 |
/images/archive/gallery/149/687.jpg פליטים בסודן.
צילום: אי-פי  |
|
|
| טבח באפריקה – והעולם שותק |
|
| העימות המזוין בדרפור, סודן, גבה עד כה 50 אלף
קורבנות והותיר 1.2 מיליון בני אדם ללא קורת גג.
כתבת ה"וושינגטון פוסט" עם רשמים משדה הקטל |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אמילי ווקס, מיוחד למעריב
1/10/2004 12:00 |
|
|
|
|
|
|
|
ה"לנד קרוזר" המטונף והמסריח דהר במדבר דרפור שבשליטת המורדים, ועצר לפתע בחריקת בלמים. על ההגה ישב איזק, צלף אנרגטי מצבא השחרור הסודני (סל"א). הוא זיהה את המטרה, כיוון את הקלצ'ניקוב שלו, לחץ על ההדק, וקולות הירי הדהדו במרחבי המדבר השקט.
במרחק, ניסה אנטילופ להסתתר מאחורי השיחים. המורדים הרעבים בילו את 45 הדקות הבאות ותשע יריות במרדף אחר הבהמה דרך שיחים קוצניים וחולות טובעניים, לפני שהשיגו את טרפם.
מציאת אוכל היא עניין של הישרדות עבור אלפי בני אדם במדבר דרפור. הלוחמים, ששולטים על האזור, מתדלקים משבר הומניטרי עצום שמתפתח במקום. עד כה, הותיר העימות המזוין בדרפור 50 אלף הרוגים, 1.2 מיליון בני אדם ללא קורת גג, ועוד מאות אלפים שחשופים למחלות קטלניות.
הגינוי הבינלאומי התמקד במיליציית ג'נג'אוויד, הנהנית מתמיכת הממשלה, שהטילה אימה על אזרחים באזורים שבהם ההתנגדות המזוינת היתה החזקה ביותר. פחות תשומת לב הופנתה למורדי סל"א, שלדבריהם
החלו את העימות במטרה להגן על הזכויות של השבטים האפריקניים בדרפור, וכעת שולטים בכמה ממוקדי הסבל והייאוש במדינה הגדולה ביותר באפריקה.
נסיעה במשך שבוע באזור המוחזק בידי המורדים מגלה שהסל"א לא מצויד, לא מאומן ולא מאורגן. בין לוחמיו אפשר למצוא גם ילדים. השאיפות הגדולות שלו לא הולמות את משאביו הדלים. הדבר היחיד שיש למורדים בשפע, הוא מוטיבציה.
"תנו לנו 500 מכוניות עם מכונות ירייה ואנו לוקחים את חרטום תוך חודש", מכריז בחר איברהים, יועץ בכיר בזרוע הפוליטית של סל"א. על כוס תה במחנה בכפר בהאיי הוא אומר שהוא מעריץ את האכזריות בסרטי הפעולה האמריקניים ובמערבוני הספגטי. "אנו יכולים להיות כמוהם", הוא קובע.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אכזריות בלתי נסבלת
|
|
|
 |
|
|
|
אולם באותו אחר צהריים לוהט, היו להם במחנה חמישה כלי רכב, שכולם נלקחו שלל בקרבות עם הממשלה. ואף אחד מהם לא הניע.
בעוד אנשי ג'נג'אוויד מאוחדים בשנאה אתנית לשבטים האפריקניים, מנהיגי הסל"א מדברים באותה אכזריות על הממשלה בחרטום, שלדבריהם הנהיגה במשך דורות אפליה כלפי האפריקנים השחורים. הם רואים עצמם כגיבורים המגינים על בני השבט שלא נמלטו אל המחנות הממשלתיים הנגועים במחלות. כתוצאה מכך, מנהיגי הסל"א, כמו עמיתיהם בג'נג'אוויד, מסרבים להפסיק את האש.
הממשל האמריקני לוחץ להפעיל סנקציות, אם לא יצליחו להשתלט על המליציות, בעוד שכמה חברות במועצת הביטחון של האו"ם סבורות שצריך לתת לסודן עוד זמן. בינתיים, האזרחים ממשיכים לסבול. המורדים מואשמים בביצוע מעשי זוועה, אם כי בסדר גודל הרבה יותר קטן מאשר הג'נג'אוויד ותומכיו בממשלה. המורדים שולטים בשטח נרחב שבו לא ניתן להעביר ל-300 אלף אזרחים מזון וסיוע רפואי, שהתושבים באזורים שבשליטת הממשלה כן מקבלים.
