 |
/images/archive/gallery/152/907.jpg ארבעה סמלי חי''ר בפעולה. ''מכפיל כוח שלא היה קיים''.
צילום: פלאש 90  |
|
|
|
|
| הסמלים בצה"ל תופסים פיקוד: מובילים פשיטות מארבים וגם הסתערויות
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
איתי אשר
14/8/2004 8:00 |
|
|
|
|
|
|
|
"היום יריתי במישהו. זה קרה בקסבה של שכם. הפלשתינים חשפו מארב של פלוגת העורב, ונכנסנו לקסבה לחלץ אותם. זיהינו פלשתיני שעומד על גג של בית וזורק בלוקים על החיילים למטה. עליתי עם המ"פ על בית אחר ויריתי בו".
איך מרגישים אחרי שיורים בבן אדם? "זאת הרגשה טובה. אני אוהב להיתקל, ויש לי ניסיון וחוש לזה. לא יודע למה, אבל אני נתקל הרבה, זה כאילו קורה לי באופן טבעי. שאתה מפקד על חוליה בהיתקלות עם מחבלים והכל מתחבר ביחד ועובד כמו שצריך, זאת הרגשה טובה".
את הדברים מספר מאיר, בן 22 מרעננה, סמל צוות בפלוגת ההנדסה של חטיבת הצנחנים. הוא יצא לקורס מפקדי כיתות, אחרי שהרג מחבל מתוך "אביר", ומאז הוא סמל צוות בפלוגה. השבוע נפגשנו איתו במחנה
הצבאי בתל א-רס ליד כפר השומרונים בהר גריזים. הוא פיקד על כוח החילוץ במבצע לפגיעה בחמושים שנערך בינתיים, על ידי יחידת הסיור של הצנחנים, למרגלות ההר, בתוך הקסבה של שכם.
המשימה שלו היתה להמתין בתל א-רס, ובמקרה שאחד המארבים ייחשף על ידי הפלשתינים, להיכנס לתוך הקסבה בראש כוח של חיילים מפלוגת ההנדסה שנע על גבי ג' יפים ואבירים ממוגנים, ולחלץ במהירות את חבריו, לפני שהעניינים יסתבכו. באחד החילוצים הוא ירה ופגע במשליך הבלוקים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הלחימה היום שונה
|
|
|
 |
|
|
|
לפני שלוש שנים אף מפקד בצה"ל לא העז לחשוב לתת לסמל, גם לא לקצין זוטר, לפקד על כוח חילוץ של מבצע בתוך הקסבה של שכם. במנטליות הדרום לבנונית שאיתה נכנס צה"ל לאינתיפאדה, לסמלי המחלקות לא היה תפקיד אמיתי. אולי לספור שק"שים (שקי שינה) ולמספר קיטבגים לפני הזיכויים באפסנאות, אבל שום תפקיד מבצעי. בצה"ל נהגו תמיד לקנא בסמלי המחלקות בצבא הוד מלכותה הבריטי, שנחשבים למפקדים מקצועיים, מנוסים ומטילי מורא שאוגרים בתוכם ידע קרבי רב, אף יותר מהקצינים הזוטרים המפקדים על מחלקות החי"ר.
זה לא שבצה"ל לא היו בעבר סמלי מחלקות על פי המודל הבריטי. היו סמלים שפיקדו על מוצבים, הובילו פשיטות ופיקדו על מארבים גם במהלך מלחמת לבנון. אבל ההתנהלות "הזהירה" של צה"ל בשנות הלחימה הארוכות מול החיזבאללה בדרום לבנון, בנוסף למספר פאשלות בתפקוד של הסמלים בקרב, פשוט הוציאה מהתפקיד את התוכן שלו. המקסימום שנתנו לסמלים לעשות היה לפקד על בט"שיות לאורך גדר המערכת. אף אחד לא הניח לסמלים לפקד על מארבים או סיורים בשטח אזור הביטחון, בטח לא על פעילות מבצעית מעבר לקו האדום.
למרות שבמשך כל השנים האלה הבינו בצה"ל שמחלקות החי"ר זקוקות לסמלים חזקים, שיהיו גם בעלי יכולת מבצעית לפקד על חיילים, אף אחד לא האמין שסמלי המחלקות בחטיבות החי"ר, שקיבלו ברוב המקרים את התפקיד בזכות הוותק שלהם כמפקדי כיתות, באמת יכולים לעשות את זה.
