 |
/images/archive/gallery/138/962.jpg אורי קלמן ואלישע קרא על דוכן הנאשמים בני-זילנד.
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
| טעויות מביכות של מרגלים, תקלות חמורות בהשגת
מודיעין על לוב ואיראן, מלחמות אגו של בכירים. איך
הפך המוסד לשק החבטות הכמעט רשמי של ישראל
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמיר רפפורט
14/8/2004 5:18 |
|
|
|
|
|
|
|
הלבנונים משוכנעים. מי שחיסל לפני כחודש את פעיל החיזבאללה ריאד עלאווי בפיצוץ בביירות היה המוסד הישראלי. לחיזבאללה היה ברור מן הרגע הראשון שמדובר בחיסול מתוצרת ישראל, ומיהרו לגבות את המחיר, כאשר יממה אחר כך פתחו באש על מוצב נורית, והרגו שם, חשופים על האנטנה בשל שורת מחדלים, את רס"ר אבישי קוריסקי וסמל איתי אילוז ז"ל.
למרות התגובה הכואבת, החיסול של עלאווי, אם אכן בוצע על ידי המוסד כפי שטוענים בעקשנות בלבנון, היה יכול להיחשב כביצוע חלק של המוסד, בסגנון החיסולים של מנהיגי ארגון ספטמבר השחור בביירות וברחבי העולם לאחר טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972. אלא שהפעם יעד החיסול היה פעיל זוטר יחסית של החיזבאללה.
חיסולו של עלאווי לא יגרום לארגון הלבנוני נזק ממשי, והוא אינו מפחית במאומה את התחושה בקרב גורמי ביטחון בארץ ובעולם שהמוסד אינו מצליח כבר שבע שנים להתאושש משרשרת של תקלות חמורות. ולא פחות מכך: שהתקוות הרבות שנתלו במאיר דגן כאשר מונה לעמוד בראש בראש הגוף החשאי לפני שנה ותשעה חודשים - נכזבו. לפי גורמי הביטחון, במשולש שמרכיב את קהילת המודיעין של ישראל - אגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן), השב "כ והמוסד - נותר האחרון גם תחת מאיר דגן מאחור. בזמן שהשב"כ ואמ"ן זוכים לקרדיט עצום על הלחימה בטרור הפלשתיני, סבור גורם המכיר את המוסד מקרוב כי הגוף הזה "זקוק לניעור
רציני ודחוף", כפי שמוכיחה הפאשלה האחרונה שמיוחסת לו, הפעם בניו-זילנד. "הנזק הוא איום".
את מחיר הפאשלה בניו-זילנד משלמים מדי יום בתקופה האחרונה אנשי משרד החוץ. הם צריכים לספק הסברים על מעשיהם של אלישע קרא בן ה-50 ואורי קלמן בן ה-30. שני הישראלים נתפסו בניו-זילנד ב-23 במרס כאשר ניסו להנפיק דרכון מזויף על שמו של נער ניו-זילנדי שסובל משיתוק מוחין ושוהה במוסד סגור. ישראלי שלישי, זאב ברקן, שהדרכון היה אמור להיות מונפק לשימושו, הצליח להימלט ברגע האחרון מהמדינה.
ישראל נמנעה עד כה מלהתנצל בפני ממשלת ניו-זילנד על הפרשה, גם אחרי שקרא וקלמן נידונו לפני כשבועיים לחצי שנת מאסר כל אחד. שר החוץ סילבן שלום הסתפק בהבעת צער על התקרית, אך נמנע מלקחת אחריות פורמלית. אבל מי שמביעים צער עמוק לא פחות הם אנשי מוסד בדימוס שאומרים כי אם הפרסומים בתקשורת הניו-זילנדית על השתלשלות הפרשה הם אכן מדויקים, הרי שהפעם מדובר "בתקלה מביכה במיוחד ברמה של טירונים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
זעם אותנטי
|
|
|
 |
|
|
|
אותם גורמים מציינים כי לפי הפרסומים, שני סוכני המוסד הישראלים לא נלכדו במהלך מבצע נועז אלא בשלב הראשון והבסיסי ביותר בפעילותו של כל מרגל - ההיטמעות במדינה שבה הוא פועל. על פי ספרי הריגול הבסיסיים, אנשי מוסד ומרגלים מארגוני ביון אחרים נוהגים לאמץ לעצמם זהות מקומית בדויה כאשר גניבת זהותו של מי שסובל משיתוק מוחין נחשבת שיטה שהוכיחה את עצמה בעבר, בשל הסיכוי הנמוך שמשותק שזהותו "נגנבה" ייצא מן המוסד שבו הוא מאושפז ויבקש לעצמו דרכון, ובכך תיחשף התרמית.