הסל"א לא תכננו להשתלט על כל כך הרבה שטח כל כך מהר. הקבוצה זכתה לניצחונה הראשון בשנה שעברה, עם ההשתלטות על הכפר אלפאשר. לדברי פקידים ממשלתיים, המורדים הרגו 75 חיילים של הממשלה, גנבו כלי נשק והשמידו ארבעה מסוקים ושני מטוסי אנטונוב. קבוצה שנייה, קטנה יותר, של מורדים, ששמה "התנועה לצדק ולשוויון", הצטרפה ללחימה נגד הממשלה. בתגובה לתבוסה חימשה ממשלת חרטום את הג' נג'אוויד כדי שיסייע לצבא. הצבא הסודני פתח בהפצצה על מאות כפרים, ברובם אפריקניים, והפך יותר ממיליון איש לפליטים.
המשבר בדרפור פרץ בדיוק כאשר תהליך שלום בליווי אמריקני בין הממשלה וקבוצות מורדים בדרום סודן עמד להבשיל ולסיים כמעט 50 שנה של לחימה שם. הסל"א ביקש להיות חלק משיחות השלום האלה, אך הממשלה סירבה.
מנהיגי סל"א באים משורות האליטה שבשבטים האפריקניים. חלקם אומרים שהם נלחמים על מנת לסיים עשרות שנים של אפליה, כדי לקבל יותר כוח פוליטי וליהנות מחלק מרווחי הנפט של סודן, המסתכמים במיליון דולר ביום. אחדים מהמנהיגים אומרים שמה שהם באמת רוצים זה להצטרף למורדים סביב סודן ולדחוף לשינויי שלטון בממשלת חרטום. אולם לקבוצות יש מעט מאוד ניסיון פוליטי והן נותרו מפולגות.
בכפר פוראוויה מצביעים מורדי הסל"א על 12 גופות המרקיבות בשמש. לדבריהם מדובר באפריקנים מקומיים שהופתעו ליד באר הכפר וחוסלו על ידי כוחות הממשלה שפשטו על הכפר בחודש מרס.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מיני-סטלינגרד
|
|
|
|
|
|
|
הלוחם המפורסם ביותר של המורדים מוכר כקונגו. אנשיו העניקו לו את שמו משום שהם טוענים שהוא מעולם לא מפחד מיריות. אולי זה מה שמסביר את העובדה שהוא איבד בקרב את אחת מעיניו, שקליע תקוע בלסת שלו ושהרגליים שלו מלאות תפרים.
קונגו, שסובל מכאבי ראש חזקים, ביקש מאחד העיתונאים אספירין. הכוכב הלוחם של סל"א מגלם את חוסר ההתאמה בין הנחישות של הקבוצה לבין משאביה. בחודש יולי שעבר השתתף קונגו בקרב גורבו ג'ונג, קרב שהסל"א מכנה המיני-סטלינגרד שלו, על שם הקרב המפורסם שבו הביס הצבא הסובייטי את צבאו של היטלר. הקרב בגורבו ג'ונג הוכיח, כי למרות אימונים עלובים ונשק גרוע, המורדים מסוגלים לנצח את אחד הצבאות החזקים ביותר באפריקה. גנרל סודני נהרג בקרב הזה.
קונגו, ששמו אמיתי הוא קיטיר זכריה, הוא מפקד בסל"א. אך בעיני לוחמיו הוא אלוהים. הוא הסיר את משקפיו וחשף חתיכת עור פגועה שבה היתה פעם עין ותיאר את משימתו להילחם נגד הערבים בדרפור.
"השפה היחידה שהם מבינים היא כוח הנשק", אומר קונגו ושולף סיגריה מכיסו. "אנו, הצעירים בני השבטים האפריקנים בדרפור, מרגישים שזה כבר נמשך יותר מדי שנים. שחייבים לעשות משהו. עם כמה כלי רכב נוכל לנצח אותם".
הארי פדהול, מתולתל עם בייבי פייס, עמד והקשיב לדבריו בצמא. הוא אחד מהלוחמים הצעירים שבחר בלחימה על פני חיים במחנות פליטים משפילים.
הארי מתאר כיצד הצטרף לכוח לפני מספר חודשים, לאחר שכפרו הועלה באש. הוא ראה גופות בכל עבר. אמו נמלטה למחנה פליטים, הוא מספר. "אין לי לאן ללכת", סיפר פדהול, שלדבריו הוא בן 18, למרות שהוא נראה הרבה יותר צעיר. "כעת הסל"א הוא המשפחה שלי".