כשפרצה האינתיפאדה בספטמבר 2000, והיחידות הלוחמות מצאו לפתע את עצמן מתמודדות עם מספר גדול של משימות, שהיה רב יותר ממספר הקצינים שיכלו לפקד עליהן, הבינו בצה"ל, שאין מה לעשות. חייבים לתת לסמלי המחלקות למלא התפקיד האמיתי שלהם. למהלך הזה לקח קצת זמן להתבשל, אבל היום טוענים רבים בצה"ל, שהקאמבק של הסמלים, הוא אחד המהלכים שמסייעים לצבא לנצח את האינתיפאדה.
"בלבנון התחנכנו לא נכון", מסביר סגן-אלוף אודי, מפקד גדוד "שמשון" האחראי על גזרת נצרים, "אני כסגן מפקד גדוד אגוז הייתי יוצא למבצעים בלבנון ומפקד על חוליה של עשרה חיילים. כל העניין של פיקוד ושליטה עבד אז לא נכון. היינו יושבים על התחת ומחכים שמפקד פלוגה יוציא מארב, כי אפילו על מפקד מחלקה לא היו סומכים. לסמלי המחלקות היתה אז בכלל תדמית של מין עציצים כאלה שקמים בעשר בבוקר.
"מרגע שהתחילה הלחימה עם הפלשתינים כשבכל סיור, בכל מחסום ובכל עמדה היה צריך מפקד, לא היתה ברירה אלא להשתמש בכל שרשרת הפיקוד, וזה הרים מחדש את מעמד המפקדים הזוטרים למקום שבו הוא היה צריך להיות. מ"כים שהיום מוציאים אצלי מארבים, הוכשרו כמפקדי כיתות - אז שיפקדו על כיתה. אין דרך אחרת לעבוד בצבא בלי לסמוך על מפקדים זוטרים, ובלבנון לא סמכנו עליהם.
"בכלל הלחימה היום שונה מכל מה שהכרנו ומי שמתמודד איתה זה דרג השטח, זה לא כמו במלחמת יום כיפור, שמפקדי גדודים היו מסתערים בראש הכוחות שלהם. מי שנמצא ברוב האירועים אלה הסמלים ומפקדי הכיתות. זה יצר מצב שהמפקדים הזוטרים הלכו והתחזקו, ואצלי הסמלים מפקדים על מבצעים, יורים כל היום ואני סומך עליהם בדיוק כמו שאני סומך על מפקדי המחלקות שלי ובלי שום סימני שאלה. למפקדי המחלקות בגדוד שלי יש היום סמלים - בדיוק כמו בסרטים האמריקנים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חבר שהוא גם מפקד
|
|
|
|
|
|
|
מפקד יחידת הסיור של חטיבת הצנחנים, סא"ל אבי, מדגיש: "אנחנו נלחמים היום בשיטה של לחימה בטרור, שבה למבנה המחלקתי אין שום ערך מוסף על המבנה הכיתתי של שישה, שמונה או עשרה לוחמים. בלחימה בטרור, הדברים נגמרים ומתחילים במפגש הראשון. בהיתקלות. בשלושה, עשרה כדורים שנורים ולא בהסתערות של כוח מחלקתי. לכוח קטן יש חתימה נמוכה. הוא נטמע טוב יותר בשטח וחסר צורה מכח גדול. הסמלים שלי יודעים להוביל מעצר בקסבה, להוציא מארבים ואלמנות קש, לפקד על תצפית, להוביל כוחות בכל העיר ולשמש כוח חילוץ. אלה קצינים באופי, שמהסיבות שלהם לא רצו להיות קצינים. בה"ד 1 נותן המון למפקדים, אבל הפערים בין הקצינים לסמלים הם לא של חצי שנה בקורס קצינים".
למרות הרצון לתת לסמל המחלקה הצה"לי את התדמית של הסרג'נט בצבאות המערביים, נראה שהניסיון הזה נדון לכישלון. הסיבה העיקרית לכך, היא הגיל והוותק. בעוד שבצבאות המערביים הסמלים הם אנשי קבע ותיקים, ששואבים את הסמכות שלהם מניסיונם הרב ולעתים אף מבוגרים יותר ממפקדי הפלוגות, הרי שבצה"ל הסמלים הם חיילים סדירים שיכולים במקסימום להיות מבוגרים מהחיילים שעליהם הם מפקדים בשנה וחצי.
