 |
 |
|
|
| צחנת הגז: הסתבכות פרשת מימן-פריצקי |
|
| זה החל בקלטת לוהטת ובניסיון לתפור תיק לשר פורז.
מהר מאוד התגלה שמדובר במכרז הגז הטבעי בחברת
החשמל, שמעורבים בו יצרים אישיים והרבה מאוד כסף |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
בן כספית
23/7/2004 8:15 |
|
|
|
|
|
|
|
זה סיפור על מדינה קטנה, בצרה גדולה. מדינה עם מוסדות שלטון, דרגי מקצוע, מערכת קבלת החלטות, מוסדות ביקורת, בתי משפט, דרגי ערעור ויכולת לקיים איזונים ובלמים. לכאורה, מדינה מתוקנת. במציאות, מדינה שלא מצליחה, כבר חמש שנים, לקבל החלטות שיעבירו את משק האנרגיה שלה לגז טבעי.
מדינה שקועה בים של תככים, שבויה בידי פקידות מאובנת, ביורוקרטיה חונקת, דרגי ביקורת מנוונים. מאבקים פוליטיים, יצרים אישיים, חוקרים פרטיים, קלטות, איומים, השמצות, אינטרסים צרים וכסף. הרבה מאוד כסף. שניים וחצי מיליארד דולר, מהם אמורים להיגזר, לאורך הדרך, מאות מיליוני קופונים. זה סיפור על מדינה קטנה שהפכה למדינה מושחתת. זה סיפור על רפובליקת בננות.
השבוע, בעוד ההמונים בעזה פותחים באש על מוסדות השלטון השנואים וקוראים תיגר על יאסר
ערפאת וחבר הגנרלים רודפי הבצע והשמלות שלו, המשיכו העניינים בישראל להתנהל בעצלתיים. מצעד הנחקרים צעד בסך, אל תוך משרדי יאח"ה וממנה. באזהרה, או בלעדיה. "תאמין לי", אמר לי השבוע בכיר פלשתיני, "תעזוב את השחיתות שלנו. אצלנו זה כסף קטן. לנו אין בכלל מדינה. תסתכל עליכם. הרי מכם למדנו את הכל. אתם אמורים להיות הנקיים, המסודרים, הטובים. והנה, אתם עושים לנו בית ספר. אין אצלכם פינה אחת נקייה".
זו התחושה הכללית, החונקת, המתפשטת אצל מי שמנסה לבדוק לעצמו מה היה לנו כאן. פרשת פריצקי, שהתגלגלה לפרשת מימן-פריצקי, שהיא בעצם פרשת הגז בחברת החשמל, שמסתעפת על פני שנים רבות, ארצות לא מעטות, חברות ענק, פוליטיקאים, מנהיגים והמון כסף. גז עוד לא קיבלנו, אבל הריח כבר כאן. ריח חריף, מצחין, חונק, שעוטף את כולנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ראש המוסד לשעבר שבתי שביט מגיע לחקירה. צילום: יהונתן שאול
|
|
|
 |
|
 |
|
דגן מזהיר במפורש
|
|
|
 |
|
|
|
נתונים: ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית להסב חלק ניכר ממשק האנרגיה שלה לגז טבעי, הנחשב היום בעולם לפופולרי, זול וידידותי לסביבה. החלטה כזו מחייבת השקעת ענק בתשתית (קווי צינורות הולכה) ותחנות כוח. אין טעם להשקעה כזו, אם לא תוצג כמות זמינה של גז (בחוזי התקשרות עם ספקים פוטנציאליים) שתספיק ל-20 שנה לפחות. הגז "הישראלי", שנמצא על ידי שותפות "ים-תטיס" מול חופי אשקלון, מספיק לכעשר שנים (כ-40 מיליארד מ"ק בלבד, כמות צנועה). מסקנה : ישראל זקוקה לספק גז שני. במילים אחרות, צריך לבחור: הגז הפלשתיני, שאותר על ידי "בריטיש גז" מול עזה, או הגז המצרי, שרובץ בכמויות עתק (למעלה מאלף מיליארד מ"ק) מול אלכסנדריה ודלתת הנילוס.
