 |
עיתונאי המראיין את אחד ממנסחי הטקסט-בוק הרפובליקני שכותרתו "כיצד להביס דמוקרטים", ועוד בוקר למחרת הפיכתו של ג'ון קרי - שלא לדבר על יושב ראש המפלגה בסנאט טום דשאל - לערימה של גרעיני אבטיח, היה מצפה לנהל שיחה רצופת צהלות שמחה טרנס אטלנטיות.
אבל ארתור פינקלשטיין איננו צוהל. למעשה, במהלכה של שיחת הטלפון בת שעתיים וחצי, שהונדסה כדי לדון בתוצאות הבחירות האמריקניות, כמו גם לבשר על השקתו של משרד הייעוץ השיווקי שלו בישראל, יחד עם הרפובליקנים הנמרצים ודוברי העברית ג' ורג' בירנבאום ומיטשל ברק, ארתור נשמע מודאג. לפרקים, אפילו מדוכדך.
למה מודאג? ולמה הוא? כי קמפיין הבחירות של בוש, הוא מסביר, לא רק הפך את אמריקה לרפובליקנית - אלא גם הפך את המפלגה הרפובליקנית לבת ערובה של הימין הנוצרי הקיצוני. התשובה של בוש למיליוני הצעירים השחורים וההיספנים, תומכי ג'ון קרי, שהציפו ביום שלישי את הקלפיות, היו ארבעה מיליון אוונגליסטים
שנשארו בבית ב-2000, והתנפלו על עמדות ההצבעה ב-2004.
מטרתם לא היתה להגן על מדיניות הנשיא בעיראק אלא לשלול מהאישה האמריקנית את הזכות לבצע הפלה; הבראת הכלכלה האמריקנית עניינה אותם, אבל הרבה פחות מהתיקון שבוש הבטיח להכניס לחוקה, שיכריז כי המונח "נישואים" תקף רק למערכות יחסים הטרוסקסואליות. עם כל הכבוד לקרי, הם יצאו מהבתים כדי להביס יריב אחר. שמו במדינות הדרום, "Satan".
פינקלשטיין , שמגדיר את עצמו "ליברטריאן", מי שמקדש את חירות הפרט לחיות את חייו כפי שהוא מבין, יהודי שלא אוהב שמסתכלים לו לתוך הצלחת, או לסלון, או לחדר המיטות, מוטרד ממראה המפלגה שלו בבוקר שאחרי.
את וו. בוש הוא אוהב עוד פחות, ואפילו מצהיר שאם היה מתבקש להריץ אותו, היה מסרב. האם בחר בוש? כמובן. האם היה עוזר לו להיבחר? בשום פנים. אולי אני מגזים, אבל לדעתי פינקלשטיין חושב שבוש, לא פחות מקרי, מסוכן לאמריקה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אמריקה המפולגת
|
|
|
 |
|
|
|
כל זאת מעניין במיוחד, כמובן, כאשר הדובר הוא יועץ פוליטי שלא בדיוק נודע בסגנון הסקנדינבי של מערכות הבחירות שהוא מנהל.
הוא מבהיר: הוא לא מסתייג מהסגנון של בוש אלא מהאסטרטגיה שלו, שמושתתת על גיוס האוונגליסטים כחיילי הקומנדו של הרפובליקנים ואימוצם בהתלהבות, שמעלה תהיות על אודות יכולתה של אמריקה להמשיך להיות ארץ החופשיים ובית האמיצים. בקצב הזה, ייתכן שכל מה שיישאר ממנה עד 2008 הוא כנסייה.
בוקר טוב. הספקת לישון? "קצת, לא הרבה".
לרגע אחד, במהלך העימות השלישי בין בוש לקרי, נדמה היה לי ששמעתי אותך מדבר מגרונו של בוש. הוא ניסה להדביק לקרי את תדמית הליברל המסוכן ואמר שלידו אפילו טד קנדי הוא "הסנאטור הקונסרבטיבי ממסצ'וסטס".
