 |
"באמצע האונס עבר איש זקן, הסתכל וראה הכל. הוא לא עשה כלום, והמשיך ללכת. ואז נשברתי. הרגשתי שכולם מתעלמים ממני, והפסקתי לצעוק לעזרה. חשבתי לעצמי:'אם הוא לא עזר לי, מי יעזור לי'" ? - כך , כשהיא ממררת בבכי, שחזרה הילדה בת ה-13 את האונס המחריד שלו נפלה קורבן לפני חודש בגן הרצל בחולון.
היא היתה ילדה שאהבה להזמין הביתה חברות, לראות סרטים, לדבר. אחרי האונס היא כבר לא
מחייכת, ומסרבת לצאת מחדרה. היומן האישי שלה מכיל תיאור מצמרר, של האונס. מדפיו נוטפת שנאה עזה כלפי הנאשמים. "באלוהים שאני שונאת אתכם, אנשים! ת-מ-ו-ת-ו כ-ב-ר", כתבה.
במשך שלושה שבועות היא שמרה את האונס בסוד. על הפחדים, הכעס והעצב היא סיפרה רק ליומן. ליתר ביטחון, חרתה בת ה-13 על הכריכה: "היומן האישי שלי, הכניסה אסורה", וציירה בצד הכיתוב לב קטן, שבור.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
הגן הציבורי שבו אירע האונס. צילום: רענן כהן
|
|
|
 |
|
 |
|
האמא תפסה את האנס
|
|
|
 |
|
|
|
בשלב מסוים סיפרה לחברותיה על האונס, אולם לדבריה "הן לא האמינו לי". הילדה כתבה מכתב לאחותה הגדולה שבו חשפה בפניה את שאירע. האחות הזעיקה את האם, ובשלב זה הוגשה תלונה למשטרה.
בד בבד גילתה אמה של הקורבן תושייה: היא יצאה כמה פעמים עם בתה לסיורים בשכונה, בתקווה לאתר את האנסים. לפני עשרה ימים נשאו המאמצים פרי, והשתיים הצליחו לאתר את אחד החשודים. האם הזעיקה את המשטרה, החשוד נעצר, הודה בעבירה, והפליל את חבריו.
בעדותה סיפרה הקורבן שפגשה את הנאשמים פעמיים לפני האונס, ברחוב, וכי הם הטרידו אותה. אחר כך פתחה הילדה בשחזור מזעזע, שנקטע פעמים רבות בפרצי בכי. "ביום שישי הלכתי עם חברות שלי לכיכר. . . ישבנו ביחד כולנו, ואז כבר השעה היתה רבע לשתיים בלילה, ונזכרתי שאמא אמרה לי לבוא הביתה בשתיים. אמרתי לחברות שלי שיבואו ללוות אותי, והן לא יכלו, כי הן ליוו מישהי אחרת. . . לא נשאר לי כסף למונית, אז הלכתי ברגל. התחלתי לזמזם שיר, כי כשאני מפחדת אני שרה.
| | | | | |
|