אחד משני הספקים הללו אמור היה לזכות בחוזה ישראלי מפתה. נתון נוסף: גז טבעי זקוק ללקוח זמין וקרוב. בלי שוק פוטנציאלי במרחק הנחת צינור, אין לגז תקומה והוא ישכב במעבה האדמה ללא שימוש. לכן תלויה "בריטיש גז", בעלת הגז הפלשתיני, בהחלטה ישראלית. אם ישראל לא תרכוש את הגז, הוא לא יירכש. השוק הפלשתיני לא קיים, הירדני זעום, המצרי קטן ורווי. מדובר בקרב עקוב מדם על שוק, על חוזה, על המון כסף. קרב בו נתונים כוחות עצומים חובקי עולם, יצרים פראיים ועתידם של הרבה מאוד אנשים.
מצד אחד, "בריטיש גז". חברת ענק בכל קנה מידה. מצד שני, חברת EMG המצרית, שותפות שהוקמה לצורך העיסקה עם ישראל. עכשיו, בואו נרים מסך: "בריטיש גז" לא לבד. בגז הפלשתיני יש לה שותפים. משפחת חורי, בעלת תאגיד CCC, מחזיקה ב-10 עד 20 אחוזים מהמיזם. על פי מידע מודיעיני, משפחת חורי מימנה את יאסר ערפאת עד הסכמי אוסלו, חדלה לתמוך בו בגלל "בגידת אוסלו" וחזרה לסייע לו לאחר פרוץ העימות.
מאיר דגן, ראש המוסד, הזהיר בפורומים סגורים במפורש כי חתימת הסכם לאספקת גז עם "בריטיש גז" תשחרר סכומי עתק פוטנציאליים למימון טרור. בנוסף למשפחת חורי, אוחז בנתחים מהמיזם גם מוחמד ראשיד, יועץ הכספים הכל יכול ומקורבו של ערפאת. יוסי גנוסר ז"ל היה אף הוא בתמונה. ומאחורי כל החברים האלה, פרצוף מוכר נוסף: מרטין שלאף. במגעים השונים שהתקיימו בין הצדדים סביב העיסקה הזו, היה מעורב גם שלאף, כאחד השותפים ומקבלי ההחלטות. לכל הדעות, חבורה מכובדת של גוזרי קופונים. הם נחשפו, לראשונה, בתחקיר "קשר הגז" שפורסם כאן בחודש מרס 2003 כפרק ב' של "תיק גנוסר".
מצד שני, EMG. תרגום : יוסי מימן באמצעות חברת "מרחב" ושותפו בעניין ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, יחד עם שותפו הבכיר חוסיין סאלם, איל הון מצרי המקורב מאוד לנשיא חוסני מובארק ומחזיק שליטה ב-EMG. במהלך המשא ומתן לקראת חתימת העיסקה בין החברה לבין חברת החשמל, התבקשה EMG "להרים מסך" בכל הקשור לשליטה בה. התברר כי למימן 25 אחוז בעלות, לחוסיין סאלם 35 אחוז (מתוכם כ-10 אחוזים של חברת הגז המצרית), עוד כ-40 אחוזי שליטה מפוזרים באמצעות חברות קש באיי הבתולה (חלק מזה של סאלם, כנראה). הצהרה נוטריונית שניפקה עורכת הדין של החברה בשוויץ לטובת חברת החשמל מתחייבת כי השליטה ב-EMG היא של חוסיין סאלם. בחברת החשמל ניסו לדרוש התחייבות לאי העברת מניות בין חברות הקש, באופן שיאפשר לשנות או להעביר שליטה על החברה, אך נדחו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השר פעל על דעתנו
|
|
|
|
|
|
|
מי היה כאן קודם, מי מושחת יותר, מה קדם למה? חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה אמורים לעשות סדר בדברים, להרכיב את הפאזל. ספק אם יצליחו.
