הסירוב כסכנה לאומית
כתלמידו של הרב שפירא, משוכנע הרב שי פירון שהרב מתנגד לסירוב. הצהרתו אינה אלא ביטוי לכעס כלפי ראש הממשלה
בחברה מתוקנת, מחלוקות אידיאולוגיות הן בסיס לצמיחה ולהידברות גדולה. בחברה הישראלית, מחלוקות הן סיבה לשנאה לנתק, להכפשות, לאיומים ולשאר מרעין בישין. התנהגות שכזו אינה נחלתו של ציבור זה או אחר אלא היא חלק מהתרבות הקלוקלת שלנו. בכך, בכל פעם שיש לנו הזדמנות ללבן את יסודות החיים שלנו כאומה בארצה, אנו נגררים למריבות מיותרות שלא מצמיחות ישועה, קרן אור ותקווה לתושבי המדינה.
הצבא והשירות בו הם אחד החוטים האחרונים האורגים את השותפים לבניינה של החברה לכלל אומה. לפירוק האתוס הצבאי משמעויות מרחיקות לכת שעלינו לקחת בחשבון. זאת ועוד, העברת נטל האחריות המוסרי אל כתפיו של מפקד או חייל דתי יוצרת מצוקה אישית, בשעה שההכרעה איננה של היחיד אלא של הציבור. בכך נבדלת מצוות ישוב ארץ ישראל ממצוות השבת. ההכרעות בשאלות עקרוניות אלה חייבות להתקבל בכלים הדמוקרטיים שהם הכלים ההלכתיים והחוקיים להעמקת השיח בין חלקי העם. צעירי הציונות הדתית הינם חיילים אמיצים הרואים בשירות הצבאי שליחות לאומית ורוחנית כאחד. פסקי הלכה המעודדים סרבנות, מערערים את היסודות עליהם התחנכו ויש להן השלכות קשות.
אסון לאומי יהיה אם חיילים, תלמידיו של רב פלוני, יסרבו להשתתף בפינוי יישוב בעוד שחבריהם החילוניים, תלמידיו של אדמו"ר חילוני, יסרבו לשמור על היישוב בו מתגוררים הוריו של החייל האחר.
הציונות הדתית ידעה לשמור על איזון קדוש ביחס שבין תורה למדינה. בכך היוותה אלטרנטיבה יחידה להפיכתה של מדינת ישראל ליהודית ודמוקרטית. האתגר העצום, להמשיך ולהאמין במדינת ישראל כראשית צמיחת גאולתנו אף שראשיה, שריה ויועציה נוקטים עמדות הסותרות את תפיסת העולם האמונית, מהווה בסיס להמשכה של התורה הגואלת כמשנה חינוכית רוחנית רלוונטית. מי שקיבל על עצמו להיות
נא להמתין לטעינת התגובות
