 |
/images/archive/gallery/203/131.jpg אבו מאזן מפונה מאוהל האבלים לזכר ערפאת בעזה. צילום:
אי פי  |
|
|
|
|
| אבו-מאזן מתקשה לבסס את מעמדו בתוך הפתח. כמו
בישראל, גם ברשות הפלשתינית קיימות התרעות על
התנקשות בדרג הפוליטי הבכיר. יום הבוחר עוד רחוק |
|
|
|
 | דפדף בחדשות |  | |
עמית כהן
|
|
|
|
|
|
|
|
הדיונים שנערכו השבוע במועצה הפלשתינית לביטחון לאומי הזכירו חששות, שעלו לאחרונה גם בישראל: גורמים קיצוניים, שלא מרוצים מהקו של ההנהגה, מתכוונים לבצע מעשה נואש. התרחיש המרכזי, המסוכן ביותר, הזהיר מפני נכונות של אלמנטים בתוך גדודי חללי אל-אקצה להתנקש בחייהם של אבו מאזן ומוחמד דחלאן.
מודיעין נקודתי לא התקבל בפגישות הללו, אך קציני הביטחון הפלשתינים חזרו ואמרו: "השטח חדור כעס ומתחים ורווי בנשק". אם אחת הקבוצות תשתכנע שאבו מאזן או דחלאן "מוכרים" את האינטרס הפלשתיני, היא לא תהסס לפעול נגדם בכוח. ההחלטות האופרטיביות שיצאו מאותם דיונים דיברו על צורך בהידוק מערך האבטחה סביב השניים, ובאיתור נקודות התורפה, שבהן התנקשות כזו עלולה להתבצע. מעבר לזה, לפלשתינים אין דרך אמיתית להתמודד עם הסכנה.
החשש הפלשתיני
מפעולה אלימה יזומה, ולא רק מהתפרצות ספונטנית, אינו מנותק מהימים האחרונים. התקרית החמורה שהתרחשה ברצועת עזה ביום ראשון הוכיחה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים עד כמה השטח נפיץ. איש לא חושב שאנשי התנזים, שירו ביום ראשון השבוע באוהל האבלים לזכרו של ערפאת, באמת ניסו לחסל את אבו מאזן או דחלאן, אבל כולם מודעים לכך שהשניים היו עלולים להיפגע. האיש מאחורי האירוע, כך מתעקשים גורמים פלשתיניים בכירים, הוא אחמד חילס, מבכירי הפתח בעזה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מנהיג היסטורי
|
|
|
 |
|
|
|
ביום שלישי בלילה נערכה פגישה אישית בין אבו מאזן לבין חילס. השיחה, שארכה למעלה משעתיים, נמשכה עד חצות. מאז יום ראשון צמרת הפתח בעזה לא הלכה לישון מוקדם. הסיבה הרשמית לפגישה היתה דיון במצב הפנימי בפתח והשיחות שמנהל אבו מאזן עם החמאס ועם הג'יהאד. בפועל, השניים ניסו להגיע להבנה, מעין סולחה, כדי למנוע שפיכות דמים בתוך הפתח.
"הפגישה היתה מצוינת", אמר חילס בשיחה ל"מעריב" זמן קצר לאחר שנפרד מאבו מאזן, "זה ידוע לכל שאני אחד האנשים היותר מקורבים לאבו מאזן. בכל פעם שהוא מגיע לעזה, הוא לא מתקשר לאיש לפני שהוא מדבר איתי. הוא מבקש ממני לתאם הפגישות שלו".
חילס , המכונה אבו מאהר, פעיל בפתח מאז שנת 1972. בשמונה השנים האחרונות הוא מכהן כמזכ"ל התנזים ברצועת עזה, תפקיד מקביל לזה שמילא מרואן ברגותי בגדה המערבית. אנשים שמכירים אותו אומרים שהוא אדם חביב. זה לא מנע ממנו לשלוח חמושים לאיים על מינויו של אבו מאזן, לפי הוראה מערפאת. לדברי גורמי ביטחון פלשתיניים, הוא נחשב לבן ברית של מוסא ערפאת, ראש המודיעין הצבאי - ומכאן שהוא יריבו הגדול של דחלאן.
"חילס לא רצה לחסל את אבו מאזן. הוא רק רצה להפריע", אומר גורם בכיר בפתח, "נכון שנהרגו שם שני אנשים, אבל זו לא היתה הכוונה. יש הבדל בין שליחת קבוצה, כדי שתעשה בלגן, לבין חיסול של מנהיג. מי שרוצה לחסל, לא נכנס לאולם תוך כדי רעש וסיסמאות. חילס בסך הכל רצה להגיד לאבו מאזן ולדחלאן - אתם לא מקובלים עליי".