מצעד הנחקרים של השבוע כולל את החוקר הפרטי יעקב אשל (שהקליט את פריצקי), העיתונאי לשעבר שלמה אברמוביץ' (שמכר את הקלטת הלוהטת), העיתונאי בן-ציון ציטרין (שקיבל את הקלטת), וכן אנשי "מרחב" מימן, שביט ונמרוד נוביק. אחרון הנחקרים היה פריצקי בעצמו.
גורמים רבים במערכת סבורים שעד שלא תוקם ועדת חקירה, או שהנושא לא יועבר לבדיקה מקיפה של מבקר המדינה, אי אפשר יהיה לדעת מה באמת היה לנו כאן, ולמה.
נתחיל עם פריצקי: למרות שידע על הקשר הפוטנציאלי ההדוק בין הגז הפלשתיני לטרור, למרות שעודכן על מעורבותם של גורמים חיצוניים במיזם, למרות שידע שהגז המצרי זכה במכרז כדין ובמחיר הזול ביותר, למרות שידע שראש הממשלה אריאל שרון מתנגד בתקיפות לגז פלשתיני (משיקולי ביטחון), למרות כל זאת - חתר פריצקי במרץ לכיוון גז פלשתיני.
הוא השקיע זמן רב בפגישות, חשאיות וגלויות, עם ראשי "בריטיש גז". בישראל , בלונדון ובמקומות נוספים. הוא הפיץ מידע לא מדויק, בהמעטה, באשר להתנגדותה כביכול של ממשלת מצרים לעיסקה עם ישראל. הוא תקע מקלות בגלגלים על כל צעד, שעל ועיקול דרכים. הוא הכריז שלא יאריך את הקדנציה של אלי לנדאו בחברת החשמל. הוא פעל כאילו הגז הפלשתיני הוא, מבחינתו, חמצן חיוני לנשימה. מאחורי גבו כינו אותו "הלוביסט של בריטיש גז".
ל"מעריב" נודע כי פריצקי הוזהר, במהלך התקופה, על כי מגעיו עם הפלשתינים והבריטים חרגו מהנורמה וקרובים מאוד ל"אזור הדמדומים". לגורמי מודיעין ישראליים התברר שפריצקי מתדרך את הבריטים, וחמור יותר מזה - גם את הפלשתינים - איך ומה לעשות כדי להשפיע על ממשלת ישראל לשנות את מדיניותה וללכת על גז פלשתיני במקום גז מצרי. במסגרת התדרוכים הללו מסר פריצקי, לפעמים, מידע שלא היה צריך למסור. כשנודע הדבר לגורמים שלטוניים בישראל, שוגרה לפריצקי אזהרה עקיפה. ככל הידוע, חדל ממעשיו אלה, אבל המשיך באחרים.
לזכותו של פריצקי ייאמר: גורמי מקצוע במשרד התשתיות מאשרים שפעילותו תאמה את דעתם, לפיה ישנם גם שיקולים בזכות הגז הפלשתיני. השר, אומרים הגורמים, פעל על דעתנו. בנוסף, אסור לשכוח את דעותיו המדיניות של פריצקי, על פיהן יש לעשות הכל על מנת לייצר שיתוף פעולה עם הפלשתינים ולטפח את הכלכלה הפלשתינית הקורסת. על פניו, פעל פריצקי על פי הנתונים הללו. המשטרה תצטרך לקבוע בשבועות הקרובים אם היה אבק של שחיתות, או יותר מזה, במפעלותיו של פריצקי למען הגז הפלשתיני, או שמדובר בפוליטיקאי נמהר, לא זהיר ודברן מופלג.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דירקטורים בלשכת רה"מ
|
|
|
|
|
|
|
נעבור לצד השני: כאן משחקים יחד אלי לנדאו, יוסי מימן, חברת "מרחב" ולא מעט מקורבים נוספים. דירקטורים בחברת החשמל מדברים על "מעשים שלא ייעשו", על "איומים", על "מסע לחצים אדיר", על אובססיה נמרצת של לנדאו להעביר את הסכם העקרונות עם המצרים בכל מחיר לפני שהוא עוזב את תפקידו.