"לא הייתי אחראי לזה. אתה יכול להגיד שזה חלק מהמורשת שלי (צוחק). לפני כשלושה שבועות, בעקבות העימות הזה, כתב ג' ונתן אלתר מ"ניוזוויק" ש'בוש הולך לפנקלשטן את קרי'. (או באנגלית: Bush is going to Finkelstein Kerry, ב"ג). זה היה נחמד. רשמית, הפכתי לשם פועל בשפת הפוליטיקה האמריקנית".
על קמפיין הבחירות של קרי, שהסתיים בתבוסה, נדבר מיד. בינתיים, הסבר מדוע לדעתך הקמפיין של בוש היה לא טוב ואפילו בעייתי מאוד, מבחינת ההשלכות שלו על עתידה של אמריקה.
"בכל חברה קיימים דפוסים שבטיים. בבחירות האלו שני המחנות התחפרו ב'צד שלהם' מבלי לנסות לכבוש נתחים מהצד השני. בוש התעסק בשאלות של מוסר, דת, מיסוי והמלחמה בטרור. קרי התעסק בכלכלה ובמלחמה בעיראק.
"למעשה, הם חילקו את אמריקה לשניים כשקו הגבול - כפי שהוכתב בעיקר על ידי הקמפיין של בוש - הפך להיות ערכים של דת ותרבות. בוש חיזר אחרי הקול האוונגליסטי והפך את הבחירות האלה, למעשה, למשאל עם על אופייה הדתי והתרבותי של אמריקה. זו הבעיה שלי".
אתה אומר, למעשה: "בוש ניצח, אך השאלה באיזה מחיר".
"אין כל ספק שאחוז ההצבעה חסר התקדים בבחירות הללו היה תוצאה ישירה של העובדה שאמריקה מפולגת כפי שלא היתה זמן רב, בין השאר בגלל אופיו של הקמפיין של בוש שהתרכז בנושאים כמו חובת התפילה בבתי הספר, איסור על ביצוע הפלות, תיקון החוקה כך שתאסור נישואים חד-מיניים, ועוד ועוד.
"מעתה, כל מי ששייך למחנה הרפובליקני מוצא את עצמו בהכרח בקבוצה אחת עם מתנגדי ההפלות, וכל מי שתומך בהפלות בהכרח מתויג כדמוקרט. המרכז הפוליטי נעלם, והמפלגה הרפובליקנית הפכה למפלגת הימין הנוצרי הקיצוני יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה המודרנית".
וזה מדאיג אותך. "כן. ב-50 השנים האחרונות של חיי, הוויכוח הגדול בין הדמוקרטים לבין הרפובליקנים היה צדק חברתי לעומת חירות הפרט. החל מהבחירות הללו, זה כבר איננו הויכוח.
"המפלגות הפכו למוסדות שמייצגים ערכים מסוימים, דתיים ואחרים. וזה שינוי מאסיבי והיסטורי בפוליטיקה האמריקנית. הרי בוש יכול היה לנהל מערכת בחירות הרבה פחות מפלגת, ולהצליח הרבה יותר. במקום זה, הוא העדיף להפסיד את ניו יורק ב-20 נקודות , בשביל לנצח במיסיסיפי.
"הבחירות האלו היו קשות עבורי. מבחינתי, כליברטריאן שמאמין שהמדינה צריכה לעזוב את היחיד לנפשו, ההתערבות של הדמוקרטים בחייהם הכלכליים של האמריקנים גרועה בדיוק כמו הניסיונות של בוש להכתיב לאמריקה איך לחיות ובמה להאמין".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קרי יכול היה להיות נשיא
|
|
|
|
|
|
|
קרי ניצח לפחות בשניים מתוך שלושת העימותים. כניסתו לישורת השבוע לוותה בחצוצרות שבישרו על הצטרפותו של קלינטון לקמפיין, כמו גם בצפירות שבישרו שבעיראק הלכו לאיבוד טונות של חומר נפץ. מה התקלקל?
"אנשיו של קרי התקשו להתמודד עם העובדה שברמה האישית, בוש נתפס כחברותי, חם, חביב. הם ירו לכל הכיוונים. הקמפיין שלהם היה יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי אם במקום לתקוף את בוש, למשל, הם היו תוקפים את האנשים שסביבו: ראמספלד, צ'ייני, אחרים.