על פי התיאורים בתקשורת הניו-זילנדית קרא וקלמן טיפלו ב"ניירת" שהיתה אמורה לסדר לזאב ברקן את הדרכון המיוחד, בעוד שברקן עצמו החתים רופא מקומי באוקלנד על טופס עדות הדרוש להוצאת דרכון מקומי. לשם כך "מכר" לו סיפור שהוא צריך לטוס לאוסטרליה כדי להתחתן שם. אבל בטפסים שעליהם חתם הרופא היו רשומים פרטי הנער המשותק והם הוגשו למשרד הפנים הניו-זילנדי בצירוף תמונתו של ברקן. בדיעבד נטען, כי בשלב הזה כבר היו הסוכנים הישראלים תחת מעקב והאזנות רצופים של כוחות הביטחון הניו-זילנדיים.
במהלך המשפט התברר כי אלי קרא נכנס במהלך השנים האחרונות למעלה מ-20 פעם לניוזילנד בטענה שהוא מפעיל באוסטרליה הקרובה סוכנות נסיעות בשם "איסטוורד באונד", אלא שבאוסטרליה לא נמצא שום זכר לסוכנות כזאת. לברקן, המבוקש עדיין, יש לפי הפרסומים גם דרכון אמריקני וקנדי (חוקי כפי הנראה), כך שיצא שישראל הסתבכה בפרשה לא רק עם ניו-זילנד אלא גם עם אוסטרליה וקנדה. יחד עם זאת, גורמים מדיניים טוענים שבניגוד לזעם הניו-זילנדי האותנטי על ישראל, הרי שקנדה ואוסטרליה לא יזמו משבר אמיתי ביחסים עימנו.
גורם ביטחוני, המעורה היטב בנושאי מודיעין, אמר השבוע כי הפאשלה בניו-זילנד גרמה למוסד נזק תדמיתי עצום ויצרה עוד סדק גדול במיתוס החבוט ממילא "בגלל שכבר מדובר ברצף בלי נסבל של מחדלים. נכון, שתקלות היו לכל אורך ההיסטוריה של המוסד, וברור שלעומת כל תקלה שמתפרסמת יש עשרות מבצעים מוצלחים שלא שומעים עליהם אפילו מילה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבשבע השנים האחרונות שמו של המוסד נקשר רק לתקלות. זה התחיל בניסיון להתנקש בחייו של חאלד משעל בשנת 1997 בירדן, המשיך בתקלות שהביאו ללכידת ישראלים שנחשבו כסוכני מוסד בקפריסין ובשוויץ והמשיך עכשיו בניו-זילנד. פעם, לצד תקלות פה ושם שמו של המוסד הלך לפניו בזכות מבצעים כמו חיסול ראשי ספטמבר השחור אלא שבשנים האחרונות יש רק תקלות".
אותו גורם ביטחוני לא ציין כי שנה קודם לחיסול הכושל בעמאן, התפוצצה גם הפרשה המביכה שבמרכזה היה איש המוסד יהודה גיל שמסר דיווחי כזב של "מקור" בשלטון הסורי כביכול, שבגללם התעוררו חששות סרק מכך שעומדת לפרוץ מלחמה בחזית הצפונית. לעומת זאת, הוא כן אמר כי "הרבה יותר חמורות מהתקלות המקומיות של הסוכנים היו הכישלונות של המוסד להשיג מודיעין איכותי בעיראק ובלוב וכן חוסר ההצלחה שלו להביא הישגים משמעותיים במלחמה נגד הטרור הבינלאומי של אל-קאעידה".
באתר אינטרנט חדש שייסד המוסד באחרונה מוזכרת סיסמת הארגון הלקוחה מתוך ספר משלי ( " באין תחבולות ייפול עם ותשועה ברוב יועץ" ) וכן ההגדרה הפורמלית שלפיה "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים מופקד מטעם מדינת ישראל על איסוף מידע, מחקר מודיעין וביצוע פעולות חשאיות מעבר לגבולות המדינה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מוצנחים מבחוץ
|
|
|
|
|
|
|
הביקורת על המוסד נשמעת מפי אנשי מודיעין גם בנושא הלבנוני. בין השאר מכך שבמשך שנים ארוכות, ישראל לא הצליחה לפגוע באופן משמעותי בפעילות ארגון החיזבאללה ולא לחדור עמוק לתוכו (דבר שבא לידי ביטוי למשל בכך שלמוסד לא היה שום מידע אמין על מצבו הבריאותי של אלחנן טננבוים לפני עסקת חילופי השבויים שבה הוא הוחזר לישראל).