מספרים על צוות המשא ומתן של חברת החשמל, שפעל תחת מעטה של חשאיות, שהתנגד לחתימת ההסכם עם המצרים ושינה את עמדתו באופן דרמטי בשבוע האחרון. מדברים על מעטה של סודיות סביב פרטי ההסכם, על הדרישה לא לחשוף אותם עד הרגע האחרון (כמו בסיבוב הקודם של אישור העיסקה, לפני כשלוש שנים), על בעיות חוזיות, על תנאים לא טובים מספיק.
מספרים על יו"ר הדירקטוריון לנדאו שזימן ללשכתו, אחד אחד, את חברי הדיקרטוריון המועדים-להתנגדות, על רמזים עבים, על בחישות. "נעשו בחברת החשמל מעשים איומים, יש כאן סירחון אדיר, כשהדברים ייצאו לאור המדינה תרעד", אומר דירקטור. ודירקטור לשעבר מוסיף: "העיסקה הזו נולדה בחטא כבר בסיבוב הקודם. גם אז אמרו לנו שהכל סודי ואישרנו את העיסקה בלי לקבל את המחיר".
דירקטורים אחרים מצביעים על התנהלות כללית של החברה. על טובות הנאה, על מקורבים. מספרים שלנדאו עשה הכל עד שידידו הטוב, הפרסומאי ראובן אדלר, זכה בתקציב הפרסום האסטרונומי של חברת החשמל. את סרטוני "שקעתקע", אגב , הפיקה ליאורה לנדאו, רעייתו של יו"ר הדירקטוריון. הכל, כמובן, מתחבר בסופו של דבר לראש הפירמידה, הלא הוא ראש הממשלה אריאל שרון.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שאלות פתוחות וצועקות
|
|
|
|
|
|
|
לזכותו של שרון צריך לציין שהפעם נותר מחוץ למעגל הצחנה. אולי אפילו להיפך. למזלו של שרון, לא הביע התנגדות כשפריצקי דיווח לו שהוא מחליף את לנדאו. יותר מזה: אחת הדירקטוריות בחברת חשמל היא היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע. לפני ההצבעה, באה ברנע לדב וייסגלס ושאלה אותו מה עמדת לשכת ראש הממשלה באשר לעיסקת הגז.
הלך וייסגלס לשרון וחזר לברנע עם מסר מפורט: ראש הממשלה תומך בעיסקה עם המצרים ברמה המדינית והבטחונית. את, לעומת זאת, דירקטורית בחברת החשמל ואת צריכה לבדוק את כדאיות העיסקה גם ברמה הכלכלית. את צריכה להצביע לפי טובת החברה. אם העיסקה לא טובה לחברה, אין בעיה שתצביעי נגד. ברנע, אגב, התנגדה בסופו של דבר לעיסקה. נציגה אחרת של לשכת ראש הממשלה, סימה פישר, המכהנת אף היא כדירקטורית, הצביעה בעד.
עכשיו, לך תחליט מי כאן לא בסדר. למרות גל השמועות, למרות הפרוטוקולים והרמזים על איומים והפחדות, בסופו של דבר, כשמתפזר האבק, אי אפשר לעגן בעובדות את הדברים. בסוף, מגיעים ליוסי מימן. המיליארדר המסתורי, האיש הנמוך, השרמנטי, הכריזמטי, עם העיניים החודרות וכוסית הוויסקי ביד. עיסקת הגז היא, עבור מימן, הרבה יותר מעוד עיסקה בשרשרת.
