליון דולר שמגיעים מהקהילה היהודית ביוסטון לישראל? ברור שיש, אפילו יותר. בנט השקיע כאן במקום נכון וחשוב, דבר שיכול דווקא לגרום ליותר יהודים מיוסטון לתרום לישראל. ההשפעה על הקהילה היהודית ביוסטון הייתה עצומה, ובטח גם על הנהגת איפא"ק ועל ארגונים אחרים. זה היה צעד מאוד חכם מצדו, ולראשונה ישנה הרגשה שממשלת ישראל מתחילה להבין את יהודי התפוצות. זה ללא ספק מבורך".