קונגו מצדיק את המלחמה על ידי תיאור הדרכים שבהן הממשלות בחרטום הפלו את השבטים האפריקניים, ואף הענישו תלמידים בבית ספר שדיברו בשפת השבט, זאגווה. "תמיד כשהערבים דיברו איתך זה היה כאילו הם יותר טובים ממך", הוא אמר, משעין את ידו על האקדח בחגורתו. "אף אחד מאיתנו לא חושב שנוכל אי פעם לחיות שוב בשלום עם שכנינו הערבים. אין לי שום חברים ערבים. אפילו אם יציעו לי לשאת לאישה ערבייה יפהפייה, לעולם לא אסכים. היא לא בשבילי ".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זיכרונות שנאה
|
|
|
|
|
|
|
לשבטים האפריקניים בדרפור זיכרונות מרים מאז הקמת התנועה המוכרת כאיחוד הערבי בשנות השמונים. באותו כינוס של כמה שבטים ערביים הוכרז על עליונות "הגזע הערבי" והוכנו תוכניות לגרש שבטים אפריקניים שקיבלו שטחים תחת המשטר הבריטי. קרבות מרים החלו בשנת 1987.
בתחילת שנות התשעים, תנועת המורדים בדרום סודן, צבא השחרור של העם הסודני, אימנה מורדים מדרפור ושלחה כוחות לאזור כדי להילחם בממשלה. המרי בדרפור דוכא במהירות.
בתגובה להקמת האיחוד הערבי, יצרה קבוצה של אינטלקטואלים אפריקניים את הספר השחור, שבו רשימה נוקבת של עובדות ונתונים שנאספו בחשאי ממסמכים ממשלתיים, שמטרתה להוכיח שהשבטים הערביים שלטו בעמדות הכוח כמעט בכל תחום בחברה הסודנית, ובכלל זה בתי חולים, בתי ספר וכוחות המשטרה. עותקים מהספר נמסרו לכל מנהיג בממשלה, כולל הנשיא, ועוררו סערה בחרטום.
היה זה סימן לבאות. כיום, אחדים ממחברי הספר השחור, המכנים את עצמם שוחרי האמת והצדק, הם ממנהיגי הסל"א.
"אנו יודעים שיש תוכנית מאורגנת היטב להיפטר מאיתנו", אמר איברהים, שייעץ לאלו שחיברו את הספר. "אך אנו לוחמים, זו התרבות שלנו. הערבים כאן לא יודעים כמה קשה אנו מוכנים להילחם עבור אדמתנו".
האתגר שניצב בפני הסל"א אינו רק העימות מול הממשל החזק בחרטום. הם גם צריכים לנסות איכשהו לנהל שטח, שבו הולך ומתפתח משבר הומניטרי. מומחים מעריכים כי התמיכה העממית במורדים תלויה רבות בדרך שבה יצליחו להאכיל את התושבים ולהגן עליהם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על סף מוות
|
|
|
|
|
|
|
בשדה פתוח מוקף הרים הסתתרה חאווי באס עם שלושת ילדיה בכפר שיגה קארו שבשליטת המורדים, כמאה קילומטרים מהגבול של סודן עם צ'אד. בנה הקטן ביותר, הארי בן השנתיים, כל כך רזה, עד שהוא כבר לא מסוגל ללכת. אגב, הפירוש של שמו בזאגווה הוא "חזק ".
חאווי אומרת שהיא לא מסוגלת לנסוע למחנות הפליטים המוגנים בצ'אד. "כיצד אוכל להגיע לשם? ", היא שואלת. "אנו לא מרגישים טוב. הבטן שלי כל הזמן כואבת".
ארגוני סיוע סבורים שיש עשרות אלפי אנשים הנאבקים כדי לשרוד באזורים שבשליטת המורדים, שהסיוע לא יכול להגיע אליהם. הממשלה לא מרשה לארגוני סיוע להיכנס לשטחים שבשליטת המורדים, בטענה שהסל"א יגנוב את המזון.
פליטים אומרים שהמורדים לא מטרידים אותם. בחודש שעבר חיילי המורדים חילקו שקי קמח לחלק מהפליטים, אך לא היה בכך די. הארי על סף מוות.
איברהים, מנהיג הסל"א, הביט בילד, אחז בו והבטיח לצלצל לארגוני הסיוע ולמצוא דרך לאפשר להם להגיע ולסייע לפליטים. אך סוף הסבל הנורא לא נראה באופק.
לפני שבועיים החליטה מועצת הביטחון של האו"ם להטיל סנקציות על ייצוא הנפט מסודן, אם המדינה לא תשים קץ לאלימות בדרפור.
"אנו לא צריכים סנקציות, אנו צריכים פתרון פוליטי", אמר האגו איסה, חבר האסיפה הלאומית, לחברי משלחת אמריקנית שסיירה באחרונה בדרפור. "מועצת הביטחון נרדמה ברואנדה", אמר איסה בהתייחסו לטבח 800 אלף איש ברואנדה לפני עשור, "ועכשיו הם רוצים לפצות על כך בהפעלת לחצים על סודן. אבל הם לא ימצאו רצח עם, הם יקבלו מלחמה. הסנקציות האלה דוחקות את סודן לפינה".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
