 |
אני אוהב כדורגל. סליחה, מאוהב בכדורגל, מאז שאני זוכר את עצמי. אי אפשר להסביר את הקשר האינטימי שיש לי עם הכדור, עם הדשא, הרשת, עם האהבה הכל כך בסיסית וכנה למשחק המופלא והפשוט הזה. אבל בשנתיים האחרונות משהו קרה. משהו רע, פה אצלנו מתחת לאף של כולנו. זה לא שאני אוהב פחות את המשחק, נהפוך הוא, אני מתאהב בו כל יום מחדש אך עם כל יום שעובר אני מרגיש אותו פחות, רואה אותו עוד פחות והכי גרוע כמעט ולא מתעניין בו. לדיסוננס הגדול הזה, אהבה שהולכת וגוברת למשחק אך התעסקות עימו שהולכת ופוחתת מרגע לרגע, יש מספר סיבות. האחת, רמת הכדורגל שמקפידה באופן אובססיבי לרדת משנה לשנה בארץ, והשנייה ואולי החשובה יותר נעוצה בעובדה שהכדורגל בארץ פשוט הופקע מרשות הכלל ועבר להיות נחלת אלו שמוכנים לשלם בעבורו סכומים לא הגיוניים תמורת צפייה בתשלום.
נדמה לי שפטרוני הכדורגל בארץ לא מוכנים להשכיל לקבל את מה שבאירופה ובמדינות מתוקנות אחרות הבינו כבר מזמן: "הכדורגל שייך לאוהדים המושבעים שלו". לכל האוהדים הפשוטים, אלו ששנים מלווים את קבוצותיהם בימים קשים כטובים, אלו שמחוייבותם הינה אבסולוטית ואינה ברת שינוי בקונסטלציה זו או אחרת, אלו שאהבתם למשחק ולקבוצה הינה טוטאלית ואינה מותנית בשום דבר. אז אנא מכם פטרוני כדורגל יקרים וכל העוסקים במלאכה לשם רווח אישי - החזירו את הכדור לעם, החזירו את תחושת השייכות, את הקהל למגרשים ואת השידורים לערוצים ממלכתיים.
תאמינו או לא, אבל במשחק הזה כולם ינצחו!
|
 |
 |
 |
 |
|
|