גם בעניין אל-קאעידה המצב אינו מזהיר. על פרסומים שונים, המוסד לא השיג מודיעין בעל ערך נגד אוסמה בן-לאדן ואנשיו, גם כאשר על הכוונת של אל-קאעידה היו יעדים ישראליים או יהודיים בקניה, תוניס ומרוקו ובאחרונה אוזבקיסטן. פיגועים מתוכננים כנגד יעדים ישראליים סוכלו בשנים האחרונות רק במזרח הרחוק ובכלל זה בתאילנד, אבל בזכות שירותי הביטחון המקומיים ולא הודות למוסד הישראלי.
אותו גורם טוען כי בכל כישלונות המודיעין של המוסד בשנים האחרונות "מה שחסר בראש ובראשונה זה מודיעין שמכונה בשפה מקצועית 'יומינט', כלומר זה שמתבסס על מקורות אנושיים. עם כל הכבוד לטכנולוגיה אין עדיין תחליף מושלם למקורות שמוסרין מידע תמורת כסף".
כאשר מאיר דגן נכנס ללשכת ראש המוסד בנובמבר 2002 היו רבים שציפו לטלטלה בארגון החשאי. אלוף (מיל') דגן הגיע לתפקיד עתיר ניסיון בהפעלת יחידות מיוחדות - כולל בימים שבהם סייע לאלוף פיקוד הדרום אריאל שרון לנקות את רצועת עזה ממחבלים ב-1970 - כמומחה לפעילות חשאית-מבצעית.
דגן, היום בן 57, חיזק כמצופה את היחידות המבצעיות של המוסד (במידה מסוימת על חשבון היחידות המחקריות שאינן דומיננטיות כיום) אבל הוא לא הצליח להביא את השינוי המיוחל. גם תחת דגן, המקורב מאוד לראש הממשלה, מתקשה המוסד להתנער מהתדמית המיושנת שדבקה בו בעשור האחרון.
החיסול האחרון בלבנון, אם אכן בוצע על ידי המוסד, מזכיר את השיטות שבהן אריק שרון כאלוף פיקוד דרום ומאיר דגן כמפקד יחידת רימון הדבירו את הטרור שהרים אז ראש ברצועת עזה, אבל כאירוע בודד בעומק השטח הלבנוני אין בו תרומה ממשית לביטחון.
הכישלון האחרון בניו-זילנד ממחיש כי שיטות הפעולה היומיומיות של המוסד צריכות לעבור בחינה מדוקדקת: האם זיוף דרכונים על ידי "גניבת זהות" בכלל מתאים לעידן שבו מדינות המערב מחזיקות מערכות ניהול מידע ממוחשבות משוכללות ביותר ושהזיהוי מתחיל להתבצע על פי טביעות אצבע? מעל לכל, אומרים גורמים מדיניים, כי המוסד צריך להתאים את עצמו לכך שישראל נתפשת כמדינה שאינה שומרת חוק.
כישלון נוסף שיכול להיזקף לחובת דגן הוא בנושא המלחמות הפנימיות במסדרונות המוסד, שמאפיינות את התנהלות הארגון לכל אורך העשור האחרון, ונמשכות גם בימי הראש הנוכחי. עם מינויו, "ייבא" דגן מאמ"ן את א' לתפקיד ראש אגף המודיעין שלו. במקביל הוא נוהג להתייעץ עם המשנה הקודם, אלוף (מיל') עמירם לוין. דבר נוסף שעשה דגן ועורר הרמת גבות במסדרונות הוא מינויו של ד', סגן ראש השב"כ לשעבר שיתמודד בקרוב על תפקיד ראש השב"כ הבא, ליועץ מיוחד לענייני טרור.
ואולם, מעבר "ליועצים מבחוץ" שפוגעים באגו של המומחים שצמחו בתוך המוסד עצמו, מעיבה כיום על המוסד יריבות חריפה שקיימת בין ח', האחראי על התחומים המינהליים ובין ת', האחראי על התחומים המבצעיים. השניים נחשבים כסגניו של דגן ושניהם רואים את עצמם כמועמדים לרשת אותו.
האם מישהו מביניהם יזכה בתפקיד? ההיסטוריה מוכיחה כי המוסד המסוכסך מבפנים יתקשה ככל הנראה להצמיח גם את מנהיגו הבא מתוכו, כפי שכמעט כל ראשי המוסד עד כה "הוצנחו" מבחוץ.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
