 |
/images/archive/gallery/180/970.jpg ג'ורג' בוש וג'ון קרי.
צילום ארכיון: רויטרס  |
|
|
|
|
| הפרקליטים יילחמו, התקשורת תתאפק, אבל הצעירים יכריעו - הבחירות בארה"ב |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
אמנון דנקנר, ארה
2/11/2004 7:15 |
|
|
|
|
|
|
|
חובבי הפוליטיקה האמריקנית בישראל נוהגים להשכים קום בבוקר שאחרי יום הבחירות כדי להתעדכן בתוצאות הבחירות. מותר לייעץ להם להאריך בשנתם הפעם ואפילו להתפנק בשינה ארוכה במיוחד: יש סיכוי טוב שהתוצאות לא ייוודעו בארצות-הברית אלא בבוקר יום רביעי, כלומר בשעות אחר הצהריים המוקדמות בישראל. זה לכל המוקדם. הסיכוי שזה ייגרר כמעט יממה שלמה גם הוא אינו מבוטל, וזה עוד לפני האפשרות המטרידה של הסתבכויות משפטיות כשכאן מדובר כבר על ימים ושבועות.
התקשורת האלקטרונית כאן זוכרת בבעתה את הפיאסקו הגדול שלה במוצאי יום הבחירות של 2000, כשמיהרה להכריז על אל גור כמנצח והיא תנסה הפעם לפסוע בזהירות. אף רשת טלוויזיה לא תקפוץ להיות הראשונה עם התוצאות, אלא תעדיף להיות שנייה, כדי לא להיכנס להיסטוריה כמי שטעתה שוב. הרשתות הגדולות, שהן שותפות בשכירת החברה שעושה עבור כולן את סקרי היציאה מהקלפי ואת עיבוד הנתונים, יודעות היטב כי למרות שהחברה הוחלפה ויתר זהירות ננקטת, הטעות עדיין יכולה לחזור בגדול. אחרי הכל, בפעם שעברה נבעה הטעות מכך שהיוצאים מן הקלפי אמרו לסוקרים כי הצביעו עבור מועמד אחד שעה שבאמת הצביעו עבור השני. האם עשו זאת בכוונה, כדי להכשיל את מדגם האמת (שם פתטי בדיעבד), או שאולי הם בעצמם לא הבינו מהטופס המסובך עבור מי הם הצביעו? השאלה אינה עניין להיסטוריונים, ויכולה לשחק חזק גם היום: חלק גדול מהטפסים הישנים והמבלבלים עדיין בתוקף וחלק ממכונות ההצבעה ומתוכנות המחשבים הן לא מה שהייתם מצפים מהמעצמה הטכנולוגית המובילה בעולם.
רוב האמריקנים אינם יודעים זאת - אם היו יודעים היו נעלבים עד עומק הלב - אבל בחלק מתחנות ההצבעה יוצבו לא רק משקיפים של המפלגות אלא גם משקיפים על טוהר הבחירות ותקינותן מטעם הארגון האירופי לביטחון ושיתוף פעולה בינלאומי, המתמחה בניפוק משקיפים לבחירות בעייתיות במדינות כמו
אוזבקיסטן ואוקראינה. העובדה שהם צצים גם כאן מעידה לא רק על האנטי-אמריקניות העמוקה של האירופים, אלא על השם הרע שהוציאו לארצות-הברית כמה מהמדינות שעוסקות בתרגילים כדי לשלול את זכות ההצבעה מאלה שצפויים להצביע באופן שאינו מוצא חן בעיני המפלגה השלטת במדינות האלה. את הכביסה המלוכלכת הזו מכבסים בפומבי הדמוקרטים, שטוענים כי הרפובליקנים הם אלה המתנכלים בעיקר לשחורים ומונעים מהם להצביע בשפע של תכסיסים מגונים. אולם גם לרפובליקנים יש טענות צודקות כלפי הדמוקרטים, שאינם בוחלים בזיופים ובטענות שווא כדי להכניס כמה שיותר מצביעים אוהדים לקלפי, בין אם יש להם זכות הצבעה ובין אם לא.
החדשה האחרונה במסגרת המאבק הזה באה אתמול מסינסינטי שבאוהיו, שם החליט בית המשפט הפדרלי (השם מצלצל מאד משכנע, אבל כדאי לזכור כי השופטת היתה מינוי פוליטי של קלינטון), למנוע מהרפובליקנים להציב בתחנות ההצבעה אנשים שיערערו על זכות ההצבעה של הבאים להצביע. המערערים - אלפי פעילים שגויסו והוכשרו לתפקידם זה על ידי משפטנים רפובליקנים - מוכרים בחוק של אוהיו ופעילותם מותרת על פיו. זה לא הפריע לשופטת הדמוקרטית לקבוע כי פעילותם עלולה להפריע להצבעה ולאיים על המצביעים, וגם לגרום לעיכובים בלתי סבירים וליצירת תורים ארוכים. עוד קבעה השופטת כי החוק עומד בניגוד לחוקת ארצות-הברית והוא מבוטל בזאת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אוהיו - בה תיפול ההכרעה האמיתית
|
|
|
 |
|
|
|
הרפובליקנים, שהבינו כי הדבר מונע מהם לחסום זיופים במספר גדול שהדמוקרטים עלולים לבצע כאן, זעקו חמס ומנסים לברר אפשרות עירעור. זעמם מובן משום שהמדובר במדינה האחת שרבים סבורים כי בה תיפול ההכרעה האמיתית של הבחירות האלה. אוהיו, שהבוחרים בה מזדהים ברובם עם הערכים והאישיות של ג'ורג' בוש, עשתה תנועה חדה לכיוון יריבו משום שזו מדינה אחת שבה השפל הכלכלי הורגש באורח מכאיב במיוחד ובאובדן של יותר ממאתיים אלף מקומות עבודה (ההפרש בו ניצח בוש את גור באוהיו היה של מאה ומשהו אלף קולות). הסקרים מורים על שוויון שם, עם נטייה קלה לקרי. עם עשרים קולות של אלקטורים בחבר הבוחרים הקובע בסופו של דבר מי יהיה נשיא בשיטה המסובכת מעט הנהוגה כאן, אוהיו יכולה להעניק לקרי את הניצחון. המחשבה על כך שבגלל החלטה של שופט פוליטי קרי ינצח הודות להצבעה מסיבית של נעדרי זכות הצבעה, מגירה ריר מפיהם של עורכי הדין הגדולים שעומדים בכוננות לעתור לבית המשפט העליון.