"הרי כמועמד, אינך חייב לרוץ דווקא נגד המועמד שמנגד! עשינו את זה ב-1996: במקום להילחם בפרס, נלחמנו בערפאת (הסיסמה, שפרס לא ישכח לעולם, היתה "השילוב הזה מסוכן לישראל", ב"ג). אבל בגלל שהדמוקרטים הם כה ליברלים, וכה אליטיסטים מבחינה איטלקטואלית, הם מיהרו לתאר את בוש כאידיוט.
"לא היה שום ניסיון להשתלט על הרטוריקה הרפובליקנית, למשל כפי שנתניהו השתלט על הרטוריקה של השמאל ב-1996 ( "עושים שלום בטוח"). אם הדמוקרטים היו בוחרים מישהו כמו ריצ'רד רובין, שהיה שר האוצר אצל קלינטון וכולם אהבו כי הוא היה מין דמוקרט-שמרן, הם היו כובשים את הבית הלבן. במקום, הם בחרו את ג'ון קרי שהבשורה שלו לאמריקנים היא אותו הג'אנק שהדמוקרטים מנסים למכור כבר שנים ולא מצליחים: מיסוי העשירים לטובת העניים".
אשר או הכחש: נקודת התפנית של מערכת הבחירות הזו היתה קריסת האסטרטגיה הביטחונית של קרי, משעלו התשדירים ה"בלתי תלויים" בכיכוב משוחררי וייטנאם שהכפישו את המוניטין הצבאי שלו.
"זו היתה אכן נקודת תפנית, היות ובפעם הראשונה היא הסיתה את תשומת הלב מבוש, וריכזה אותה בקרי. קרי טיפל במשבר הזה בצורה נוראית. במקום להחזיר אש, הוא ניסה לשתוק. אחרי שגמר לשתוק ניסה להתווכח עם החיילים. אם הוא היה מטפל במשבר אחרת, הוא היה היום נשיא".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הילרי קלינטון - פייבוריטית
|
|
|
|
|
|
|
הבוקר קיבלתי אי-מייל מחבר גרמני הכותב ב"דר שפיגל". הוא כתב: "נפגשתי היום לארוחת בוקר עם חבורה של עיתונאים גרמנים, ולא הצלחנו להסביר לעצמנו כיצד יכלו האמריקנים לבחור מחדש לנשיא את מי ששיקר להם בשביל לסחוב אותם למלחמה בעיראק". תשובתך?
"קרי לא הצליח לנסח מסר פשוט וקוהרנטי ביחס למלחמה הזו. כשבוש נשאל על עיראק, הוא השיב: המלחמה היתה דבר נכון וצודק ומבוסס על המידע המודיעיני שנמסר לי.
"כשקרי נשאל על עיראק, הוא השיב: המלחמה היתה דבר צודק - בעיקרון, אבל היה צריך לעשות אותו אחרת, ואם היינו עושים ככה, אז אולי, ובכל מקרה. . . וכו' וכו'. אבל זה לא מה שאנשים רוצים לשמוע! הם רוצים מסר פשוט - 'אם תשתו דיאט קולה, אתם תרזו'. לא מעניין אותם שיש לזה חסרונות, כמו חורים בשיניים".
האם נכון לקבוע כי האישה השנייה הכי מאושרת באמריקה היום, אחרי לורה בוש, היא הילארי רודהם קלינטון, זו שתדהר לבית הלבן ב-2008 על הכבישים שסללו למענה גור ב-2000, וקרי ב-2004?
"קלינטון היא אכן הפייבוריטית. הבעיה היא שהמועמדות שלה תעמיק עוד יותר את הפלגנות שמאפיינת היום את החברה האמריקנית. היא תעמיק את ההתחפרות החילונית והליברלית של המפלגה הדמוקרטית, ותהיה טרף פוליטי קל, לדעתי. היא תרחיק את הדמוקרטים מהמרכז. מבחינת הרפובליקנים, הילארי קלינטון היא מועמדת נפלאה לנשיאות".