גורם פלשתיני ממחנה אבו מאזן אומר כי לאחמד חילס יש מעמד בכיר בתוך הפתח, אבל הוא מנסה להיחלץ מהישענותו בעבר על תמיכת דחלאן. "הוא סבור שהכוח של דחלאן מסוגל לחסל אותו פוליטית, אז הוא עושה הפגנת כוח כדי להזכיר לאבו מאזן שגם הוא ואנשיו קיימים בשטח", העריך השבוע גורם פלשתיני, "הוא מאותת לו: 'אל תשאיר אותנו בחוץ. אל תחשוב שיש לך את דחלאן, וזה מספיק. כל מה שתעשה, אתה חייב להתחשב בנו'".
חילס, באופן טבעי, מכחיש את הטענות שאנשיו הם אלו שירו לעבר הבכירים הפלשתינים. "כל בני פתח הם האנשים שלי. אין לי קבוצה פרטית, כי אני לא מאמין במחנות בתוך הפתח", הוא אומר וקובע, "לא יהיו סכסוך פנימי או מלחמת אחים בתוך הפתח. יש מתחים, אבל נתגבר עליהם". "התקרית באוהל האבלים קרתה בגלל הצפיפות הרבה ומאחר שבמקום היו חמושים רבים. זה לא קרה בגלל סכסוך", הוא אומר בהתייחסו לאירוע הירי, "סיבה נוספת היא המתח הרב שבו שרויה החברה הפלשתינית, במיוחד בפתח, לאחר מותו של אבו עמאר. מנגנוני הביטחון יחקרו את העניין. כולנו מסכימים שכל מי שעומד מאחורי הירי, ייענש לפי החוק".
"אני סבור שאבו מאזן הוא מנהיג היסטורי של פתח ואש"ף, שראוי לתפקיד של הנהגה", מנסה חילס לפרגן ליושב ראש החדש של אש"ף, אבל מסרב לומר שהוא יתמוך בו אישית. "אני חלק מתנועת הפתח והיא זו שתבחר את המועמד שלה. אבו מאזן עצמו אמר שהתפקיד שלו בתוך אש"ף והרשות הפלשתינית ייקבע על פי העמדה של תנועת הפתח. הוא השאיר את הבחירה לפתח-היא זו שתנקוט עמדה ואבו מאזן יפעל לפיה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אין לנו דרישות
|
|
|
|
|
|
|
זהו הקו שמוביל דור הביניים של הנהגת הפתח. יאסר ערפאת איננו עוד, וכעת דברים צריכים להשתנות. מעתה, לא ניתן להסתמך על אישיותו של אדם אחד, אלא על גופי ההנהגה של הפתח. "אני, כמו יתר בני פתח, סבורים שלא ניתן להמיר את האישיות של ערפאת בדמות אחרת. את ערפאת ניתן להמיר רק באמצעות שיבה למוסדות התנועה", אומר חילס, "אני לא אומר שלערפאת אין מחליף, אבל הוא הותיר חלל גדול יותר מזה שיכול למלא איש אחד. צריך שתהיה הנהגה, צריך שיהיו מוסדות. צריך לקבל החלטות קבוצתיות, ולהוביל את העניינים לכיוון הנכון".
קולות דומים נשמעים גם על ידי בכירי הפתח בגדה המערבית, שמרגישים שהגיע זמנם. "הדור הצעיר לא רוצים את פתח במתכונת הנוכחית", אומר גורם מקורב לאבו מאזן, "כל הריב שלהם עם ערפאת היה בגלל הדור הישן מהוועד המרכזי. אלו אנשים שעדיין חושבים וחיים במנטליות של הפתח של שנות השישים והשבעים. אבל לאנשים האלה היתה השפעה אדירה על ערפאת, בזמן שהוא היה במצור. האני אל-חסן, למשל, היה מקבל מערפאת 50 אלף דולר בחודש עבור 'פעילות ארגונית'. כשיש לך סכום אדיר כזה, במזומן, בלי מס הכנסה, בלי כלום, אז למה שהמצב ישתנה?".
קדורה פארס, שר בממשלת אבו עלא, מסביר: "לדור הצעיר אין דרישות, אנחנו רק רוצים לכנס את הוועידה התנועתית של הפתח". בוועידה הזו אמורים להיבחר חברים חדשים לכל מוסדות ההנהגה של הפתח, ובמיוחד לוועד המרכזי ולמועצה המהפכנית. ההערכה היא שאם הוועידה הזו תתכנס, 80 אחוז מההנהגה הישנה 'תעוף' הביתה. היחידים שיישארו, אולי, הם אבו מאזן ואבו עלא, שנחשבים לדמויות שיכולות לגשר בין הדורות.
"הוועידה התנועתית אמורה להתכנס כל ארבע שנים, אבל הפעם האחרונה שבה היא נערכה היתה בשנת 1989", אומר קדורה, "לפני חצי שנה התקבלה החלטה לכנס את הוועידה. מינו ועדה מכינה, אבל היא לא ערכה אפילו ישיבה אחת. עכשיו נתחיל לזרז את העניינים". לדברי קדורה, ערפאת הצליח למנוע את קיום הוועידה, והוביל מהלכים בעצמו. עכשיו, נגמרו התירוצים. עם זאת, כינוס ועידה כזו לא יתבצע תוך פחות משנה ואולי גם שנתיים.