מדובר כאן בהצלת עסקיו של האיש, שניסה לקרוא תיגר על ערוץ 2. הוא הפסיד בערוץ 10 קרוב ל-75 מיליון דולר, הוא הפסיד עשרות מיליונים בעיסקת "אמפל", הוא השקיע עשרות מיליונים בעיסקת הגז וחמש שנות עבודה מאומצת. הבנקים לוחצים על מימן לחץ כבד. ממתינים למוצא פיו של דירקטוריון חברת החשמל. היה ברור שעזיבתו של אלי לנדאו בלי הסכם מאושר תעכב את העסק בחודשים ארוכים, אולי יותר.
זו, אולי, הסיבה לאובססיה של כל המעורבים. להציל את מימן, זה היה שם המשחק. השאלה היא אם בדרך להצלה הזו, חוסל פריצקי. אם כן, מי חיסל אותו. האם מימן נתן את ההוראה לפרסם את הקלטת? ואם כן, האם מדובר במהלך פסול? האם מימן נקט צעדים להגן על עצמו, או שמדובר כאן בקרב שחרג מהמקובל ואולי גם מכללי החוק? ואיפה פריצקי בסיפור הזה? מה הניע אותו? ומה דרבן את אלי לנדאו? כל השאלות הללו תלויות, פתוחות, עומדות וצועקות עלינו. השאלות הללו, זה הפרצוף שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התגובות
|
|
|
|
|
|
|
אהוד ברק, ראש הממשלה לשעבר, הכחיש בזמנו את הטענות המופיעות כאן. "ההכרה בזכותה של הרשות הפלשתינית לקבל החלטות בקשר לעתידו של הקטע הימי שמול חוף עזה, לרבות זכותה להעניק רשיונות קידוח בתוך שטח זה, סוכמה בנובמבר99', מספר חודשים לאחר הקמת הממשלה בראשותי, לאחר התייעצויות רבות בלשכת ראש הממשלה ובעקבות מגעים עם גורמים בינלאומיים והיתה חלק מהצעדים בוני האמון עם הפלשתינים. . . אין לי מידע או כל קשר לדרך שבה קיבלה חברת הגז הבריטית את הזכיון לקידוח מהרשות, על כל העולה מכך".
יו "ר דירקטוריון חברת החשמל לשעבר, אלי לנדאו, דוחה בתוקף את השמועות בענייניו ומכחיש כל קשר למעשים לא ראויים. בשיחות שהתקיימו איתו השבוע אמר לנדאו כי "הכל תקין, הכל נעשה על פי דין וכחוק ובהתאם לאינטרס הכלכלי של חברת החשמל. אני יודע שהם יגיעו גם אלי וישאלו את השאלות, הם יקבלו תשובות ראויות לכל השאלות. כל השמועות הן קשקוש, אני רק הפסדתי מחשיפת הקלטת של פריצקי ואין לי שום קשר לדברים האלה".
חברת "בריטיש גז" הכחישה, בזמנו, כל קשר עיסקי לאהוד ברק או מי ממקורביו וטענה כי "כל הסכמי החברה הם בהתאם לעקרונות העיסקיים שלה ובהתאם לחוקים הרלוונטיים. כל ההסדרים שקופים במלואם לצדדים רלוונטיים מעורבים, כולל גם רוכשי גז, ממשלת ישראל והמלווים לפרויקט".
גם בחברת "מרחב" דחו לאורך השבוע כל קשר למעשים לא ראויים או לא חוקיים. יוסי מימן, בראיון שהעניק ל"מעריב" בתחילת השבוע, ציין כי שכר את החוק הפרטי מאיר פלבסקי כאקט הגנתי על מנת לברר האם קשור השר פריצקי לגז הפלשתיני באיזושהי דרך ומה פשר הפעולות שנוקט השר נגד עיסקת הגז עם מצרים. פלבסקי גויס, לדברי, רק לאחר שדירקטוריון חברת החשמל כבר קיבל את ההחלטה לרכוש את הגז ממצרים. "החלטנו להתחיל להתגונן רק אחרי שנגמר מסע הייסורים ושהעיסקה אושרה כחוק, כשהתברר לנו שפריצקי לא נרגע וממשיך לנסות להחליף אותנו ב'בריטיש גז' עם הגז הפלשתיני בכל דרך ".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
