 |
/images/archive/gallery/180/970.jpg ג'ורג' בוש וג'ון קרי. צילום:
רויטרס  |
|
|
|
|
| חשש בארה"ב: גם הפעם תוצאות
הבחירות יהיו כה צמודות שיחלוף
זמן רב עד שתתברר זהות המנצח |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אמנון דנקנר (ארה"ב),
27/10/2004 9:39 |
|
|
|
|
|
|
|
האם קללת בני בוש חוזרת? האם גם הבן, כאביו, יפסיד את הבית הלבן אחרי מלחמה בעיראק? האפשרות הזאת שהיתה רחוקה מהדעת עד החודש, מתחילה להצטייר בצבעים יותר מציאותיים מיום ליום. משהו באוויר נע לטובתו של ג'ון קרי.
אולי אלה החדשות הרעות שניחתות על ארצות-הברית ועל הממשל: הכלכלה אינה מתאוששת, והידיעות מעיראק הן עקובות מדם, עגומות וחסרות תקווה. וול-סטריט מגיב בירידות שערים, ומצב הרוח הכללי שפוף. בסקרים יש עדיין שוויון עם יתרון מזערי לבוש, אבל המגמה היא של צמצום פערים מצד קרי, והסוקרים אומרים פה אחד שהמגמה הזאת היא שצריכה להדאיג את הנשיא.
החדשה הרעה האחרונה לבוש שנחתה כאן השבוע, היתה זו שעסקה ב300- טון של חומרי נפץ עתירי איכות בעיראק, שנעלמו מתחת לאפם של כוחות הכיבוש האמריקנים.
אנשי קרי מיהרו לייחס את השלומיאליות המסוכנת לבוש עצמו, ולמרות שברור שהוא לא עסק בכך, מה שצריך להדאיג אותו הוא שזה נדבק.
מצבו של בוש מתחיל להזכיר יותר ויותר את מצבו של ביבי נתניהו בבחירות בהן הפסיד לאהוד ברק: המערכה היתה אז על ביבי עצמו, מין משאל עם על תכונותיו של האיש, והופחה בה הרבה שנאה שבסוף גם ניצחה. גם המערכה כאן היא משאל על ג'ורג בוש יותר מאשר על דעות, עמדות או אידיאולוגיות.
מטה הבחירות של בוש ניסה לגרור את הוויכוח אל אישיותו של קרי, ולהפוך אותה למוקד המערכה. זה לא עבד, בעיקר משום שאת קרי - למרות ואולי בגלל שהוא דמות מרוחקת, מעט מתנשאת, לא מקרינה חום ומאופקת - קשה לעשות ללעג ולקלס. זה לא נדבק אליו. בוש, לעומת זאת, ממש מבקש את זה והוא מקבל מלוא החופן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מתמקדים בבוחרים החדשים
|
|
|
 |
|
|
|
אבל הסיפור האמיתי של הבחירות האלה כבר זז מבוש ומקרי ומהדוברים חלקי הלשון המופיעים בשמם בטלוויזיה, ועובר אל המטות הארגוניים. הטראומה שעברו אנשי המפלגה הדמוקרטית בבחירות של 2000 היתה כפולה: הם גם הרגישו שהניצחון נגנב מהם בפלורידה במעשי מרמה, וגם נוכחו לדעת שההפרש היה בסופו של דבר קצת יותר מ5,000- קולות, שהבדילו בין אל גור לבין הנשיאות גם על פי הספירה המפוקפקת.
הלקח העיקרי היה לעשות מאמץ גדול להביא בוחרים חדשים לקלפי. ארצות-הברית ידועה בשיעור השתתפות נמוך בבחירות, והפעם מקווים להביא אל הקלפיות עוד יותר מעשרה מיליון בוחרים שיצביעו בפעם הראשונה. הרפובליקנים גייסו גם הם בוחרים חדשים, והקהל העצום הזה הוא הענק המסתורי של הבחירות האלה. כמה מאלה שנרשמו אכן יבואו להצביע, והאם יטו את הכף לטובת הדמוקרטים?
לכאורה יש לדמוקרטים סיבה להיות אופטימיים: רבים מהנרשמים לראשונה הם צעירים, שחורים והיספנים, שמסורתית נוטים יותר להצביע למועמד הדמוקרטי. אבל כאן נכנס הלקח השני: איך מונעים גניבת ניצחון? הדמוקרטים מאשימים כי יריביהם מכינים מארב ענק למצביעים החדשים ואף לחלק מהישנים. רבבות משקיפים וסתם שכירים-פוליטיים-ליום מאורגנים כבר למאמץ לפסול מה שיותר מצביעים חדשים. זה ייעשה על ידי ערעור בתוך תחנת הקלפי על זכותם להצביע, וגם על ידי הטרדת הממתינים בתור להצבעה. יש מצביעים שיעדיפו להסתלק מהתור אם זרים בעלי הבעה מאיימת ישאלו אותם בחשדנות, האם הם בכלל אזרחים אמריקנים וזאת בגלל צבע עורם למשל.
מצד שני, יש צדק בחשדות של הרפובליקנים כי יריביהם הציפו את משרדי הרישום בטפסים של אנשים שאין להם זכות הצבעה, כגון מי שאינם אזרחים אמריקנים או של אנשים שאינם קיימים כלל, ומישהו יבוא להצביע בשמם - ועוד נוכלויות מהסוג הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תקווה להפרש גדול
|
|
|
|
|
|
|
לישראלי הרגיל לסדרי ההצבעה שלנו קשה לתפוס כי בארצות-הברית המסודרת יש מצב ש"לא-אזרחים" יצביעו. קשה גם להאמין שבעקבות שערוריית פלורידה של הבחירות הקודמות, יש סידור של קולות על תנאי שיתקבלו, ואחרי כן ייבדקו. אחרי כן? זה הרי עלול לקחת שבועות. וזה, אכן מה שמדאיג כאן רבים. מדאיג אותם שהפיאסקו של הבחירות הקודמות – עם הספירות החוזרות של טופסי ההצבעה המנוקבים – יהיה אי נעימות קטנה לעומת השערורייה הענקית שתתגלגל כשעורכי הדין משני הצדדים יערערו, יתנגדו, יתבעו ספירות חוזרות ויגישו תלונות למאות בתי משפט אזוריים. מדאיג אותם שהמערכת תיסתם בפקק משפטי שימנע קבלת תוצאות אמת זמן כה רב – שיספיק לכל העולם ללגלג על ארצות-הברית.
אם זה יקרה, הלגלוג יהיה מוצדק לא רק מכיוון שבארבע השנים שחלפו מאז הפיאסקו של פלורידה אפשר היה לפשט את השיטה ולאחד אותה בכל ארצות-הברית וזה לא נעשה, אלא בעיקר משום שעדיין מי שקובע, בכל המדינות, באשר לדרכי ההצבעה, הם פקידים שמונו פוליטית ושחייבים נאמנות לשולחיהם, ואינם בוחלים ברמאויות קטנות וגדולות כדי לספק את הסחורה.
התקווה היחידה היא שלמרות המירוץ הכה צמוד, בסופו של דבר, תנשב הרוח ברגע האחרון בחוזקה לטובת אחד המועמדים, כך שהוא ינצח בהפרש כה גדול עד שספירות מדוקדקות של טופסי הצבעה שנויים במחלוקת יהיו מיותרות. אם זה לא יקרה – כולנו נצטרך להמתין עד שיגמרו לספור את קולות הרמאים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
