 |
בית הדין הבינלאומי בהאג יפרסם היום את הכרעתו בשאלת חוקיותה של גדר ההפרדה. המעבר מסוגייה מדינית-מקומית למישור המשפטי-בינלאומי החל לפני פחות משנה. ב-17 באוקטובר 2003 הגיש נציג אש''ף באו''ם, נאסר אל-קידווה, הצעת החלטה שקוראת לישראל להפסיק לבנות את הגדר ובמקביל לקבל חוות דעת משפטית של בית הדין בהאג בעניין. ב-8 בדצמבר, התקיימה ההצבעה על ההחלטה. ברוב של 90 מדינות תומכות מול שמונה מתנגדות בלבד, החליטה עצרת האו''ם לבקש מבית הדין בהאג חוות דעת בנושא הגדר. 74 מדינות נמנעו בהצבעה, בהן רוסיה ומדינות האיחוד האירופי. ישראל החליטה לטעון שלבית הדין אין סמכות לדון בגדר ההפרדה, מאחר שמדובר בנושא פוליטי שצריך להתברר במו''מ עם הפלשתינים.
לפיכך, הוחלט שלא לשלוח נציג ישראלי לדיונים ולהסתפק בחוות דעת כתובה. במקביל, נערכה ישראל למלחמת הסברה ענקית מחוץ לאולם בית המשפט. עמדתה של ישראל זכתה לתמיכתן של מדינות רבות. בתצהירים שהגישו לבית הדין 30 מדינות - בהן ארה''ב, רוסיה, קנדה, אוסטרליה, בריטניה וכל מדינות האיחוד האירופי - נטען שלבית הדין אין סמכות לדון בנושא.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
שופטי בית הדין הבינלאומי בהאג. צילום ארכיון: אי-פי
|
|
 |
 |
 |
 |
|
הקרב האמיתי - ברחובות העיר
|
 |
|
 |
 |
 |
|
הדיונים נפתחו ב-24 לפברואר 2004. ראשון הטוענים היה נציג הפלשתינים באו"ם, אל-קידווה עצמו. הוא טען שהפלשתינים לא מתנגדים לגדר, אלא לתוואי הנוכחי שלה. "אם ישראל רוצה חומה כדי להבטיח את ביטחונה היא יכולה לבנות אותה על שטחה, ולהרים אותה לגובה של 80 מטרים", סיכם. ביומיים הבאים הציגו את טיעוניהן מדינות רבות נוספות, בהן דרום אפריקה, ירדן, סודן, אינדונזיה וקובה. כולן הביעו את התנגדותן החריפה לבניית גדר ההפרדה - ותקפו את פעולות ישראל. ואולם, הקרב האמיתי לא נערך באולם בית הדין, אלא ברחובותיה של האג. ישראל נערכה למתקפת הסברה חסרת תקדים, וגייסה את כל המשאבים שברשותה על מנת לנצח במלחמה על דעת הקהל. משרד החוץ גייס למסע ההסברה משפחות שכולות, שאיבדו את יקיריהן בפיגועי טרור.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |  | מפגינים ישראלים מחוץ לאולם הדיונים בפברואר. צילום ארכיון: אי-פי | |
|