פעמיים כמעט וניהלת קמפיין נשיאותי. הפעם האחרונה-כפי שכתב בוב וודוורד בספרו "הבחירה" (The Choice) היתה כשסירבת להצעתו של בוב דול, במירוץ נגד קלינטון. מה הסיכוי שחברך הטוב והמושל הפופולרי מניו יורק, ג'ורג' פטאקי, יתמודד מול קלינטון בדרבי ניו יורקי-נשיאותי ב-2008?
"אענה לך בכנות. ניצחונו של בוש לא רק מקבע את כוחו של הימין הנוצרי האמריקני בקדנציה הזו. למעשה, הוא מקבע את יכולתו לבחור את הנשיא הרפובליקני הבא".
וזה (רמז פינקלשטיין), לא יכול להיות פטאקי, מושלה של סדום ועמורה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מצבו של ברק גרוע מאד
|
|
|
|
|
|
|
בוא נדלג לישראל. מקריאת הסקר המיוחד שערכת וניתחת עבור "מעריב" עולה שביבי בצרות. בעיקר בקרב הקהל החילוני-בורגני שקיווה לכבוש במהלך הקדנציה שלו כשר האוצר.
"אני לא בטוח שהבעיות של ביבי קשורות לביצועיו כשר האוצר. הן קשורות יותר להסתייגויות מאופיו. ביבי עדיין נתפש כדמות מפלגת מבחינה פוליטית, בדיוק כמו וו. בוש, מה שלא אומר שהוא איננו יכול לנצח בחירות. אבל דרכו לנצח תהיה לדרבן את המחנה שלו - במקרה זה הימין הדתי - יותר מאשר לחזר אחרי הקולות המתונים".
אחרי ההפסד ב-99', נתניהו האשים אותך במתן עצות כושלות. נעלבת?
"אנשים מטופשים תמיד מעליבים אותי. אבל אני חי עם זה בשלום. במקצוע הזה, אתה נתפש כגאון אם אתה מנצח וכאהבל מושלם אם אתה מפסיד".
אחרי הניצחון ב-2001, נשאלת על סיכויו של ברק לערוך קאמבק פוליטי. אמרת שלא היית מהמר על זה. שלוש שנים אחרי, מה מצבו?
"גרוע מאוד. גם היום לא הייתי מהמר עליו. מצד שני, אני בדרך ללאס וגאס, אז מי יודע. אני תמיד נוסע ללאס וגאס לכמה ימים בסיומן של מערכות בחירות. זו הדרך שלי להירגע. זו חוויה תרפויטית".
לסיום , מדוע היה דחוף לך לפתוח שלוחה בישראל? ועד כמה ריאליסטי לצפות שתוכל להקדיש את עצמך לניתוח סקריו של מועמד הליכוד לראשות עיריית נצרת עלית, שירצה לשכור את שירותיך?
"החלטתי להשתלב במיזם של ג'ורג' (בירנבאום). קודם כל כי הוא חבר שלי, וכי הוא ביקש עזרה. שנית, כל מי שלומד להכיר אותי יודע שאני באמת מחויב לישראל ואוהב להיות פה. לעלות על מטוס בשבילי זה שום דבר. רק באמריקן איירליינס צברתי שישה מיליון מייל.
"שלישית, אנחנו מתכוונים להתמקד בעיקר בתחום השיווקי, הפיננסי וניהול המשברים. אני משאיר לג'ורג' את שיקול הדעת מתי לערב אותי ומתי לא.
אתה יודע, פעם ראיתי איזה מחזמר בברודווי. באחת הסצנות נדהם הבמאי לראות רקדן מפורסם עובד למחייתו בתור עגבנייה מרקדת. הבמאי צועק:'מה אתה עושה?! אתה הרקדן הכי דגול בלה בלה בלה!'. הרקדן עונה:'אני רקדן, והתפקיד שלי הוא לרקוד'. ובכן , אני יועץ. זה מה שאני עושה - מייעץ. תל-אביב פשוט תעלה על מפת הדילוגים שלי".
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