בינתיים, הבחירות לרשות הפלשתינית תופסות את מרכז תשומת הלב. ביום ראשון, שעות ספורות לפני שהגיע לעזה, פורסם שאבו מאזן הוא מועמד הפתח לבחירות. עדיין לא ברור האם הפרסום, שעורר זעם רב, היה טעות פוליטית של אבו מאזן, שלא העריך את עוצמת ההתנגדות, או שמא צעד מתוחכם של יריביו, שניסו לסבך אותו עם גורמי השטח. כך או כך, ברור שאבו מאזן, לכאורה המועמד הטבעי, לא ירווה נחת בתקופה הקרובה.
"בסופו של דבר, אבו מאזן ייבחר, אבל עד שזה יקרה ימררו לו את החיים", העריך גורם ביטחוני פלשתיני, "האמירה ש'הורגת' את אבו מאזן היא שהוא מקובל על ישראל ועל ארצות-הברית. "ממתי אנחנו עובדים לפי רצונה של ישראל? גם ההתגייסות של יאסר עבד-רבו לטובתו של אבו מאזן מזיקה לו. בדעת הקהל שלנו, עבד-רבו מזוהה עם ויתור על זכות השיבה, וזה פוגע בתדמית של אבו מאזן. חוץ מזה, מנסים לעשות לאבו מאזן רצח אופי. אצלכם אמרו שאמא של פרס ערבייה. על אבו מאזן אומרים שהוא בהאי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יתמודד? מרואן ברגותי. צילום: יהודה לחיאני
|
|
|
|
|
|
|
ימררו את חייו
|
|
|
|
|
|
|
למרות הבעייתיות במעמדו הציבורי של אבו מאזן, ההנחה היתה שהוא עתיד להיות מועמד הפתח, אך גם ההנחה הזו הועמדה במבחן השבוע. השר קדורה פארס העריך לראשונה שמרואן ברגותי, מזכיר התנזים שכלוא בישראל, יתמודד על התפקיד, בצורה כזו או אחרת. בתוך הפתח מנסים להתעלם מהאפשרות הזו, שמביכה את צמרת הארגון. כרגע, יש קונצנזוס אחד: יושב ראש הרשות צריך להיות מתוך הפתח. הרוב מקווים שלא יתפתח מאבק כוחות בין אבו מאזן לבין ברגותי כדי לא לפצל את הכוחות.
"אבו מאזן הוכשל בשנה שעברה, ואיבד הרבה מכוחו", אומר קדורה, שנחשב לאחד ממקורביו של ברגותי, "אבל אם הוא יכריז על עצמו כמועמד בצורה מכובדת, וייבחר על ידי פעילי הפתח בצורה מכובדת, התנועה תעמוד מאחוריו. יחד עם זאת, אם אבו מאזן ישתמש בדרכים לא ראויות, ויסתמך רק על החלטת הוועד המרכזי של הפתח, תוך התעלמות מאלפי הקאדרים של התנועה, ירוץ נגדו מועמד נוסף".
"במקרה כזה", אומר קדורה, "מרואן ברגותי ירוץ לבחירות מול אבו מאזן". כדי למנוע את המצב הזה, של יריבות בתוך הפתח, דורשים מקורביו של ברגותי לקיים "משאל מתפקדים" בקרב פעילי התנועה כדי לבחור מועמד ראוי. "מרואן ברגותי יתמודד במשאל הזה", מעריך קדורה, "אם הוא לא ייבחר, הוא לא ירוץ לבחירות, אבל אני משוכנע במאה אחוז שהוא ייבחר".
"קציני המנגנונים ואנשי השטח יתמכו במרואן", העריך גורם ביטחוני פלשתיני, "גם גדודי חללי אל-אקצה הכריזו שהוא המועמד שלהם. בכל זאת, התמונה עדיין לא ברורה. אני לא חושב שמרואן ינסה להתמודד. היחיד שלוקח יוזמה בינתיים הוא אבו מאזן".
קדורה, שנחשב לאחד ממובילי הקו המתון ואף חתום על יוזמת ג'נבה, לא רואה בעיה בכך שברגותי, שהורשע בטרור, יתמודד בבחירות. "מרואן הוא מנהיג פוליטי, שנחטף ונשפט בצורה לא חוקית. אם ישראל הסיקה מסקנות, והיא מבינה שאי אפשר 'לתפור' מנהיגים לעם הפלשתיני, יכול להיות שהוא ישוחרר. אם ישראל לא הפנימה את זה, אז היא לא תסתדר גם עם אבו מאזן, ולא תיתן לו כלום. לכן, אם ישראל בכל מקרה לא תיתן לנו כלום, מה זה משנה אם הראיס שלנו יהיה בכלא?".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