כולם אמרו כאן אתמול וימשיכו בוודאי לומר גם היום כי הם בטוחים שהתוצאה הסופית של הבחירות תהיה הכרעה ברורה באחוזים ניכרים לטובת מועמד זה או אחר, העיקר שיהיה ברור מי ניצח. זו יותר משאלת לב מאשר הערכה הנסמכת על המספרים שממשיכים להיות צמודים.
הנעלם הגדול הוא ציבור המצביעים הצעיר, שיגיע לתחנות ההצבעה בפעם הראשונה. הקהל הזה, אשר יש מעריכים את מספרו ב-16 עד 18 מיליון, והאמור להזניק את מספר המשתתפים בבחירות מ-106 מיליון ל-120 מיליון ויותר, גויס בעיקר על-ידי הדמוקרטים, הודות ללהקות רוק וזמרים בעלי נטיות ליברליות מוצהרות. גם רשת אם-טי-וי ערכה מסע תעמולה להגברת שיעור ההצבעה בקרב הצעירים (יש לה צפיה קבועה של 34 מיליון מהם) וראיינה חמש פעמים את קרי ואף פעם את בוש (הוא לא רצה להופיע).
יש האומרים כי המהלומה שינחית הציבור הזה על השולחן ביום הבחירות תהיה חזקה ומפתיעה. אז נאמר כולנו "אה, זה לא השתקף בסקרים!", זה לא משתקף, משום שלרבים מהצעירים אין בכלל טלפון קווי (הכלי אליו מתקשרים הסוקרים) והם משתמשים רק בסלולרי. אם נכונה ההנחה שהם נעלמו מהרדאר של הסוקרים ושהם יצביעו רובם ככולם בעד קרי, זאת תהיה ההפתעה הגדולה והמרה גם לרפובליקנים וגם לסוקרים שמפגרים מעט, למרבה התמיהה, אחרי ההתפתחויות בשוק התקשורת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיטה בעייתית
|
|
|
|
|
|
|
יש הרבה קולות מלגלגים בעולם על ההסתבכויות האמריקניות בטכנולגיית הבחירות ובסיבוכים המשפטיים הנובעים מכך. אולם כדאי לזכור כי הדבר נובע מהשוני בחוקים בין המדינות המרכיבות את ארצות-הברית. זה מחיר שכדאי לאמריקנים לשלם (אולי אפשר להפחית מעט את שיעורו) על כך שיש למדינות חופש פעולה והגיוון הזה הוא גם חלק מכוחה של המעצמה הזאת וגם סוד קסמה במידה רבה. באותה מידה יש המלגלגים על שיטת האלקטורים וטוענים כי היא מיושנת, מעוותת את התוצאות האמיתיות ומבזבזת מיליוני קולות לשווא. גם כאן זה חלק מהמחיר שמשלמים בעד התחשבות יתר במדינות קטנות ונידחות וזהירות יתר משינויים תכופים מדי בחוקה, שהיא מכשיר הפלא שעשה ועושה את אמריקה לתופעה מיוחדת במינה וראוייה להערצה לא פחות משהיא ראויה לביקורת ואולי בעצם יותר.
מעקב אחרי השבועיים האחרונים של מערכת הבחירות מוצא בוודאי את כל התופעות של תעמולה זולה ושקרית, ספינים וספינים שכנגד, והפחת כזבים בתכניות המלל בטלוויזיה. אבל האמת היא שלצד כל זה גם מתנהל כאן ויכוח עמוק, מפורט, מנומק ומעורר יראת כבוד על עקרונות וערכים בתחומים מגוונים כמו כלכלה, חברה, דת ומדינה, משפט וביטחון. זהו דיון ברמה גבוהה וגם את זה צריך לזכור ולכבד.
יהיה מי שיהיה המנצח - רבים כאן מקווים כי אחרי שהחברה עברה את הקתרזיס הזה של ויכוח נוקב שמאחריו סערו גם רגשות עזים במיוחד (אף כי אלימות כמעט שלא היתה כאן) היא תחזור למחרת הבחירות למצב נורמלי של אחדות. ההנחה היא שמי שייבחר יושיט יד לצד השני, ישתף אותו בהכרעות ויילך לקראת הרגישויות שלו, כדי להבריא את הפצעים של הקדנציה הזאת של בוש, שהיתה אחת השנויות במחלוקת ביותר בתולדות אמריקה מאז יומה הראשון.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
