 |
 |
|
|
|
|
| רלה מזלי חושבת שיש
בישראל יותר מדי אנשי
"אבטחה", עם אקדחים
אך ללא זכויות בסיסיות
|
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
רלה מזלי
29/10/2004 12:22 |
|
|
|
|
|
|
|
הריגתושל אזרח תמים מכדורי אקדחו של מאבטח בבית ספר בבני-ברק היא המחשה ל"מהפכה" שקטה שהתרחשה בישראל כולה בשנים האחרונות :"מהפכה" שחיסלה סופית את שרידי ההפרדה בין המרחב האזרחי למרחב הצבאי. כבר לא חיילים או שוטרים במדים, כבר לא "כוחות ביטחון" עובדי מדינה לסוגיהם, אלא אלפים רבים של "אזרחים" מופקדים על המעברים, השערים והפתחים במרחב הציבורי – מצויידים בנשק ומורשים לנקוט באלימות מטעם חברות האבטחה, העיריות, משרדי הממשלה... בעצם מטעם כולם ומטעם אף אחד.
בתהליך "האבטוח" המשתלט על המרחב הציבורי בישראל, פחות ופחות ברור מי הגוף האחראי, מי מופקד בדיוק על שומר זה או מאבטחת זו, ובעיקר למי לפנות במקרים של שימוש לרעה בכוח. מי אחראי -- חברת האבטחה? המוסד שמעסיק אותה? המשטרה? העירייה?
כשמאבטח סירב להכניס תושב הרצליה לסניף בנק הפועלים בגלל "חזות מזרחית", דווח בתקשורת שהבנק התנער מאחריות בטענה שזו לא מדיניות הבנק. כשהבמאי דוד בן-שטרית נפצע פציעות חמורות מידי מאבטח בקריה, האם היה ברור מי אחראי על המכה ואיזה מוסד בדיוק אמור לתת כאן דין וחשבון? ציבור "אנשי הביטחון" נעשה לגוף יותר ויותר עמום, מטושטש בגבולותיו ובסימני הזיהוי שלו. ברחובות ישראל מתרחב והולך היום שטח אפור של הרשאה ממסדית לאלימות. ריבוי של "מנגנוני ביטחון" הוא אחד מסימני ההיכר הידועים והמוכרים למיליטריזם גובר. החברה היהודית בישראל ממוקדת כולה ב"איום הקיומי" מבחוץ, עיוורת למיליטריזם שלה עצמה, וטועה לראות באלפי אקדחים חדשים ברחובות "ביטחון". כך, כשאזרחים-חמושי-אקדחים, וחיילים ושוטרים ושב"כ ומג"ב וימ"מ ומשמר ומה לא מתפקדים בערבובייה מבלבלת, אפשר לקרוא למיליטריזציה מואצת "אזרוח" ולהאמין ש"מלחמה היא שלום".
בו בזמן, ובקשר הדוק עם תהליך המיליטריזציה, חברות אבטחה מפרות באופן שיטתי וגלוי את חוקי העבודה בישראל ונהנות,
כך נראה, מחסינות מוחלטת. ארגונים שונים – ממלכתיים ופרטיים – ממסמסים את האחריות במרווחים שביניהם, תוך חסימת ערוצי השקיפות והנגישות למידע שהן תנאי הכרחי לחברה אזרחית דמוקרטית.
את מחיר ה"אבטוח" משלמות, כמו תמיד, קבוצות מוחלשות המודרות ממרכז החברה, ביניהן נשים. בשנים האחרונות ניכרת עליה ברורה במספר הנשים שנרצחו באקדחי מאבטחים. מחקרי נשק קל בעולם מעידים כבר שנים שהימצאות אקדח בבית מגבירה את הסיכון לרצח בידי בן זוג אלים. הסיכון הזה גדל מאוד כשהאשה לא מעורה היטב בשפה ובתרבות השולטות, מה שמקשה עליה להשיג סיוע והגנה, והוא שוב עולה במשפחות שחיות בעוני. אבטלת הגבר היא גורם מכריע בהגברת הסיכון לרצח נשים בידי בני זוג אלימים.
אחוז ניכר ממאבטחי המרחב הציבורי בישראל חדשים יחסית לתרבות ולשפה העברית – הם עצמם ורוב בנות זוגם. בעוד שמספקים להם נשק אישי, חברות אבטחה רבות מפרות בשיטתיות זכויות עובד בסיסיות שלהם. רובם מפוטרים בתום תקופת המקסימום להעסקת עובד זמני כדי לחסוך לחברה פיצויים. רבים מאוד משתכרים פחות משכר המינימום הקבוע בחוק. מהפכת "האזרוח" מפקידה למעשה את ניהול ההרשאה הציבורית לאלימות בידי חברות כח אדם שרבות מהן נבנות מניצול מחפיר של העובדים. העובדה הזאת מגבירה, מצידה, את רמת הסיכון בו חיות בנות זוגן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
| רלה מזלי חוקרת את נושא האבטחה בישראל במסגרת פרויקט עולמי של אוניברסיטת האו"ם ביפן. היא חברה בתנועת "פרופיל חדש" לאזרוח החברה בישראל
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "קול העם"
|
|
|
 |
|
|
|
רוצים שטור אישי שלכם יתפרסם באתר? קחו את המקלדת ליד ותתחילו לכתוב. את הטור שלחו אלינו בדואר האלקטרוני.
שימו לב, לאתר יעלו טורים שאורכם אינו עולה על 300 מילה, ובכפוף לשיקולי מערכת החדשות של NRG מעריב.
ציינו את שמכם המלא, וכמה מילים על עצמכם. אל תשכחו לצרף תמונה.
הכתובת למשלוח טורים:
ithink@maariv.co.il
לפרטים נוספים הקליקו כאן
נראה אתכם... | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