בחלק מהמקרים הם מפקדים על בני מחזור הגיוס שלהם, ולעתים אף על לוחמים מבוגרים מהם בגיל וותיקים מהם בשירות. בעבר ניסו בצה"ל להחתים סמלים על שירות קבע של חצי שנה, אולם היום רק סמלים בודדים משרתים מעבר לשלוש שנים. העובדה שמדובר בחיילים סדירים שמפקדים על חיילים סדירים אחרים, מחייבת את הסמלים בצה"ל לשאוב את את הסמכות שלהם, מתכונות פיקודיות אמיתיות באופי שלהם. לא מקילה עליהם גם העובדה שבמרבית יחידות החי"ר הסמלים אינם נוהגים לענוד את דרגות הסמל שלהם על שרוול חולצתם, דבר שהיה בלתי נתפש בצבאות מערביים אחרים.
"זאת בעיה, כי אתה צריך להניע אנשים שכל המסלול ישנת לידם מיטה ליד מיטה", מספר סמלראשון גבריאל, מקיבוץ שדה-אליהו, סמל צוות סמ"רים בפלוגת העורב של חטיבת הצנחנים, שבו הוא מפקד על לוחמים ותיקים ממנו. "בהתחלה הסתכלתי עליהם מהצד ולאט לאט עם הזמן למדתי להניע אותם, גם מתוקף זה שאני מפקד וגם מתוך הבנה שיש דברים שצריך לעשות. לעיקר הסמכות זכיתי בזכות הפעילות המבצעית. ברגע שאתה מפקד עליהם במבצעים, הם מעריכים אותך, יודעים שיש על מי לסמוך ולומדים לקבל את זה שאתה לא רק החבר שלהם אלא גם המפקד שלהם".
שמואל , סמל של מחלקת הסיור וטילי ה"גיל" בפלוגה המסייעת של גדוד "חורב" בשכם, מוסיף כי "חיילים נותנים הרבה יותר כבוד לסמלים מלמפקדי מחלקות, כי הסמל, שדואג גם לצרכים הלוגיסטיים היומיומיים, הוא כמו האבא שלהם. הם באים אליך עם הבעיות שלהם ולא אל המ"מ. הרבה פעמים בהכשרה המ"מ הוא האיש הטוב והסמל הוא הרע. במבצעית זה מתהפך. בגלל שלקצין אין זמן לעסוק במשמעת, הסמל אחראי על התחום הזה, ואני רשאי לתת עונשים מיום ביציאה ועד ריתוקים. חייבים שחיילים יכבדו ויפחדו ממך, ושלא יחלקו לך על המילה".
נתי , סמל מחלקה בפלוגה המסייעת של גדוד 12 של גולני בג'נין סבור שלכבוד מהחיילים שלו הוא זכה בזכות עבודה קשה ולא בגלל שהם מפחדים ממנו. לפני כשבוע הוא יצא עם הכוחות מהעיירה בית-חנון בצפון רצועת עזה, שם פיקד על "אכזרית" בתוך השטח הפלשתיני. "בדרך כלל כשיוצאים למבצעים, מחלקים את המחלקה לשניים. המ"מ מפקד על כוח אחד ואתה על כוח אחר. כשאני סיימתי מסלול ועליתי לפלוגה לפני שנה וחצי זה לא היה ככה. סמלים לא פיקדו על מבצעים.
"אני לא יודע אם זה בגלל פשרה אבל נותנים היום יותר אחריות לסמלים. בפעם הראשונה שאתה נתקל במחבלים בתור מפקד, התחושה היא שונה. זה קרה לי במעצר בג'נין, ופתאום החשש שלך על החיילים, שלא יעשו טעויות, הוא הרבה יותר גדול מהפחד שלך על עצמך. ירה עלינו מחבל מתוך בית וירינו עליו, עד שהרגנו אותו. למרות שלא עברתי בה"ד 1, החיילים יודעים שיש על מי לסמוך, וכשאני אומר להם שצריך להסתער אז הם מבינים שזה מה שצריך לעשות. האמון שלהם בי הוא הכלי היחיד שלי. גם מי שהיה חמש שנים בבה"ד 1 לא יכול לעשות כלום, אם החיילים שלו לא סומכים עליו. פה זה צה"ל ואני לא סרג'נט בצבא האמריקני שיכול לתת מכות לחיילים שלו".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
