 |
היום הזה היה חייב להגיע. אריאל שרון סוחב חשבונות עם בנימין נתניהו כמעט מאז שחזר לארץ ב-1988. הוא כינה אותו כבר אז "פוכר האצבעות", ולא שינה את דעתו עד היום. נתניהו, מצדו, החזיר לו בגדול כאשר סירב לצרף אותו לממשלה שהקים. מאז התנגשו השניים פעמים רבות. שרון אמנם ניצח בסיבוב האחרון ומינה את נתניהו לשר אוצר, אך הקרב הבוטה והתכסיסני בין השניים על ראשות הליכוד לא פסק לרגע. השבוע הכל פרץ החוצה שוב. השנאה הישנה, התככים, היצרים, החשש המבוסס של כל אחד מהם מפני צעדי החיסול שנוקט היריב. עילת הסכסוך הנוכחי נראית משנית, לכאורה. שרון ואנשיו ישבו עם נתניהו וניסו לשכנע אותו לקבל נוסחה לפיה תאשר הממשלה תוכנית נסיגה משלוש התנחלויות ברצועה, ו"תרשום לפניה" את תוכנית ההתנתקות בכללותה. מכאן העמדות מתפצלות. נתניהו אומר שהוא לא קיבל מעולם את התוכנית. ראש הממשלה אומר שנתניהו הסכים על הכל, אבל כאשר הוא הבין כי אין לשרון רוב בממשלה, הוא חזר בו. הכל כדי לסבך את שרון ולגרום לנפילתו. שרון הרגיש מושפל, ובצדק. הוא התקפל, הסכים להתפשר על נוסחה משונה, אבל אפילו לעניין הזה אין לו רוב. עכשיו הוא החליט להביא את התוכנית בשלמותה לממשלה, ויהי מה. הוא מתנהג בפניקה, כיאה למי שטובע במים עמוקים ומנופף בידיים לכל עבר. מקורביו מאיימים לזרוק את נתניהו, למנות במקומו את יובל שטייניץ כשר בלי תיק, וכך לסגור את החשבון הפתוח מ-1996. הם רומזים ששרון יעיף היום גם את שרי האיחוד הלאומי, וכך ייצור לו רוב. הם מפטרים, ממנים, ושוב מפטרים. ככה לא בונים ולא מעבירים תוכנית מדינית בעלת משמעות היסטורית. שרון לא יביא היום, ככל הנראה, את התוכנית שלו להצבעה בממשלה. הוא עדיין בונה על נתניהו, שיחזור בו וימצא איזו פשרה מצחיקה, כפי שעשה בימי מפת הדרכים וכשתמך בתוכנית ההתנתקות. שרון מאמין שדעת הקהל תכריע את שר האוצר, אבל הוא לא מבין כי על כל אחוז בסקרים יש שני חברי מרכז ליכוד שמכוונים לנתניהו אקדח לראש. אם נתניהו יחזור בו עכשיו, הליכודניקים, ולא רק הם, יקרעו אותו לגזרים. זה בדיוק המחיר ששר האוצר משלם היום על הססנות, הפכפכות והחלפת עמדות מדיניות כמו גרביים.
|
 |
 |
 |
 |
|
|